ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק של שלשה עשר · ד
דין אם מיאנה ביבם זה מותרת לאחין ומ"מ לאותו שמיאנה בו אסורה ואם מיאנה סתם אסורה לאחין: ג אמר רב מיאנ' בזה אסורה לאחיו מידי דהוה אבעלת גט כו' ושמואל אמר מיאנה בזה מותרת לאחיו דלא דמיא לבעלת הגט איהו דקא דחי לה א"כ שייך בזה למימר כיון שלא בנה שוב לא יבנה מ"ה אסרוה רבנן אכולה ביתא הכא איהי קדחיא נפשה דקאמר לא רעינ' בך ולא צבינא בך בך הוא דלא רעינ' ולא צבינ' הא באחיך רעינ' וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו דהלכה כשמואל משום דקאי ר' יוחנן כוותיה דאמר מיאנה בזה מותרת לאחין ע"כ ומ"מ אסורה לו ואף שאמר ר' יוחנן סתמא מותרת לאחין ונוכל לומר אף איהו בכלל מ"מ קיימא לן כלישנא בתרא בתלמודא דקאמר ר' אסי דמתיר אף לו פליג על ר' יוחנן דאינה שרי אלא לאחין ולא לו וא"כ הוי ר' יוחנן ושמואל תרתי לגבי דר' אסי וכ"ש דרב מסייע להו לאיסור וכן דעת כל המחברי'. והא דשרי לאחיו כשמיאנה באחד הידוע ואומרת שאינה רוצה בו ולא בסתם ועיין לקמן סימן ח':
דין הממאנת ביבם אסורה לאביו ולשאר קרובים ודוקא לקרובי המת אבל לא לקרובי היבם:
פסק כתב הרמב"ם והטור אחריו וז"ל הממאנת ביבם אסורה לאביו מפני שנראית ככלתו בשעת שמת בנו אבל מותרת בשאר קרוביו לפיכך מיאנה באחד מן היבמים מותרת לשאר האחין וחלקו עליו הרמב"ן והרשב"א ואמרו שאינו מחוור דעיקר טעמא דשריא לאחיו היינו משום דלא דחי נפשה מכולה ביתא אלא מזיקתו של זה כדמסיק תלמודא לעיל וא"כ עדיין נראית באשת המת ומשום הכי שריא לאחין משום יבום אבל לשאר הקרובים ודאי אסורה לה כשם שאסורה לאב. ומ"מ כתב הריטב"א ומיהו כיון דמהאי טעמא הוא שנראית בשעת נפילה כאשתו של ראשון ואסורה לאביו ולקרוביו א"כ דווקא לקרובי המת היא דנאסרה אבל לא לקרובי היבם מצד אמו אפילו לא הוי אלא חד יבם דהוי זיקה שלימה דהא פקעה מיניה בלא כלום: