ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק רביעי · ט
דין ספק ובני יבם בנכסי היבם לאחר שנטל היבם החצי בנכסי המת אמרי' קם דינא ואינו נוטל כלום מנכסי היבם ודוקא לאחר שחלקו כבר היבם והספק אבל קודם חלוקא אז או חולקי' הכל בשוה או הספק נוטל כל ניכסי מיתנא:
ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם לאחר שנטל היבם החצי בנכסי המת ספק אמר ממ"נ אם אחיכם אני תנו לי חלק עמכם ומה שנטלתי מחלק מנכסי המת עם אביכם אעביר על חלקי ונחלק הכל יחד כי ממון אביכ' הרב' ואם אינכם רוצים שאתם אומרי' אין אני אחיכם תנו לי החלק שלקח אביכ' מנכסי המת והם משיבי' מאי דהוה כבר בחלוקה הוה ועכשיו אייתי ראייה דאחינו את ושקול ר' אבא אמר קם דינא והדין עם בני היבם ר' ירמי' אמר הדר דינ' פי' הברירה ביד בני היבם או להחזיר לו החלוק' הראשונ' שנטל אביהם בכדי והדין חוזר או שחולקי' עמו כל הנכסים ומסיק לימא כתנאי דתנן בפ' האחרון דכתובו' מי שהלך למדה"י ואבד' לו דרך שדהו שהיתה שדהו מוקפת מכל ארבע רוחותיה והי' לו דרך בא' מן השדות ונשכח אדמון אומר יתנו לו ביניהם דרך קצרה וחכ"א אין נותנין לו לפי' קצרה אלא יקח במאה מנה או יפרח באויר כלומר אין לו טענה עליהם ואמר רב יהודא התם היכא דאיכא ארבע' בני אדם המקיפי' שדהו וקנה מארבע או אפי' מאדם א' מ"מ כל א' מצי מדחי ליה אלא איירי בחד דאתי מכח ארבעה שקנה אדם א' ד' שדות עדיבני אדם בניאדם והקיפו אדמון סבר נותן לו דרך קצרה דא"ל ממ"נ יש לי דרך גבך ורבנן ס"ל דאמר לי' אי תשתוק שתוק ואי לא תשתוק מה מועיל לך שתעורר עלי אחזור השטר למוכרים שקניתי מהן ולא תוכל לעשות להן מידי שכל א' ידחה אותך א"כ לימא ר' אבא דאמר קם דינ' כרבנן ס"ל שאמרו ג"כ קם דין הראשון כשהיו ד' שהיו מדחים ליה ה"נ אף לגבי חד ור' ירמי' סבר כאדמון דאמר הדר דינא שסבר מאחר שבאו השדות לאדם אחד חוזר הדין ונשתנ' ומשני אמר לך ר' אבא אנא דאמרי אפי' כאדמון ע"כ לא קא' אדמון התם אלא משו' דא"ל ממ"נ דרך אית לי גבך אבל האם גבי ספק מי בא בטענ' ידוע אלא אמר או תחלקו עמי או תחזרו לי ומכח ב' טענות בא עליה' א"כ בכל א' אומרי' ליה הבא ראייה ור' ירמי' אמר אנא דאמרי אפי' כרבנן ע"כ לא קא קאמרי רבנן התם אלא משום דא"ל אי שתקת כו' אבל הכא מאי איכא למימר וכ' הרא"ש וז"ל כ' הרי"ף כתבו רבוותא דהלכתא כר' אבא משום דקים ליה כרבנן וכתב הרלב"ד ז"ל האי טעמא ליתא דהא א"ר ירמי' אנא דאמרי אפי' כרבנן ומ"מ הילכת' כר' אבא משום דר' אבא דיינא דא"י הוה כדאמרי' בשבועות דייני א"י ר' אבא ודיינא נחית לעומק' דדינ' והילכתי' כוות' והשיב הרמב"ן ז"ל כיון דלכאור' נראה לבני הישיבה דר' אבא כרבנן ור' ירמי' כאדמון סברתם עיקר היא ולא סמכינן אשינויי' דשני מילתייהו כתרוייהו וכן דרך התלמוד לדחות בסבר' מועטת ועוד דלא תהא אלא ספיקא והיבם תופס ברשות והנכסים ביד בניו ועל ספק להבי' ראי' כדין כל ספיקא ותיקו שבד"מ והר"ן הלוי ז"ל כ' ממאי דאיפסק' הילכת' בפ"ק דב"ב כר' יוסי דאמר מגלגלין עליו את הכל מטעם הדר דינ' ובפ' בית כור איפסק הלכתא כרב דאמר בטלה מחלוקת וא"ל ר"נ לרב דאמר בטלה מחלוקת אלמ' הדר דינ' מכל זה הדעת מכרעת כרבי ירמיה דאמר הדר דינ' וכיון דאיפלגו בה רבוות' לא מפקינן מבני יבם עכ"ל ולפ"ז אי תפס לא מפקינן מיניה כמו ספיקא דדינ' כאשר כתבנו בפ' כיצד הרגל סי' ה' ותימ' לי על פה קדוש מה ראייה הביא מהא דמגלגלין עליו את הכל דהתם איירי בא' שהקיף שדה חבירו מכל צד וגידר אות' מג' רוחות פטור הניקף דא"ל לא אהני לי מידי דסתם בקעות שדות שלא לגדר הם עומדים או שא"ל מאי אהני לי ס"ס פתוח' היא מצד א' ואם עמד הניקף וגדר את הרביעית מגלגלי' עליו הכל דגלי דעתי' דניחא ליה אף בראשונות והתם לאו מכח הדר דינא שישתנה הדין ע"י אדם אחר אלא ע"י סיב' בא שחוזר הדין למפרע ומעיקרא דפטרינן ליה להאי ניקף איתגלי דשלא כדין פטרוהו והוי כמו דין טעות שחוזר וכן לענין פ' בית כור דקאי אשני אחין שחלקו הנכסים בשוה ובא להן אח ממדה"י דבטלה המחלוקות משום הדר דינא היינו נמי שנמצא החלוקה הראשונה בטעות היה שחלקו אדעת' שלא ליתן לאח השלישי מידי כדמפ' התם אבל הדר דינ' דהכ' שהדין הראשון לעולם קיים רק שגבי בני יבם יחזור הדין וישתנה מכח סיב' שיאמרו ממ"נ או תחלו' או תחזו' וכן גבי דרך אלו היו הד' בני אדם שמכרו לו עומדים כאן היה קיים אלא שהוא רוצה להשתנה עכשיו מכח ממ"נ דרך אית לי גבך לא שייך לפלוגת' דהתם ע"כ נראה כדעת הגאוני' והרי"ף והרמב"ם וכ"כ הרשב"א וכ"כ הר"ן וז"ל מאחר דק"ל גבי דרך דהתם כרבנן אע"ג דודאי אית לי' דרך גביה ק"ו דהכא אמרינן קם דינ' כר' אבהו ע"כ ול"נ להבי ראיי' לדברי הגאוני' מדרצה התלמוד לאוקמי ר' אבהו כרבנן ור' ירמי' כאדמון ואף דאיכא למדחי כמו שדחה והתלמוד גופ' הביא אלו טעמי' גופא דטעמ' דאדמון משום דממ"נ אית לי דרך גבך וטעמ' דרבנן משום אי שתקת ואפ"ה בעי למימר דר' אבהו כרבנן כו' ולא סמכי' אהאי סבר' לחלק ולומר דוק' התם אמרו רבנן כו' כדמפ' טעמי' אלא בודאי ק"ל לתלמוד דהלכה כר' אבהו דקם דינ' ועיקר טעמ' דרבנן דקם דינ' ואי לא דאמרי בדוכתי אחריתי' קם דינ' לא סמכ' אהאי טעמ' לחוד אי שתקת כו' וכה"ג לאדמון דסב' הדר דינ' והא דאיצטר' טע' דאי שתק' כו' לרבנן לאו למהני דקם דינ' דבלא"ה קם דינ' אלא לבטל הטענ' שהו' בא ממ"נ ואמ' דרך אית לי גבך וכן לאדמון א"צ ה"ט דמ"מ אית לי דרך גבך להדר דינ' דבלא"ה הדר דינ' באיזה טענה שיבא אלא לבטל טענ' דאי שתקת כו' א"כ לאדמון לק"מ משום דהאמת קאמ' אדמון אליב' שזו הי' טענתו ממ"נ אית לי דרך גבך וה"ה לטענה אחריתי אפי' בא מכח ב' טענות וא"כ לא סמכינן אדיחוי שדחו התרצן ובני הישיב' בעצמן ידעו ולא סמכו עליו הילכך אמרי' קם דינא ואין להספק שום טענה בנכסי יבם ודוק' לאחר שחלקו אבל קודם שחלק היבם ומת פשיטא דמהני טענ' הספק לטעון ממ"נ או שיחלוקו עמו הכל בשוה או שיתנו לו נכסי המת כ"פ התוס' ועל פיהם הכריע הרשב"א וכן עיקר: