ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק עשירי · לה
דין בן ט' שבא על יבמתו ואח"כ בא עליה אחיו שהוא נמי בן פסול על ידו וכן אם בא על יבמתו ואח"כ בא על צרת' פוסל ע"י עצמו בן ט' שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת בא על יבמתו וכשגדל נשא אשה אחר' ולא בעל יבמתו משהגדיל ומת שתיהם חולצת ולא מתייבמת:
מתני' בן תשע שנים שבא על יבמתו ואח"כ בא עליה אחיו שהו' נמי בן ט' ויום א' פוסל על ידו פי' משום דה"ל כמאמר אחר מאמר רש"א אינו פוסל וטעמ' דיליה דמספק' לי' בביאה דקטן וכן במאמר דגדול אי קונה קנין גמור או אינו קונה כלל ומ"ה כה"ג ממ"נ השני אינו פוסל דאי חשבינן לביאתו בקנין גמור א"כ ביאת של השני אינו כלום ואי אינו קונה ביאה שניה נמי אינ' קונה כלל ואינו פוסל ובן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו ואח"כ בא על צרתה פוסל ע"י עצמו רש"א אינו פוסל משום טעמ' דפרישית דמספק' לי' כו' בן ט' שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמ' פי' משום דהוה עליה זיקת שני יבמין נשא אשה ומת הרי הי' פטורה וכן ת"ר שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו הרי נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום ואף דלא תקינו רבנן נשואין לקטן כ' ר"י דליכ' איסור' ואף מצוה איכ' להשי' אשה לבנו קטן כדאמ' בפ' הנשרפין עליו הכתוב אומר וידעת כי שלו' אהלך וגו' ועיין בפ"ק דכתובות סי' ט"ו. בן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו ומשהגדי' נשא אשה אחר' ומת אם לא ידע את הראשונ' משהגדיל הראשונה חולצת ולא מתייבמת והשניה או חולצת או מתייבמת רש"א מייבם לאיזה שירצה פי' אפי' לראשונה שאם קנה קנין גמור הרי הי' אשתו ואי לא, קנה הרי כאילו לא נפלה לו מן הקטן כלל אלא מן הגדול ומ"מ חולץ לשניה ואינו מייבם דשמא קנה והוי שתי יבמות מבי' א' ובכל אלו אין הלכ' כר"ש אלא בין ביאה בקטן בין במאמר אינו קונה קנין גמו' אלא מדרבנן ולפוסלה על האחין ומסיק רב' הא דאמרו רבנן זיקת ב' יבמים מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמי לא תימ' דווק' היכא דאיכ' צרה ומשום גזירה שמא יאמרו שתי יבמו' הבאו' מבי' א' מתייבמת כו' כדלעיל פ' ד' אחין סי' י"ד דהא במתני' דהכא ליכ' צרה אפ"ה מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה ופריך תלמוד' ויעשו ביאת קטן כמאמר בגדול ותדחה אף הצרה מיבום כדאית' התם בפרק ד' אחין שאף הצרה אינ' מתייבמת והכא צרת' מתייבמת אמר רב לא עשו ביאת בן ט' כמאמר אלא לפסול ולא למדחה בצרה ושמואל אמר עשו וכן אמר ר' יוחנן עשו ופריך א"כ יעשו ותדחה הצרה מיבום ומשני תנאי היא הך תנא דד' אחין דתני' גדול גזר משום צרה שלא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית אחד וה"ה בקטן גבי ביאה ותנ' דהכ' לא ס"ל דגזרו משום צרה ואשמעינן בקטן וה"ה בגדול והלכה כר' יוחנן לגבי רב ושמואל כ"ש היכ' דשמוא' מסייע ופסק הרמב"ם כתנ' דפ' ד"א דגזרו משום צרה וא"כ אף הצרה נאסרת (וכן יראה דעת הרי"ף שהשמיט משנה זו ובפ' ד' אחין כת' הא דאמר רב' הא דאמרו רבנן כו' וכ"כ הרמב"ם שכן דע' הרי"ף וצ"ע מאין ליה זה דאדרב' איפכ' מסתבר' דסתמ' עיק' והדר בי' רבינו הקדו' מהך קמיית' ובעל המאו' כ' דקי"ל כמתני' דפ' ד"א משו' דלחומר' הוא) והרא"ש נתן טעם לדבר משום דרב' דאמ' לעיל לא תימ' הא דאמרו רבנן זיקת ב' יבמין כו' איירי אליביה וצריך פי' לפי' דבודאי דרב' דקאמר לא תימ' כו' אליב' דתנ' דד' אחין פסק דאי ס"ל כתנא דהכ' לא צ"ל למימר לא תימא כו' דהא בהדי' קתני דאפי' בלא צרה אסורה אלא בודאי רב ס"ל כתנ' דד' אחין דאסורה משו' צרה ומ"ה קא' דלא תימ' בלא צרה אינה אסורה ומשום דליכ' גזירה אפ"ה אסורה כתנא דהכ' ומשום אשת שני מתים וס"ל נהי דתנ' דהכא פליג על תנ' דד' אחין מ"מ לא אמרינן דתנ' דהתם פליג אתנ' דהכ' ולא ס"ל דזיקת שני יבמין לחוד אסורה אלא בודאי ס"ל נמי דזיקת שני יבמין לחוד אסורה משום אשת שני מתים כתנ' דהכ' וראי' לדברי שהרי התו' דהתם הזכירו בדבריה' הך מיליף לאסמכת' שנאמ' ומת אחד מהן יבמה יבא עליה מי שעליה זיקת יבם אח' וכו' ולזה כיון הרמב"ם ממש בדבריו שכתב אלו ב' הטעמים הצרה אסורה משום שלא יאמרו שתי יבמות כו' ואף היא לבד אסורה משום אשת שני מתים מדרבנן פי' משום דגזרינן משום אשת שני מתי' דאוריית' כדאשכחן פר' המגרש: