אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק שישי › מא

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק שישי · מא

מ

דין דיכול אדם לישא כמה נשים ובלבד שיכול לספק את כולן ודין אם אמר איזיל ואבדוק נפשי ונשא אחרת וילדה יוציא ראשונה בלא כתוב' והוא שטען ברי שהיא מפליט ש"ז והיא מכחישתו ואם גם אחרת אומרת שאינו יורה כחץ יוציא מיד ויתן לה כתובה וגם לראשונה וכן כשרוצ' לבדוק עצמו בשלישי' והאידנ' יש בינינו חר"ג מ"ה שלא לישא שתי נשים אפי' אפשר למיקם בסיפקייהו ובארנו דאם נשא אשה במקומות שנוהג חר"ג אפי' הלך עם אשתו למקום שאין נוהג שם חר"ג אפ"ה אסור ליקח אשה אחרת ובארנו אפי' היה בדבר כגון שהעידו עדות שאשתו קבלה גט ששלח לה ועפ"י עדות לקח אשה אחרת ואח"כ נמצ' עדות] שקר אפ"ה חייב לגרש השניה וליתן כתובתה אם הראשונ' חפצת בו ושם ביארנו דמי שנתן גט לאשתו ונשא אחרת ואח"כ נמצא פסול בגט מפרישן אותו מאשתו עד שיתן גט כשר:

וכתב הריב"ש בתשוב' סי' צ"א והיכ' דאפשר ליה למיקם בסופו בסיפוקייהו ורוצה לישא אחרת הדבר ברור שאינה יכול' לומר תן לי כתובתי או תן לי מטלטלין לאחריות כתוב' ונדונייא וכן היכ' דלא אפשר למיקם בסיפוקייהו והוא רוצה לגרשה כדי שישא אחרת והיא אינ' רוצה להתגרש אינו יכולה לתבוע נדוני' וכתוב' ולא מטלטלין לאחריו' אלא תקבל גיטא ואח"כ תתבע כתובתה ואם אינה רוצה אין מונעין אותו מליש' אשה אחרת עליה וכת' עוד אם שהתה עמו עשר שני' ולא ילדה והוא רוצה לישא אשה אחרת אי לא אפשר למיקם בסיפוקייהו והיא רוצה להתגרש יוציא ויתן כתובה אם יש לו ואם אין לו תהיה עליו חוב כתובה עד שיהיה לו והנה בא בכאן אדם א' מעירכם שיש לו שם אשה שהיא זקינה ושהתה עמו כמה שנים ולא ילד' לו מעול' ורצ' ליש' אשה אחרת ובהיותינו נועדים הקהל בשעת הקידושין מנעתיו בפני כולם עד שנתחייב בקני' ובכח נידוי לגרש אשתו ראשונ' אם תרצה להתגרש ויתפשר עמה בכתובתה למראי' דייני העי' ההיא ע"כ ונחזור לסוגי' אמ' הוא איזיל ואינסב אחריתי ואבדוק נפשאי אמר רב אמי אומר אני אף בזו יוציא ויתן כתובה רבא אמר נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר למיקם בסיפוקייהו והכי ק"ל וכת' הטור ואם ילדה האחרת יוציא הראשונ' בלא כתו' ואם גם האחרת אומרת שאינו יורה כחץ יוציא מיד ויתן לה כתובה גם לראשונה ואם רוצה לבדוק עוד בשלישית שומעין לו ואם גם השלישית אומרת שאינו יור' כחץ הוחזק ויוציא כולן ויתן לה כתו' והרמ"ה כתב שבקינן ליה לבדוק נפשיה באחריתי ורשאי לשהות עמה י' שנים אם ילדה תצא ראשונה בלא כתובה ואם לאו יוצי' שתיהן ויתן כתוב' או ישא שלישי והוא דאפש' למיקם בסיפוקייהו עד כאן וכאשר כתבתי כן נראה שאם גם השניה אומרת שאינה יורה כחץ שטיופוא מיד כיון ששהה עם הראשונה י' שנים או אפי' לא שהה כיון שהוא בא להוצי' את הראשונה מדעת דליכ' למיחש שנתנה עיניה באחר:

ועיין לעיל בסי' ל"ו בפ' החולץ יוציא כולן מיד כדין הראשונה ע"כ לשון הטור ורבי' מתמיהים על דבריו שכת' שאם ילדה השניה שתצא הראשונ' בלי כתוב' ואמאי הא בעינן שתתחזק בג' אנשי' קודם שתפסיד כתובתה ולא עוד שהטור גופא מביא לעיל מיניה תשובת הרא"ש על כדומה לזה שנשא אשה שנייה והוליד עמה וכת' בזה הלשון שאין לגרוע כחה של ראשונ' במה שמפלטת ש"ז אלא מכחישתו ואמר' אדרב' שהוא אינו יורה כחץ והוא אמר אבדוק ואשא אחרת א"כ כל היכא שילדה אישתכח דקושט' קאמר ואין לה כתובה אבל היכא שאינו טוען טענת ברי אלא שבא להוציא שאין לו בנים ממנה ורוצה לבדוק עצמו קודם שיוציאנה והוליד מאשה אחרת לא הפסידה כתובתה וגדולה מזו נראה אפי' היא טוענת שאינו יורה כחץ אחר שבא להוציאה דאל"כ איכ' למיחש שמא עיניה נתנה באחר ונשא אשה אחרת ואישתכח בשיקר' אפ"ה לא הפסידה כתובתה דעדיין לא הוחזקה מאחר שאינו טוען טענ' ברי עליה ובמדינתי' וכל ארץ אשכנז נתפשט חרם דר"ג מ"ה שלא לישא שתי נשי' כלל וכלל אם לא שיגרש הראשונה:

והא לך תשובה אשר כתבתי בימי חורפי לארץ תוגרמ' בני יהודא ועבר הירדן והגליל הנושאי' תוף וחליל מושלי' על ירח נראה בעליל מוכתרי' בנימוסי תפארת כליל הדורכים כוכב מיעקב וקם שבט עליל. מושלי בכל הגליל. ולכם יהיה השיר כליל בפרט אותם הקרובים אל החליל. ק"ק פלוטיץ בפרט המשכילים השרוים בתוכ' יזהירו כזוהר כעצם השמים לטוהר, ברא"ש אקדים שלום להחכם השלם. שמו נודע ממרחקי' כאח' ממלכי ארקים. בשמן תורק. מבלי הורק. המופת כהר"ר ר"א הזקן. אשר כבוד מנוחתו באניקופל שהוא מרי דעובדא י"ץ מודענא לכון עובד' בישא דאית' בחד מינון ומינייכון שמו ר' אברהם בן שלמה הלוי בן עירנו והיה בשכבר נשא אשה אחת מעירנו שמה שרה בת ר' חיים הלוי כי לקח איש לוי בת לוי להיו' עמה כלוה כל הימים בצירוף הילד אשר חננ' אלקים קרוב לז' שנים וכל זאת לא שם על לבו ובגד באשת נעורים ברית כרותה מן השמים והניח אותה ערומה בחוסר כל ולא זו שאחת משלש אלה לא עשה לה אלא אף זו התעמר בה בבגדו שלקח אשה אחרת עליה ואשריכם גודרי גדר המסירים יהודא וישראל מעון גזרת' עליו מתחילה שלא יכנוס אותה אף לא יארס אם לא שיפטור הראשונה בגט כשר לרצונה ולאו לאונסה כלל והרב הנז' סידר גט זה והשליח היה משכיל שלם בכל דרכיו ה"ה ר' יצחק י"ץ אשר בא מא"י והביא טרף לביתו ומפועו שמעתי מילין שהרב לא סידר גט זה אלא בתנאי להפיס דעת המגורשת באם תרצה וא"ל תרצה אף בריצוי כסף אזי הגט בטל ואסור לו לישא כתקנת ר"ג מה"ג שלא יכול לכוף אותה לגירושין בפרט אשה כמותה שבת בנים הי' ואין בה שמץ ודופי ק"ו שלא יגרש אותה בלא מילוי כתובתה שלא לדעתה והנה בהיותו החכם ר"י הנ"ל בכאן עם הגט שלחתי אחרי האש' לחקור ולידע חמצי' עניינה ואחרי רוב החקירה והדרישה נודע שאין בדעתה כלל וכלל לקבל גיטה אם לא שישלים כתובתה מקודם לידה והנה זה החכם הנ"ל הלך לדרכו באמרו בתי הרשות נתונה בידך ולא באתי לכוף אותך ואף לא לבזותך ח"ו אלא להנאתך ולטובתך לדעתך כי שמה לא יתנו לו אשה אם לא שיפטר אותך לפי רצונך ודעתך ואחר זמן מה נשמע שבעל' ר' אברהם הלוי לקח אשה בבליבנא ע"י חופה וקידושין ואתמוה קא אתמוה בני ק"ק שלנו על המעשה הרע אשר נעשה וכנבלה הזאת לא יעשה בישראל עד שנודע לי מאנשי ישראל אשר באו מארציה' שסיפרו לנו המאורע ואמרו שהיו אצל המעשה שיהודי א' שמו יצקא מכונה חרסן בן עירנו הביא כתב חותם ממני הח"מ עם ראשי הקהילה שהי' קבלה הגט כדת וכהלכה ועל זה התירו לו להכניס אותה ובשמעינו הנבלה הזאת שלחנו אחריו וחקרנו ודרשנו קצת בריצוי קצת בגיזום עד שהודה על חטאיו ולא בוש וסיפר לנו המעשה שאותו אברהם הנ"ל השכיר אותו בכמה מאות לבנים שישתדל לו כתב מק"ק שלנו אם היא תקבל הגט בכאן מה טוב ונעים וא"ל אז ישתדל בני בליעל כמותו שיזייפו כתב ויחתמו שמי ושם אנשי הקהילה וכן עשה וזה נתן לו שכרו משלם ועתה מטיבותיכם גמרנו מה דינו של אותו אברהם אשר שיח"ת ברי"ת הלוי ומעל בחרם ר"ג ואף שאין בידי להוכיח שאברהם הנ"ל ידע מעובדא בישא ונוכל לתרוצי שעל מקרה הרע הזה לא שלח אותו ולא הי' במחשבתו אלא שיביאו לו כת' הגון אם באמ' יאורע שתקב' הגט בפר' מאחר שאותו יצקא חרפ"ן גדפן הורע חזק' כשרותו ונעש' פסול לעדו' או נוכל לומ' מאח' שחזר בתשובה במעשיו והשיב הגזילה ממה אשר נהנה במעל עון ורוצה לקבל תשובה ומודה על עונותיו ברבים מאן נימא דלא כשר לאסהודי ועוד כל כה"ג פלגינן דיבוריה וק"ל ומ"מ עד א' הוא ואיכא לצדודי לכאן ולכאן רק שרגלים לדבר הוא שמתחל' התחי' לבגו' באשת נעורי' שהניח על קרן הצבי ונשתדך כבר עם אותו האשה ורחמנא לבא בעי ויודע כל הנסתרות ונניח מזה אף את"ל שאונס הוא סוף סוף חרם ר"ג מי מתי' ג"כ אנוס הוא בחי' ומחויב לפרוש מאשתו אשר לקח במקומכ' כאשר אוכיח בעז"ה אף שחרם ר"ג לא נתפשטה במקומכם ס"ס הוא מן המדינות אשר נתפשטה הגזירה ואין להקל בה ואין שייך כאן לראות לההולך ממקום שנהגו ואין דעתו לחזור כו' חדא דמחויב לחזור דאיתתא אגידא ביה ואכתפא דגברא שורא שאין בידו להוציא' ממדינה למדינה אפי' מנוה הרע לנוה היפה כדאיתא בכתובות בפרט מאחר ששניהם היו בני מדינה אחת ובני עיר אחת ועוד מאחר שבעת נישואין חל עליה חרם דר"ג מ"ה תו לא פקע מיניה איסורא וק"ל ומ"ה אפי' הי' עם אשתו בארציכם ובמדינות שלא נתפשטה חרם דר"ג מ"ה אפי' הכי לא היה יכול לישא אחרת מאחר דחל עליה' איסורא וכה"ג שמעתי מעשה שמשכיל אחד מארצינו הלך עם אשתו לא"י ושהה לשם כמה שנים ורצה לישא עוד אחרת עלי' והי' יכולת בידו לאספוקי תרוייהו ואפ"ה לא הניחו לו חכמי א"י מהאי טעמ' ומ"ש הרשב"א ששמע שר"ג לא גזר אלא לסוף אלף החמישי ומהרי"ק הביאו בשורש ק"א מ"מ האי מילתא לית לה עיקר גבן ומילתא פריח' בשמועה פורחת ע"כ היא נדחת חדא דהא לפי טעם שכתב ר' אביגדור כ"ץ בפ' החולץ במרדכי ארוך בתשובה אחת המתחלת אלכה לי אל הגדולים על מה תיקן ר"ג כו' האי טעמ' שייכת האידנא כמו מקדם ואין חילוק בין אלף חמישי לאלף ששי ועוד שכל הגאונים כגון הא"ז ביבמות והמרדכי בשם ר' אביגדור כ"ץ בפ' החולץ וכן הסמ"ק כתבו שאם היבם נשוי שלא יכול ליבם מכח חרם דר"ג כו' ואפי' למאן דס"ל מצות יבום קודמת ואותן הגאונים כולן באלף הששי היו כאשר ידוע ועוד דברוב נוסח התקנות לא הזכיר זמן ואדרבה כתב גבי תקנה בשתי נשים שאין להתיר אלא בק' חכמים מג' קהלו' ומג' ארצות כו' ואעפ"כ לא יתירו עד שיראו טעם טוב בדבר עכ"ל וא"כ איזה טעם טוב המשתנה לעילוי אדרבה בעי"ה הדורות פוחתים ומשתנים לגריעות' מידי יום ביום ואף את"ל שלא תיקן אלא לסוף אלף החמישי וג"כ היה טעם לתקנו שלא שייכא אלא עד סוף אלף החמישי ס"ס מאן שרינן הלא צריך ב"ד גדול אחר' במנין ובחכמה כוותיה להתירו והראיי' משובו לכם לאהליכם שאף ישראל לא נאסרו אלא לזמן קצוב וטעם למילייהו היה אפ"ה צריך ב"ד אחרת להתיר כדאיתא פ"ק דביצה ובפ' ד' מיתות ק"ו הכא אף שיש לשדות ביה נרגא ולומר שאני התם דלא קבע זמן לפרישתא דקרא היו נכונים לשלשת ימים לא קאי אפרישות אשה (של אחרי') אלא ה"ק היו נכוני' לשלושת ימים כלומ' לקבל התורה ואח"כ אמר אל תגשו אל אשה ולא הוקבעה זמן לפרישה זו אף שהטעם שבשבילו נאסר הפרישה היינו מתן תורה בטל מ"מ צריך מנין אחר להתירו שהרי לא הוקבע זמן להדיא וכ"כ התוס' והרא"ש מ"מ אומ' אני בודאי תקנת ר"ג נמי כה"ג דא"א לומר שפסק להדיא שלא יתקיימו גזירותי' ותקנותי' עד אלף החמישי ותו לא שהרי זו לא מצינו בין תקנו' אלא שצ"ל אותו שאומ' שלא נגזרה עד אלף החמישי היינו שכך היו מקובלין לפי הטעמי' והסברות על מה נתקנו גזירותיה' יורה שלא גזר ותיקן אלא עד אלף החמישי היינו שכך היו מקובלין לפי הטעמים והסברות א"כ הוי כפרישת אשה של מתן תורה וצריך ב"ד אחר להתירו וליכא למימר ולטעון לזכותו ולאמר שבאונס אירע לו שלקח האשה ע"י עדות שקר שהכשילו וא"כ ליכא צד לגזירות ר"ג מ"ה שלא גזר אלא לכתחילה ולא אדיעבד שאירע באונס א"כ לא היו רוב הגאונים אוסרים ליבם היכא שנשוי כבר דהא ג"כ אונס הוא וכדיעבד דמי דהא נפלה לפניו בהרמנא דמלכא היא וגזירה היא מלפניו וכבר מושבע ועומד ליבמה אפ"ה כתבו הגאונים שאנוס היא מתקנת ר"ג ואלים כחה להפקיע ק"ו הכא בצירוף הטעמים שכתבתי לעיל שהתחיל בתקלה וקלקלה ורגלים לדבר קצת שהערים בדבר ולא עוד שמעתי אפי' מי שנת גט ע"י הרב ולקח המגרש אשה אחרת ואח"כ נמצא פסול בגט שמפרישין אותו מן אשתו עד יתן גט אחר ק"ו בנ"ד ועוד דינא דגמרא הוא בפ' הבא על יבמתו א"ר אמי הנושא אשה על אשה יוציא ויתן כתובה ואף שרבא פליג ואמר נושא אדם כמה נשים כו' והרי"ף פסק כוותיה משום דבתראי הוא מ"מ לא פסק אלא היכא דאפשר למיקם בסיפוקייהו כמו שמביא הרי"ף וגם נוכל לחלק דאף רבא לא שרי אלא היכא דאשתו ראשונה אינה בת בנים והוא טען אבדוק נפשאי כו' כדאזל התם סוגיא דשמעתא ועל זה קאי רבא וכן פי' הר"ן להדיא אבל בענין אחר לא ק"ו הכא דליכא כל הני טעמא דאף רבא מודה דיוציא ויתן כתובתה והאמת שכמעט כל הפלפול שלא לצורך הוא לאחמורי עליה ולאפרושי מיד מאתתא דהא כבר מושבע ועומד מהר סיני שנשתעבד בשארה כסותה ועונתה וזה שא"א לקיים שניהם כאחת א"כ מי נדחה מפני מי הלא השניה באת לגבולה של ראשונה אז היה מן הדין לכופו שיתן גט לשניה' ויתן לה כתוב' ויחזור לאשתו הראשונה אבל הראשונה מותרת על זה באמרה מאחר שהמריד בי לא ניחא לי כ"כ לכוף אותו א"ל מרצונו ואם ירצה לדבוק באחרת הרשות נתינה בו רק שמקודם ישלח לה גט כשר לידה עם מילוי כתובתה או במה שתתפשר ברצונה הטוב לכן אתם המשכילי' הכירו נא דבר אמת הדין והדת למי המשפט והעזר ע"כ נראה מן הראוי להפרישו מאשתו מיד אחרי ראות כתיבתי עד שיתקן עיותו כפי אשר כתבתי לעיל ואם יהיה זה הבעל בן בליעל ח"ו מן המורדים הנותני' כתף סוררה לדברי מורים ולא יעשה כפי שכתבנו והוכחנו ולא ישמע אליכם אזי ידי עמכם בראשונה למחייה בסילא דלא מיבע דמא והריני נגרר אחריכם בנח"ש הזוחל על העפר להטיל בו ארס וחמת עד שישוב מרשעו ובזכו' כו' וממנו ילמדו הלומדים בכל הדומה לזה:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה