אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק של שלשה עשר › ו

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק של שלשה עשר · ו

ה

דין קטנה המתקדשת ע"י אחיה ואמה אם יודעת לשמור קדושיה כגון אגוז ונטלה וכו' מתקדשת לענין שצריכה מיאון וצריך שיזכירו בפניה ואינה מוחה ואם מתקדשת לדעת עצמה צריכה להיות כשיעור פעוטות ואם השיאה אחיה ואמה שלא לדעתה אינה צריכה מיאון וכן אם אינה יודעת לשמור קדושיה אינה צריכה מיאון ואם גדלה אצלו אפילו לא בא עליה משגדלה צריכה גט ואם לא בעל אלא קדשה ולא כנסה אפילו גדלה אין צריכה למאן:

מתניתין איזה היא קטנה שצריכה למאן כל שהשיאוה אמה או אחיה לדעתה השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תינוקות שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן ופסק רב יודא אמר שמואל דהלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס והא דקאמר ת"ק שהשיאוה אמה ואחיה כו' הוא הדין נשאת מעצמה לדעתה שצריכה מיאון אלא משום סיפא נקט שאם השיאוה אמה ואחיה שלא לדעתה שאינה צריכה מיאון ומכל מקום נראה דיש חילוק בין השיאוה אחיה ואמה לנשאת מדעת עצמה דהיכא שנשאת מדעת עצמה לא מסתבר לומר דמתקדשת למיאון אפילו יודעת לשמור קדושיה כעין צרור וזרקו אגוז ונוטלו מכל מקום לא מהני מאחר שלא הגיעה לשיעור הפעוטות דהיינו שיש להן דעת שיודעין קצת לקנות ולמכור במטלטלי ומשו"ה מקחן מקח וממכרן ממכר אבל פחות מזה שאינם יודעין מדרכי קנין כלל וא"כ איך תוכל לקבל קדושיה ולמכור את עצמה לאיש שיזכה בה בכל אבל מכל מקום ע"י אחיה ואמה לא בעינן אלא שיודעת לשמור את קדושיה לחוד. אבל הרמב"ם כתב דבעינן קדושין למיאון אפילו ע"י אחיה ואמה כשיעור הפעוטות והא דיודעת לשמור את קדושי' לאו דוקא קאמר אלא שיודעת לשמור את כסף קדושיה לקנות ולמכור בו קאמר הפעוטות ומשו"ה כתב דבעי מבת שש עד בת עשר כמו התם פחות מכאן אפי' נבונה ביותר אינה צריכה למאן יתר על כן אפילו סכלה ביותר צריכה למיאון היינו דתפס גירסת הרי"ף דגרס בפרק התקבל וכנגדה בקטנה מתקדשת למיאון אפעוטות אבל לגירסת הספרים שגרסו אצרור וזרקו כו' וכנגדה קטנה מתקדשת למיאון וכן גרס הר"ז הלוי וכן הסכים הרא"ש ולפי זה כל שיודעת לשמור קדושיה כפשוטו קאמר כעין אגוז ונטלו ומתקדשת למיאון ע"י אחיה ואמה כדפרי' ועוד אפילו לפי גירסת' השיג הראב"ד וכתב דלא בעינן שיעור הפעוטות לקדושין אלא כשנתקדשה לדעת עצמה אבל על ידי אחיה ואמה כל שיודעת לשמור קדושיה לחוד סגי כדפרישית ומה דצריך לדעתה אף שאין לה דעת גמור מכל מקום צריך והיינו כדפריש' שיזכירו לפניה ואינה מוחה בדבר וכעין זה בירושלמי דמפרש איזה לדעתה עבדין לה גנון ומלבשין לה קאמרינין ומדכרין לה גבר איזה שלא לדעתה עבדינן לה גנון ולא מדכרין לה גבר כו' והא דקאמר עבדין לה גנון ה"ה בלא חופה אלא בקדושין לחוד בעי מיאון אלא רבותא קמ"ל דאף נשואין לא מהני בשלא מדכרין לה גבר ותמה אני על הטור שכתב בסימן ג' גבי קטנה שנתקדשה ע"י אחיה דלא בעינן אלא כשיעור צרור וזרקו אגוז ונטלו וכדפרישית ואח"כ הביא דעת הרמב"ם ולא הכריע והלא אביו הרא"ש כתב שגירסת ספרים שלנו עיקר וא"כ היה לו לכתוב ומסקנת א"א הרא"ש כסברא הראשונה. והא דקאמר אינה צריכה למאן היינו שלא צריכה למאן היינו שלא צריכה למאן בפני ג' לכתחלה ובפני ב' בדיעבד וגם אם לא מיאנה בו ושהתה אצלו אפילו בעל אינה כאשתו לשום דבר וכאלו הוי גבי' בזנות אכן אם גדלה אצלו אפילו לא בא עליה משגדלה צריכה גט דאיכא למיחש שמא בעל או יאמרו שבעל ואשת איש יוצאה בלא גט אכן אם לא בעל כלל אלא קדשה ולא כנסה אפילו גדלה אצלו אינה צריכה למאן וכן נוטה דעת הקדמונים והיכא דנתקדשה שלא מדעת אביה שאפילו מיאון אינה צריכה וכל החילוקים אכתוב אי"ה בפרק האיש מקדש:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה