אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק רביעי › מט

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק רביעי · מט

מח

דין גר שבא להתגייר מתחיל' צריכי' לבדוק אחריו שלא ימצ' בו עילה ומודיעין אותו עיקר הדת שהוא עיקר יחוד הש"י ואיסו' ע"ז ומאריכין בדבר ושוב מודיעינן אותו מקצת מצות קלות וחמורו' ועונשין של מצות וגם מתן שכרן של מצות ואין מרבי' עליו ואין מדקדקין עליו ומיד כשקיבל עליו מולין אותו ולא משהינן ואם נשתיירו בו ציצין המעכבי' חוזרין ומלין אותו כשנתרפא מטבילין אותו ולא קודם כלל ושני תלמידי חכמים עומדים על גביו ואשה נשים מושיבות אותה במים עד צווארה ושני ת"ה מוסרי' לה מבחוץ וכל דבר שחוצץ לענין טהרות חוצץ לענין גירות ושם ביארנו דהאידנא יש ליזהר שלא לקבל גרים מחמת סכנ' ובשטבל ועלה הוא כישראל לכל דבר ואם הדר ביה וקידש בת ישראל קידושיו קידושין:

ת"ר גר שבא להתגייר אומרי' לו מה ראית כו' וכתב הרמב"ם שמתחילה צריכין שיבדקו אחריו ולא ימצאו עילה ואח"כ אומרים לו מה ראית שבאת להתגיי' אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דויי' דחופין ומסוחפין ומטורפין ויסורין באין עליהן אם אמר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו מיד ומודיעין אותו מצות קלות וחמורו' ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר לפי שהנכרים מדקדקים על פחות משוה פרוטה שהרי בן נח נהרג עליו והרמב"ם כתב שמודיע אותו עיקר הדת שהוא עיקר יחוד הש' יחברך ואיסור ע"ז ומאריכין בדבר ושוב מודיעי' אותו מקצת מצות קלות וחמורות ומודיעין אותו עונשים של מצוה וא"ל הוי יודע עד שלא באת למידה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה בסקילה אבל עכשיו שבאת למידה זו כו' ומסיק בגמרא וכל כך למה משום דאי פריש נפרוש דאמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת דכתיב ונספחו על בית יעקב ורבו בו הטעמי' על מה הן קשין ישראל וכ' ר"י בפ' ב"ש דוקא שלא להשיאן להתגייר אבל כשאנו רואין שהן מתאמצין להתגייר יש לנו לקבלן כמו שקבל יהושע רחב הזונה ונעמי קיבלה רות המואביה ומ"מ נראה דכל זאת איירי בזמן שהי' ישראל שרויים על ארצם אפי' אחר החרבן שהיו דויים ונשתעבדו למלך רומי' מ"מ היו שרים בארצם והרשות היו נתון להם כל כל מי שיבא בארצ' להתגייר שיכלו לקבל אבל עכשיו שאנו בארץ לא לנו וכעבדים תחת יד אדוניהם אם יבא אחד מישראל לקבלו הרי הוא מורד במלכות ומתחייב בנפשו וקשה לו כספחת וע"כ אני מזהיר ואו' כל מי שמשותף לקבלה זו האידנא במקום שהמלכות מקפדת שדמו בראשו בין המתעסק עמו בגירות שלו בין היודע ממנו והלואי שתהא תקומה ומצב לזרע ישראל בין האומות כל ימי משך גליותינו ולא יתרבה עלינו איש זר שלא מאמונתינו וראוי לחוש מאוד מאוד וכשם שמודיעים אותו עונשין של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן של מצות אומרי' לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא רוב טוב' כדי שלא תזוח דעתן עליהן ולא רוב פורענו' כדי שלא יאבדו כי כל האומות כלות והם אינן כלות ואין מרבי' עליו ואין מדקדקין עליו כדכתי' ותרא כי מתאמצ'. ותחדל לדב' אלי' קיב' מולין אותו מיד פי' דשהוי מצוה לא משהינן ואם נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה חוזרין ומולין אותו פעם שניי' נתרפא מטבילין אותו מיד אבל קודם שנתרפא לא משום דמי' קרים מרזי מכה ומדשוהין בטבילה עד שיתרפא ולא טובלין אותו מקודם ש"מ דטבילי לא מהני בעוד שהוא ערל שהו' כטבל ושרץ בידו וכן אמרו אינו גר עד שימול ויטבול כ"פ בתו' ומ"ש הרמב"ן דבדיעבד מהני אפי' טבל מקודם וראייתו מגיורת שנתגיירה שבנה א"צ טבילה בפ' הערל ואין זה ראייה דשאני התם דכשהוא במעי אמו אינו בן מילה והרי הוא כנקבה דסגי לה בטבילה וכשיולד מלין אותו כישראל עכ"ל ואף שאין ראיה לדבר זכר לדבר דהלוקח כלים מן הנכרים שצריכים להגעיל ולהסיר חלודה ולהטביל אי איפוך אפי' בדיעבד לא מהני ושני ת"ח עומדים ע"ג שמודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו ואשה נשים מושיבות אות' במי' עד צוארה ושני ת"ח מוסרי' לה מבחוץ שמודיעין אותה מקצת מצות קלות וחמורות וכתב הרמב"ם שטובלת בפניהם והם מחזירין פניהם ויוצאי' כדי שלא יראו אות' כשתעלה מן המים אחד גר ואחד עבד משוחרר טובלין וכל דבר שחוצץ בטבילה לענין טהרות חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה לבעלה וכ' התו' דאפי' ענייני חציצה שהוא מדרבנן לא מחלקינן בין טהרות לבעלה ומה שאמרינן במסכת נדה פ' אחרון גבי חציצה ה"מ לטהרות כו' רש"י לא גרס ליה משום הא דהכא ולק"מ דכל דבר שהוא ודאי חציצה כגון רובו ואינו מקפיד או מיעוט ומקפיד וכל הדומה לו חוצץ אף בנדה לבעלה אבל התם שהוא משו' ספק חציצה לא גזרו אלא לטהרו:

ומסקי' טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הילכתא דאי הדר ביה ומקד' בת ישראל ישראל משומד קרינ' בי' וקידושיו קידושין וכ' הרמב"ם שהם קידושין גמורין וכ"כ בעל העיטור וז"ל מדקאמר קידושיו קידושין ולא אמר חוששין לקידושיו ש"מ דאורייתא תפסי בה קידושין וכ' הטור וז"ל וי"א דמומר לחילול השבת בפרהסי' ולע"ז דינו כנכרי גמור ואין קידושיו קידושין ולא נהירא עכ"ל וכ"כ רש"י והרמב"ם ז"ל דקידושיו קידושין וכ' המ"מ וז"ל הסוגיא דפ"ק דיבמות נ"ל שאפי' זרעו שהוליד משהמיר דתו אם קידש אותו הזרע ישראלית קידושיו קידושין ודוק' שהולידו מישראלית ואפי' מומרת אבל הולידו מן הנכרית אין חוששין להם שהרי אפי' ישראל גמו' הבא על הנכרי' והוליד ממנה בן אינו קרוי בנו אלא בנה וזה ברור עכ"ל וכ' הרי"ף בס"פ דמילה וז"ל ונכרי אע"ג דאתמהל בנכרית' צריך להטיף ממנו דם ברית ועד דאיתפח לא מטבלינן ליה וכד טבל צריך למיזל בהדי תלתין אמרי' ליה כי היכי דא"ל מעיקרא וגייזי ליה מן מזייא ושקלי לי' טופר' דידיה ודכרעי' צריכין למחזיי כדטבל וכדסליק מברך אקב"ו על הטבילה וכן עבד משוחרר וכן עבד ואמה דזבין להו מנכרי מעיקרא אמרי' ליה מצוה דמחייבי בי' עבדי ומטבלינן ליה:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה