אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק שביעי › י

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק שביעי · י

ח

דין האונס והמפתה והשוטה לא פוסלין ולא מאכילין ואם אינן ראוין לבא בקהל פוסלין: ט האונס והמפת' והשוט' לא פוסלין ולא מאכילי' ואם אינן ראוין לבא בישראל הרי אלו פוסלין כיצד הרי ישראל שבא על בת כהן תאכל בתרומה עיבר' לא תאכל בתרומה נחתך העובר במיעיה תאכל בתרומה היה כהן שבא על בת ישראל לא תאכל בתרומה עיברה לא תאכל בתרומה ילד' תאכל נמצא כחו של בן גדול משל אב והשוט' תניינ' להא דת"ר שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום:

דין ארוסה שהיו מרננים אחריה שזינת' עם ארוס' ועם אנשים אחרים אע"פ שבא עליה ארוס' בבית חמיו ביאה שקרוב לודאי שלא נתעברה מאותה ביאה הולד ספק ממזר ואם בא עליה ביאה שנוכל לומר שממנו נתעברה הולד כשר ואם בדקוה ואמרה לכשר נבעלתי כשר אפי' דיימ' מעלמא ולא מיניה והיכ' דדיימא מיניה ולא מעלמא כשר אפי' בלא בדיקה היכא שבודאי בא עליה:

איתמר הבא על ארוס' בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי והך מימרא מפ' בפרק י' יוחסין בתלתא ענינא בחד עניינא מפרש דפליגי בספיקא בודאי אי אסור בודאי ממזר או לא ולית' נפקותא בפלוגתייהו דק"ל כר"א דאמר ספיקא בודאי או ספיקא בספיקא אסור וכדפרישי' לעיל בפ' החולץ סי' ה' עוד מפרש בעיי' אחריתי דרב סבר הולד ממזר ואסור בישראל ושמואל סבר הולד שתוקי שמשתיקי' אותו מנכסי אביו ואע"ג. דתפס ולעולם אסור בבת ישראל ומר אמר חדא כו' ולא פליגי ולפי זה הלכתא כתרווייהו ודוק' כשלא בדקו את אמו אבל אי בדקוה נאמנת לומר לארוס נכבעלתי כמו שנאמנ' לר"ג לומר לכשר נבעלתי והלכה כר"ג דאמר נאמנת בפ"ק דכתובות ועוד מפרש בגוונא תליתאי דשמואל דאמר שתוקי היינו בדוקי שבודקי' את אמו ואם אומר' לארוס נבעלתי נאמנת ולהאי לישנא פליגי רב עליה וסבר אפי' בדקו את אמו כו' אינו נאמנת ולפי זה לא ק"ל כרב אלא כשמואל כדפרישית ובפ' י' יוחסין פסק נמי רבא כאבא שאול שקרא לשתוקי בדוקי ופליגי בהו רבא ואביי רבא מפרש דאיירי בדדיימ' מעלמ' פי' נחשדת בזנות מאחרים אבל לא דיימ' מעלמא אלא מיניה בתר דידיה שדינ' מאחר שבא עליה בודאי פעם אחת דלא גרע מאנוסה ומפותה דמתניתי' שאם ילד' תאכל ואע"ג דלכ"ע אסו' כמו שאסור' לאונס ולמפתה משום ביאת זנות כ"ש הכא דלכ"ע אסורה משום א"א ולהאי ארוס היתיר' ודוחק לומר דאיירי דווקא בשניה' חבושין בבית האסורין ואביי אמר אפי' בלא דיימ' מעלמא סבר רב הולד ממזר כשם שזינת' עמו כן זינת' עם אחרים א"ד בבא עליה כ"ע לא פליגי דבתר דידיה שדינן פי' היכא דלא דיימ' מעלמא והכי איתמר ארוס' שעיברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הול' שתוקי אמר רבא מיסתברא מילת' דרב דלא דיימ' מיני' ודיימא מעלמא אבל דיימ' מיניה פי' שבא עליה אע"ג דדיימי נמי מעלמא בתרי' דידיה שדינן ואייתי ראיי' ממתני' דלעיל דקתני ילדה תאכל כו' ואיירי בכה"ג ואביי פליג עליה ואמר דאפי' בדיימ' מיניה ודיימי מעלמא נמי פליג רב ומתני' איירי בלא דיימי כלל וקמ"ל מתניתין דתאכל ותלינן בהאי מאנס או מפתה שבא עליה וסוגיא דילן תופס לשון בתר' דהתם דפליגי רב אפי' היכא שבודקין את אמו דאל"כ מאי מייתי ראיי' ממתניתי' דילדה תאכל משום דבדקו אותו ואמר' ממנו הוא מ"ה תאכל אלא אף בבדוקי פליג והלכה כמ"ד שהו' לישנא בתרא דלא פליג רב אלא בדיימ' מעלמא ולא מיניה ואפ"ה סבר שמואל דכשר אם בודקי' את אמו כך נ"ל לפרש מאח' שהביא הרי"ף והרא"ש סתמא הך תרתי לישנא ורגילי' למיפסק כלישנא בתרא בכל דוכתי' והרמב"ם כתב העם מרנניה אחריה שזינת' עם ארוסה ועם אנשים אחרים אע"פ שבא עליה ארוסה בבית חמיו הולד ספק ממזר כשם שהפקיר' עצמה לארוס כך הפקיר' עצמה לאחרים ואם נבדקה ואומרת לארוסי נבעלתי כשר וכן כתב הטור אחריו וכתב המגיד משנה שתפס הרמב"ם לחומרא כלישנא קמא אבל לישנא בתרא ס"ל דאף בדיימ' מיניה ומעלמ' הולד כשר אפי' בלא בדיקה ותימא שהרי אף הרמב"ם מורגל בשיטת הרי"ף לפסוק כלישנא בתרא דהתם דפליג רב אפי' היכ' דבדקו אותה וא"כ דברי רבא דאמר מסתברא מילתא דרב כו' איירי נמי דוקא בבדקו אותה וכן מה שאמ' בבא עליה כ"ע לא פליגי כו' לא איירי אלא בבדקו אבל זה דוחק נהי דרב איירי נמי בבדקו כי היכי דפליג עליה שמואל אבל כ"ש דאיירי נמי בלא בדקו וא"כ כל הסוגיא דאזיל אליבא דרב איירי אף בלא בדקו דהא סתמא קאמר וכמו שכתב המ"מ דללישנ' בתרא אף בדיימ' מיניה ומעלמ' כשר בלא בדיקה ונראה בעיני דהרמב"ם ס"ל הכא שלא בא לישנא בתרא להקל ולומר דבבא עליה כ"ע לא פליגי אפי' בדיימ' מיניה ומעלמא אלא בדיימי מיניה ולא דיימי מעלמא הוא דמקיל ולאפוקי מאביי כלישנא קמא וכן פי' התו' להדיא וכן מסתבר דהאי א"ד דקאמר תלמודא כו' לא בא להקל אלא במה דפליגי בלישנ' קמא וכן השיט' בתלמודא וגם דאמר בבא עליה כ"ע לא פליגי איירי מסתמא דומיא מה שאמר אחריו דבארוסה שעיבר' פליגי דפליגי בדיימי מיניה ולא מעלמ' אבל מ"מ קשה ס"ס הלכה כרבא לגבי אביי וא"כ שרי אפי' בדיימ' מיניה ודיימ' מעלמ' מאחר שבוודאי בא עליה ואפשר דהרמב"ם איירי בכה"ג מה שבא עליה הארוס בוודאי היינו ביאה שממנה לא נתעברה כגון שראינו שבא עליה בתוך ששה חדשים קודם לידתה בכה"ג אמרינן שהולד ספק שהרי היא נחשדת לגבי כ"ע א"כ האי ביאה לא מהני כולי האי ולומר איגלאי מילתא למפרע שממנו נתעברה מאחר שהיא חשודה אבל אם ראינו ביא' שנוכ' לומר שמאותה ביאה נתעברה כה"ג פליגי אביי ורבא וסבר רבא דבתר דידיה אזלינן וקצת משמע לשון הרמב"ם כן דלא איירי בביאה שממנו נתעברה אלא שידוע שבא עליה הארוס פעם אחת וכן נ"ל עיקר ואם היה בא מעשה לידי הייתי מכשירו לקהל בכה"ג בביאה ודאית שנוכל לומר שממנו נתעברה מ"מ לא מלאני לבי להכשירו לכתחילה לכהונה היכא דדיימ' מיני' ודיימא מעלמא דשמא הלכה כלישנא קמא דמודה רבא בזה בפרט מאחר שכמה מפרשי' תפסו שיטה זו אליבא דרמב"ם דתפס כל כלישנ' קמא לחומרא בשלמא לבא בקהל הוא בדיעבד וראוי לסמוך על לישנא בתרא דאזלינן בתרי' בכל דוכתי' ומה שכתב הרמב"ם שאם נבדקו כו' דכשר בדיימ' מיניה ומעלמא לאו דווקא אלא אפי' דיימ' מעלמא ולא מיניה דלעולם בדוקי כשר ואפי' לא ידעינן דבא עליה בלישנא בתרא דפליגי בהכי אלא שבא להשמיענו לנו דבלא בדיקה הולד ספק ממזר אפי' בדיימ' מיניה מתרווייהו ובא עליה אבל אין זה חידוש כ"כ שכשר בבדיקה אפי' לא דיימ' מיני' דהלכה כאבא שאול דכל בדוקי כשר ומאחר דק"ל כלישנא בתרא א"כ היכי דדייימ' מיניה ולא מעלמא כשר אפי' בלא בד בדיקה והיינו היכ' שבודאי בא עלי' ואף הרמב"ם לא כתב שהולד ספק ממזר בלא בדיקה אלא בארוסה שעיבר' ולא בבא עליה:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה