ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק רביעי · כ
עכשיו אבאר משפטי הכתובו' והנדוניי' שלנו תנן בפ' מציאת אשה פסקה להכניס לו אלף זוז לנדוני' והוא מקבל עליו בנכסי צאן ברזל כמו שכותבין ודין נדוני' דהנעלת ליה כו' מוסיף שליש ומקבל עליו חמש עשר' מנה לפי שיוכל להשתכר ולהרויח באותו מעות ואם היא מנכס' לו שום באלף זוז כגון בגדי' וכלים שמשתמשין בהן ברגלים לפחות גם הנועדים לשמח' חתן שמין לכבוד הכלה יותר משוי לא די שאינו מוסיף שליש אלא פחות חומש וכותב לה שמנה מאות ואם הוא שוה בשוה ששוה לכל כמו ששמין אינו מוסיף ואינו פוח' ועוד במשנ' רשב"ג אומר הכל הולך אחר מנהג המדינ' והלכ' כרשב"ג כן דעת כל הגאוני' והרמב"ם לא הביא אלא דברי רשב"ג לחוד וז"ל פ' כ"ג מהלכות אישות יש שהמנהגים רבות בנדוניא יש מקומות שמוסיפין שליש או חומש ויש פחות עד ובדברים אלו וכיוצא בהן מנהג מדינה עיקר גדול ועל פיו דנין וכן הביא הטור וכתב בסוף ועכשיו נוהגין לכתוב בכל הכתובות בשו' תי' ונדוניא אפי' לא הכניס' לו כלום ומגביה אותו לפי תקנ' הנשואין עכ"ל וכן כתב אבי העזרי בספרו כדי שלא לבייש העניות ומי שאין לו הורגלו לכתוב לכולם מאה ליטרי' שהיא הכניסה לו חמשין ליטרין והוא הוסיף לה מדלי' חמשים כנגד ס"ה מאה ליטרי' וטעמא כדתנן במסכת בכורי' שהיו מקרין את היודע לקרות כדי שלא לבייש מי שאינו יודע לקרות וכיון שמוד' החתן שבין שניהם הכניסו מאה ליטרי' והוא מקנה לה קניין גמור ומקבל אחריו' עליו הוו להו כמאה עדים דמי היכא דלא חייב לאחרינא אלא לנפשי' והרגילו כן שלא תהא קלה בעיניו להוציא' ע"כ והאידנא כתיבנ' בגליל שלנו ודין נדונ' כו' מאה זקוקים כסף צרוף והחתן הוסיף לה מדילי' מאה זקוקים אחרים כנגדם פי' לבד הכתובה והיינו תוס' כי הכתוב' שהיא חמשים שקלי' דאורייתא והיינו צורי הוא עשרי' זהובי' ריינוס לפי שיעור פדיון הבן שכת' מהרא"י שקבל שהוא שני זהובי' ריינוס ודין התו' שוה לדין הכתוב' כדאי' ברי' אעפ"י דין הנדוני' שנקר' נכסי צ"ב אם פחתו פחתו לו אם הותירו הותירו לו אפי' הותירו ממיל' כגון שהכניס' לו ב' כלי' באלף זוז ועמדו בב' אלפים כשנוטל' כתובת' ונכסי צאן ברזל אינ' נוטלת אלא א' והשני מעל' בדמי' שלה כדאיתא לקמן בפ' אלמנה לכ"ג ועכשיו שרבו הנדוניות אין לשנות הכתוב' ומי שרוצה להוסיף יכתוב תו' כתוב' יו' א' החתונה רק שיכולי' לקבל קוד' החופ' שיכתוב ביום ראשון ונוסח הכתוב' ותו' אכתוב בעז"ה בפ' מציאו' אשה ובמדינ' רוסיא מדינה בהמו' שאין כותבין תוס' כתובה וכן שאר שטר ירושו' ואומרי' בניחוש, שלא יזכירו יום המית' צריכי' אנו לדקדק איך הדין עם הנדוניא מה נקרא נדוניא או נכסי מלוג כי לפעמי' מכנסת עשר' פעמי' יותר מסך הקצוב והנראה בעיני אעפ"י שכתוב' ודין נדוניא כו' בין בכסף בין בזהב בין בתכשיטין במאני דלבושי' ובשימושי דירה כו' מ"מ אין הפינ' שכל מה שהכניס' לו אינ' שוה יותר מזה הסך ונאמר שהודתו כק' עדים דמי וכאלו מחלה לו היותר אין אנו אומרים כן דהא לא כתבינ' בכתובה ס"ה כל מה שהכניסה לו אלא כותבין ודין נדוני' דהנעלת ליה כו' פי' סך הנדוניא כך הוא אבל השאר בכלל נכסי מלוג כמו שפי' רש"י בריש אלמנה לכ"ג והסמ"ג והטור הביאו וז"ל מה שהאשה מכנסת לבעלה ושמה לו לקבלם עליו באחריות כתיבתו כמו שכו' ודין נדוניא דהנעלת ליה והוא מוסיף כנגדן וכותב סך הכל קבל עליו פלוני כך וכך וקורין נכסי צאן ברזל ויש שמכנס' ממון הרבה ואינו כותב' בכתובת' ומשיירת לעצמה והן נכסי מלוג והבעל אוכל פירות והקרן שלה קיים ואם ע"פ לה ואם הותירו הותירו לה וכן כתב אבי העזרי וא"כ היכא שהכניס' ממין הרבה ולא שמה שום דבר אלא כותבה מן הסתם מאה זקוקים ואין לה תוס' כתובה יד בעל על העליונה אם מפסיד הכל אינו מקבל עליו אלא מאה זקוקים ואפי' אם נפסד כל הממון שהכניסה ונשאר רק כלים ובגדים יכול לומר לא קבלתי עלי אחריות אלא אכלים ובגדים ולא על הממון שדרך להאבד בסחור' ולמיכלא קרנ' ואם הותיר והרויח בממון שמשתכר ונוסף על הסך שהכניס' יכול לומר אדרבה מעות המזומן קבלתי באחריותי כדי להשתכ' בו ולהרוי' ואף אם הכניס' הרבה ביותר מסך הכתיבה בנדוניא יכול לומר אטול במותר לפי חלקי ועל התכשיטי' והבגדים לא קבלתי עלי אחריות ואפי' אם נפסדו כולם אינו משלם כלום והיכא שהיה משתכר בסך ממון שכתוב בנדוניא וביתר הממון הוא מלוה בריבית או איפכא דאיכא רגלים לדבר שחילקו הממון אהדדי ובצד אחד מהממון העלה והרויח ובצד השני הפסיד יכול לומר שמה שהרוחתי בחל' הממון הוא הממון אשר קבלתי עלי בנכסי צאן ברזל ובאחריותי ואם הותיר הותיר לי ובאותו חלק ממון שהפסדתי הוא ממין נכסי מלוג שלך ופחתו לך והדין עמו כי הוא מוחזק בכל הנדוניא שהכניסה לו ולעולם בידו הבריר' אם לא שתברר מקידם כמו שכתבתי בפ' מציאת האשה סי' ה' זולת מה שנפל לה בירוש' אחר שכנסה שהוא בודאי נכסי מלוג בלי ספיקא וא"כ היכא שהיבם והיבמה חולקים הנכסים והיא נוטלת נכסי מלוג שלה ג"כ עכשיו ניטלת המותר אם הוא בעין מה שהכניסה לו ושוה יותר מן המאה זקוקי' הוא שלה אפי' אם היו כותבין לה תו' כתובה אין בכך כלום דס"ס לא שמה לו בנדוני' א"ל שכותב' בתו' הכתיבה בה ג"כ המותר מה ששמה לה בנדוניתו ומי שיש לו עיניו בראשו יכול לתקן בשטרות קודם החופה כפי שיתנ' והיכא שאבי הכלה מבקש מן הבעל שיכתוב לה תוס' כתובה והוא אמר איני רוצה אלא אכתוב לך כתיבה וכמו שתקנו רבות' בשוה נראה אעפ"י שאינו יכול לכוף אותו לכך מ"מ אם רוצה צריך לעשות לה שטר אחר לראייה ששמה לו יותר ממה שכתוב בכתובה וכן ראוי לדון הלכה למעשה: