ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שישי · ט
דין דחייבי לאוין בין דכהונה בין שאר חייבי לאוין חייבים בהעראה ושלא כדרכה חוץ משפח' חרופה שאינ' אלא בגמר ביאה וכדרכה וחייבי עשה נמי חייבי' בהעראה ואשה לבעל' נקנ' בהעראה כשהערא' ופירש כשמפרש שרוצה לכנו' בהערא' אבל כשגומר הביא' כסת' דעתו אסוף ביא' ושם ביארנו דביבמתו אפי' גומר ביאתו ואמר שאינו רוצה לקנות בהערא' אין הדבר תלוי בו:
העראה דחייבי לאוין מנלן מדגלי רחמנא שכבת זרע גבי שפחה חרופה שהוא גמר ביאה ולא העראה מכלל דחייבי לאוין בהעראה וכתב הרא"ש וכן שלא כדרכה בחייבי לאוין נפקא לן מהכא דהא בסוף פ"ב דכריתות ממעטינן שלא כדרכה בשפחה חרופה משכבת זרע ע"כ וקשה לי על דבריו חדא דמנ"ל למידק לחייב שלא כדרכה מאחר דאתא קרא דש"ז נמי לגופי' דבעינן גמר ביא' משא"כ בשא' חייבי לאוין דסגי בהערא' ועוד א"כ למאי דרשינן ולקחה שלא כדרכה גבי יבמה ניתי מחייבי לאוין בג"ש דביאה מיבמ' דכתיב בה ולקחה שלא כדרכה וכדמשמע מתניתין דלקמן וכן הבא על כל שאר העריות כו' דמוקי בסוגיא אשלא כדרכה אלמא דחייבי לאוין מיבמה אתיא וכן פירש התו' ונחזור לסוגיא חייבי לאוין דכהונה אתיא קיחה קיחה מחייבי כריתות דחייבי עשה כגון מצרי ואדומי דדור שלישי יבא להם ולא שני אתי' ביא' ביאה מחייבי לאוין יבמה ליבם נמי אתיא ביאה ביאה אשה לבעל שנקנית בהעראה נמי אתיא קיחה קיחה והקשו בתי' הא דבעי בפ"ק דקידושין תחילת ביאה או סוף ביאה קונה נ"מ להערה בה וקבלה קידושין מאחר ומסיק רבא דכל הבועל על דעת גמר ביאה הוא בועל ותירצו בשם ר' שמשון הזקן הא דקאמר הכא דקני בהעראה היינו כשלא גמר ביאתו ופי' מיד אחר ההערא' אבל התם איירי שגמ' כל ביאתו דלא קני בהערא' כיון שדעתו על גמר ביאה כדמשמע לישנא כל הבועל על דעת גמר ביאה הוא בועל ולא קאמר כל המער' וכן הסכי' הרא"ש אבל לא כדעת הרי"ף שמפרש דהכ' איירי בביאה שאח' הקידושין לענין שתקנו כמו חופה ליורשה ולטמא לה כו' דהא לא ניכתב קיחה כ"א בביאה דקידושין גם לישנא דגמרא סתמא לא משמע כן דה"ל לפרש דקאי מתוך ביאה דוקא והריב"ם תירץ דהכא שקנה הוא היכא שמפרש להדיא שרוצה לקנות בהעראה שקונה אפי' אם גמר ביאתו אבל בסתם דעתו אגמר ביאה עכ"ל וגם פירושו אמת אליבא דהילכתא וכן פסק בהלכות וכן בטור וז"ל נימוקי יוסף והנכון בזה מה שתירצו התו' דהתם כשגמר ביאתו בסתם אז הוא דאמרינן דעתו על גמר ביאה אבל כשהערה בלחוד או שפירש שדעתו לקנות בהעראה קונה הוא כדאמרינן ומיהו ביבמתו אפי' בגומר ביאתו ואומר שאינו רוצ' לקנות אלא בגמר ביאה אין הדבר תלוי בדעתו שהתורה ריבתה שוגג ומזיד ולפיכך קונה בהעראה לעולם: