ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שישי · יג
דין דביאת שוגג גבי יבם קונה לכל לאכול בתרומה וליורשה ולטמא לה ולהפר נדריה והוא שנפלה מן הנשואין אבל מן האירוסין אינה אוכלת בתרומ' ולא לשאר דברי' דלעי' ובהעראה קונה לכל דבר:
פסקי' א' המערה וא' הגומר ביאה קונה מאי קונה רב אמר קונה לכל ושמואל אמ' לא קנ' אלא לדברי' האמורי' בפ' לירש בנכסי אביו ולפטור את אשת אחיו מן הייבום אבל לכתחילה בתרומה לא ומסיק תלמודא בלישנא בתרא שהוא עיקר מן האירוסין ד"ה לא אכלה כי פליגי מן הנשואין רב אומר אוכלת דהא אכלה מעיקרא ושמואל אמר אינה אוכלת כי רבי רחמנ' ביאת שוגג כמזיד לדברי' האמורים בפרשה אבל לענין תרומה לא ופסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כתב דכל היכא דפליגי רב ושמואל הלכה כרב באיסורי וכתבו התו' והרא"ש אחריהם דבביאת שוגג דוקא פליגי אבל לא פליגי בהעראה דביאה היא לכל דבר וקניא נמי בעלמא אבל בשוגג דרביא רחמנא דוקא הכא ולא בעלמא פליגי ואע"ג דקבע מחלוקותם על אחד המערה וא' הגומר לאו משום דקאי עליה אלא משום דמסיים בה קנה וקאי נמי אשוגג ואמזיד ובירושלמי משמע דפליגי נמי בהערא' ועוד כתבו התו' דלאו דוק' לתרומ' אלא ה"ה ליורשה ולטמא לה ולהפרת נדריה ונקט תרומה לרבותא דרב דאשכחן דזימנין שהיא כאשתו לכל דבר ואינ' אוכל' בתרומה כגון מסר האב לשלוחי הבעל דאמרינן בכתובו' פרק נערה לכל היא מסורה חוץ מתרומה וכן דעת הרא"ש והטור אבל הרמב"ם לא הזכיר אלא תרומה וכתב ג"כ בין בשוגג בין הערה כו' ואפשר שאף דעת הרי"ף כן שהרי הביא פלוגתא דרב ושמואל כצורת' דמשמע דקאי נמי שהערה ודוקא אתרומ' מ"מ דברי התו' והאחרוני' עיקר כי יש ראיה לדבריהם גם באתי להוסיף דלא קשה אמאי נקט דוקא תרומה דא' לרבותא קאמר דאפי' לתרומה שאוכלת מן התורה אף מן האירוסין ואינו תלוי בשארו כמו ירושה וטומאה אפ"ה מחלקינן בין ארוסה לנשוא' מטעם שכבר אכלה: