אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק של שלשה עשר › יא

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק של שלשה עשר · יא

י

דין הממאנת באיש הוא מותר בקרבותיה והיא מותרת בקרוביו ומותרת אפילו לכ"ג נתן לה גט והחזירה ומיאנה בו ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה מותרת לחזור לראשון וכן אם נתן לה גט והחזירה ומיאנה מותרת לכהן בדיעבד אבל אם גירשה ונישאת לאחר ומיאנה בו אסורה לחזור לראשון ואסורה לכהן:

מתניתין הממאנת באיש הוא מותר בקרובותי' והיא מותר' בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה ונר' דאף לכ"ג שרי וכן משמע בפרק הבא על יבמתו דלא אסר ממאנת אלא כשנבעלה הא לא נבעלה שרי נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה נתן לה גט והחזירה ומיאנה בו ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה מותרת לחזור ולא הוי כמחזיר גרושתו דמיאון דידיה מבטל לגיטא דידיה מיאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה אסורה לחזור לו זה הכלל גט אחר המיאון אסורה לחזור לו מיאון אחר גט מותרת לחזור לו. הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה לאחר ומיאנ' לאחר וגירש' זה הכלל כל שיוצא' הימנו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו ולא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דיליה דחיישינן איידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו אזל ומשבש לה עד שתמאן בשני משום הכי אסורה עליו להיות כמחזיר גרושתו משנשאת שלא ישבש לה ודוקא כשיוצא' באחרונ' בגט שגירשה בע"כ חיישינן להכי אבל היכא שיוצאה באחרונה במיאון לא חיישינן להכי שהרי כבר שיבשה ולא אשתבשה ויוצאה הימנו בע"כ והא דקתני רישא היכא שגירשה באחרונה ונתאלמנה או נתגרשה מאחר דאסורה דמשמע הא מיאנה שרי הוא תנא אחרינא ומי ששנה זו לא שנה זו והלכה כתנא בתרא שסתם רבי באחרונה דלא אתי מיאון דחבריה ומבטל לגיטא דקמא והכי הלכתא וכן פסק הרי"ף וכל המחבר' ופסק הרמב"ם היכא שגירש והחזירה ונשאה ושוב מיאנה שריא לכהן שהמיאון מבטל הגט וכתב הטור ונ"ל דהוא הדין נמי אם אחר שגירשה נשאת לאחר ומיאנה בו שמותרת לכהן ואע"ג דקיי"ל מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה ה"מ לענין שלא תחזיר לו דטעמא משום דמכרת ברמיזותיו ובקריצותיו אזל ומשבש לה כו' אבל לענין להתירה לכהן אין חילוק בין מיאון דחבריה למיאון דידיה ע"כ וקולא גדולה היא דס"ס שם גרושה עליה ואסורה לקמא משום מחזיר גרושתו ואיך תשרי לכהן וכי לא גרע זה מריח הגט וא"ל מה שאסורה לחזור לראשון לאו משום גרושה אלא משום אזל ומשבש לחוד הוא דאסרו רבנן עליה זה אינו מדפריך תלמודא אהא דמשני דמיאון דחבריה לא מבטל גט דידיה דלמא אזיל ומשבש לה אי הכי מיאון דידיה לא מבטל גיטא דידי' דלמא אזיל ומשבש לה כו' ואמאי לא פריך אפילו בלא גיטא נמי היכא שמיאנה בו ונשאת לאחר כו' שאסורה לחזור לו מאחר דלא ידע האי שינויא הא כבר שיבשה ולא אישתבשה אלא בודאי שלא אסרו חכמים משום האי גזירה לחוד אלא היכא דאיכא נמי לתא אחרינא משום מחזיר גרושתו חששו לגזירה זו איידי דמכרת ברמיזותיו כו' וא"כ מאחר דאיכא עליה איסור גרושה מדרבנן [אסורה לכהן] ולי נראה דאפילו מיאון דידיה דמבטל גיטא דידי' אפי' הכי אסורה לכהן דהא הוי עליה שם גרושה קודם שמיאנה וריח הגט יש כאן ועוד ראוי לגזור דלמא איכא אינש דהוי בגיטא ולא הוי במיאון וחזא דמנסבא לכהן יאמר שגרושה מותרת לכהן ודומה לזה אשכחן בריש החולץ ומכל מקום אי מנסבא לכהן כדי הוא הרמב"ם לסמוך עליו שלא להוציאה ממנו אבל גרושה במיאון דחבריה אפילו נשאת לכהן מפקינן מיניה ומכל מקום הבנים אינם חללים אפילו מדרבנן:

דין קטנה שהיתה נשואה לאחי אמו ומת ונשאת לאחיו מאביו ומת אינה יכולה למאן לעקור קדושיה הראשוני' ולהתייבם וצרתה חולצת ולא מתייבמת: יב אמר רב יהודא אמר רב מימינו בכסף שתינו וגו' בשעת הסכנה נתבקשה הלכה זו הרי שיצאה מראשון בגט ומשני במיאון מהו שתחזור לראשון שכרו אדם אחד בד' מאה זוז ושאלו את ר' עקיבא בבית האסורים ואסר ואת ר' יהודה בנציבין ואסר אמר ר' ישמעאל בר יוסי ברם לא לזה הוצרכו איסור כרת התרתה דהיינו אשת איש שמפקיע המיאון איסור לאו דמחזיר גרושתו לא כ"ש ברם כך היתה השאלה הרי שהיתה אשת אחי אמו שהיא שניה לו ונשאת לאחיו מן האב ומת מהו שתמאן עתה ותעקור לנשואין של אחי אמו ותתייבם אם יש מיאון אחר מיתה במקום מצוה או לא ושאלו את ר' עקיבא כו' ואסר ואת ר' יהודה בן בתירה ואסר והלכתא כרב דלא אתי מיאון דחבריה ומבטל לגיטא דקמא ומה שחולק ר' ישמעאל ואמר לאיסור כרת התרת כו' ליתא דעיקר טעמא דאסר משום דאזיל ומשבש לה כדפרישית ומכל מקום הלכה נמי כר' ישמעאל שאשת אחי אמו אסורה אפילו במקום יבום ולא תוכל למאן אף שיש מיאון אחר מיתה מכל מקום הכא אסורה כי בשעת מיתה הראשונה נראית כאשת אחי אמו ואתי למשרי נמי צרת בתו כה"ג וכן כתב הרי"ף והרא"ש ואני אומר דלא שייך מיאון אחר מיתה כה"ג שהרי לא שייך מיאון אלא באדם חי או בבעל או ביבם והיכא דליכא חד מהני אין שייך מיאון ומכל מקום נראה שהוזקק הרי"ף לטעמא דיליה מפני שאם היה לה יבם מבעלה הראשון ומיאנה כו' ואחרי כן נשאת לאחיו מן האב דלפי דברי הוי שריא ליה אבל לפי דברי הרי"ף אסורה מפני שנראית בשעת נפילה כאשת אחי אמו ואי שרית כה"ג אתא למשרי נמי צרת בתו כשממאנת ביבם ומשו"ה חולצת ולא מתייבמת ואף צרתה חולצת ולא מתייבמת כאשר כתב הטור ובמקצת ספרים שלנו כתוב להדיא צרתה מ"מ היא גופה לאו בכלל ודוקא כשמיאנה בנשואין הראשונים הוא דבעי היא חליצה אבל לא מיאנה ממ"נ פטורה היא מן החליצה שאם תחשוב נשואי קטנה דידה כנשואין גמורין א"כ היא ערוה עליו ואם אינה נשואין א"כ אף חליצה לא בעי וכן מוכח מדברי הטור והרמב"ם השמיט דין זה ותמה על זה המ"מ ואני אומר אפשר דהרמב"ם ס"ל כטעמא דהרי"ף דאינה אסורה אלא משום שנראית בשעת מיתה כשניה ושוב לא יועיל לה היתר כדברי הרי"ף ולאו טעמא דיליה דאין שייך מיאון כה"ג וא"כ מאחר דס"ל גבי הממאנת ביבם דאינה אסורה אלא לאביו משום דנראית ככלתו אבל בכל שאר קרוביו מותר כ"ש דמותר אבל כבר כתבנו בטעם דכל שאר הקרובים אסורים ולאו דוקא אביו קאמר ומשום הכי בשניה נמי אסורה כדברי הרי"ף ועיקר:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה