ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק רביעי · לח
דין דמחזיר גרושתו משנשא' והנושא חלוצתו או קרוב' חלוצ' יוציא ואין הולד ממזר והנוש' קרובת גרושתו הולד ממזר ודין נכרי ועב' הבא על בת ישראל בין פנויה בין א"א הולד כשר ואפי' פגום לכהונה לא הוי אם בת היא ונשאה כהן לא תצא אבל לכתחיל' ל' לא תנשא ואשה המזנה ונאסרה על בעלה בין גירשה והחזירה בין לא גירשה הולד פגום הוי ואם נשאת לכהן אז הולדות יהיו חללים:
מתני' המחזיר את גרושתו משנשאת והנושא את חלוצתו או קרובת חלוצתו יוציא והולד ממזר דברי ר' עקיבא פי' דמשוי חייבי לאוין לחייבי כריתות ומשוי חלוצה לגרושה וחכמי' אומרים אין הולד ממזר ומודים בנושא קרובת גרושתו שהולד ממזר אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן הכל מודים בנכרי ועבד שבא על בת ישראל שהולד ממזר מאן הכל מודים שמעון התימני דאע"ג דאמר שמעון התימני אין ממזר מחייבי לאוין ה"מ חייבי לאוין דתפסי בה קידושי' אבל הני דלא תפסי בה קידושין כחייבי כריתו' דמי וכתב הרי"ף בהלכותיו ואותבינא עליה דר' יוחנן ושקלינ' וטרינ' בה טובא ואסקינן והלכתא נכרי ועבד הב' על בת ישראל הולד כשר בין פנויה בין אשת איש ואיכא רבוות' דמסיימי בה דהא דאמרינן דהולד כשר ה"מ לישראל אבל לכהונה הולד פגום דאי בת היא אסורה לכהן מדאמרינן מקמי האי פיסקא דכולהו אמוראי דמכשרי מודו דהולד פגום לכהונה ק"ו מאלמנה ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסור' שוה בכל בנה פגום זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שיהא בנה פגום וכ"ת מה לאלמנ' לכ"ג שכן היא עצמה מתחללת ה"נ כיון שבא עליה פסלה דאמר ר' יוחנן מניין לנכרי ועבד שבא על הכהנ' ועל הישראלי' שפסלה שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין בה יצאו נכרי ועבד שאין להם אלמנו' וגירושין בה וחזינן לרבוותא אחריתי דפסקי הלכתא נכרי ועבד הבא על ב"י הולד כשר ולא מסיימי הולד פגום ואנן מספקי לן אי הוי פגום אי לא מדחזינן בגמרא בתר שקליא וטריא דפסק והילכתא נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ולא קאמר והלכתא הולד פגום ע"כ וכתב עליו הרא"ש ואיני רואה כאן מקום שיפול בה ספק מדקאמר לעיל סתמא דתלמודא וכולהו אמוראי דמכשרי מודו דהולד פגום לכהונה ק"ו מאלמנה וכו' וכיון דק"ו לית ליה פירכא ליכא מאן דפליג עליה ומה שלא הזכיר התלמוד בכאן והילכתא הול' פגום משום דלא צריך למיפסק דכבר מסיק סתמא דתלמודא לעיל דכולהו אמוראי מודו דבנה פגום דליכא מאן דפליג ולא הוצרך לפסוק אלא שהולד כשר לקהל אפי' באשת איש ע"כ ואני אומר ג"כ איני רואה ספק בדין זה אלא איפכא מסתברא דשרי' לכהן והק"ו שהקשה הרא"ש תמה אני עליו הלא בודאי ק"ו פריכ' הוא דהא בתחילה סוגיא בעי למילף ק"ו מאלמנה לכ"ג דאף חייבי לאוין בנה פגום עד דפריך מה לאלמנה לכ"ג שהיא עצמ' מתחללת כו' וס"ס קשה אמאי לא נילף ק"ו מאלמנה לכ"ג שהי' מתחללת אלא משום דאין חללה אלא מאיסור כהונה כמו שפי' התו' ומ"מ קשה ס"ס ק"ו הוא ואמאי אינה מתחללת בשלמא אם באת ללמוד מדין ק"ו מה במקום שהקיל בדין מ"מ החמיר מקום שהחמיר בדין זה ק"ו שלא יקל בכה"ג נוכל למיפרך מה לשם שהחמיר במקום אחר יותר מבכאן ושוב אין לתמוה שהרי מצינו שהחמיר לשם יותר מבכאן אף שהחמיר נמי בכאן וא"כ נתבטל האי ק"ו מעיקרו אבל ק"ו שהוא בא מכח סברא הידוע מבחוץ כגון הכ' שאיסורו שוה בכל א"כ אפי' תמצא לשם חומר' יתירא אפ"ה הק"ו עומד במקומו ונ"מ בזה דאמרינן שהוא יוכיח לכל מה דבעי' לאייתי בהאי ק"ו אפי' לית' ביה האי פירכא ומוכרח אתה לומר שחומר' אינו שוה בכל אינו מעלה ומוריד ואדרבה איסורי דהני שאינן שוים בכל חמירי ועוד מאחר שאין אתה בא ללמוד אלא שתהא הבת פגומה לכהן אבל אם הוא זכר אינו פוסל לא את אשתו ולא את בניו כמו חלל לפי שאין חלל אלא מאיסורי כהונה וא"כ מפרך ק"ו מיניה וביה ובאמר זכר יוכיח שמאלמנה לכ"ג הוא חלל עד סוף כל הדורות ונכרי ועבד אין עושה בניו הזכרי' חללים אף שהוא שוה בכל אלא מאי אית לך למימר אין חלל אלא מאיסורי כהונה אף פגום פגומי לא תעבוד ומניין לנו למצוא איסור פגום מק"ו מהכ"ג מה שאינו אצלו בנמצ' ולולי דמסתפינא מחבריי להקל הייתי מפרש דעיק' ק"ו דקאמר תלמודא אינ' אלא אסמכתא בעלמא ואיסורא הוא דעביד אבל אי נשאת אות' בת לכהן אין הבן מהן חלל ולא משוינן להאי בת כחללה אלא כפגומה בעלמא ולאסרה היא גופא על הכהן א"כ כשמסיק תלמודא לקמן והלכתא כו' הולד כשר חוזר התלמוד מהאי סברא ואמר דלית בה איסור כלל ומה דסמיך על האי מימרא דמסיק דכולהו אמוראי מודו דבנה פגום ג"כ ליתא דבעידנא דקבעה האי מימר' אכתי לא הוה אזלת סוגי' לאכשורי בת נכרי ועבד אפי' מא"א אבל השתא דכשר בין בפנויה בין בא"א ואפי' מצד ממזר את' מכשר מטעם דרחמנא אפקירה לזרעיה הוא כדאיתא בתוספת' בריש כתובות ק"ו באיסור פגימה שאינה אלא לכהונה שאתה מכשירו שהפקיר' זרעו וכ"ד הרמב"ם ומ"מ חלילה לי להתיר לכתחילה שיצ' הדבר בספק מפי הרי"ף אבל אם נשא אין מוציאין מידו וכ"ש שהולד כשר ולא כדברי הרמב"ן שכת' אין מוציאין והולד ספק שזהו תימא אם מחזיק כספק חלל א"כ אמאי אין מוציאין הלא ספיק' אסורות דאורייתא לחומרא ומאחר שאין מוציאין ג"כ הולד לא משוה אותו חלל אפי' מספ' וכ"ש לפי מה שפירשתי דאפי' לדברי הפוגם אינ' פגום אלא היא לאסרה על הכהונה אבל אינה כחללה ושיהא בניו ממנה חללים ומ"מ נראה אשה המזנה שנאסרה על בעלה בין גירש' והחזיר' או לא גירשה הולד מבעלה פגום לכהונה לאותן דס"ל הכא גבי נכרי ועבד הולד פגום כ"ש הכא דאיכ' האי ק"ו ולית כאן טעמא דאפקרי לזרעי' כמו גבי נכרי ועבד א"כ היכא שנשאה הכהן הבנים ממנה חללים כי לא מלאני לבי להקל ולומר דהאי ק"ו אינ' אלא אסמכתא בעלמ' ואבת לחוד הוא דהוי פגומ' (והיכא דלית לן טעמ' אחרינ') ומ"מ אינם חללים אלא לחומר' ולא לקולא כלל. וכתב רבינו ירוחם וז"ל ופי' ר"ח דמסוטה הוה ממזר מדרבנן מידי דהוה אאשה שהלך בעל' למדה"י ונשאת ובא בעלה עכ"ל ואני כתבתי לקמן בפ' החולץ דלא ק"ל הכי: