ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק עשירי · יז
דין דיורש אדם את אשתו קטנה אם מתה ולא מיאנה ואפי' כנסה רק לחופה ואין חילוק בין קדש' האב או אחיה וביארנו דאין האחי' יכולין למחות בנשואי' אם היא אינה מוחה ודווקא האב יכול למחות:
תניא מאימתי יורש אדם את אשתו קטנה בש"א משתעמו' בקומ' ופי' הנכון שנרא' גדולה קצת אף שלא הביאה שערות ולא הגיע' לפירקה וב"ה אומרי' משתכנס לחופה ומפרש תלמודא דאף ב"ש צריכי' חופה דכל ארוסה אפי' גדולה אינו יורשה בלא חופה אלא ה"ק ב"ש לב"ה אתון דאמריתו משתכנס לחופה אי עמדה בקומתה מהני לה חופה ואי לא לא מהני לה חופה ופי' רש"י מאימתי יורש אשתו קטנה שלא נאמר שמא עתידה למאן היתה וביתומה עסקינן והקשו התלמידים בישיבה א"כ אמאי אמרי ב"ש שצריכ' לעמו' בקומת' הלא סברי ב"ש להדיא דאין ממאנין לא ארוסות ולא הנשואות ואף בנכנס' לחופ' לחוד ול"ק לב"ה לפי מה דפרישית דמשתעמו' בקומתה היינו אפי' לא הגיע לפירקה ואעפ"י שיכולה עדיין למאן לב"ה עד שתגדיל די"ל מאחר שהגיע לקומתה אוקמינן אחזקה ששוב לא היתה ממאנ' אבל לב"ש קשה וצ"ל דב"ש לדברי ב"ה קאמר ולהו לא סביר' ליה אלא כל הנכנס' לחופה יורשה (א"כ מה שאמרו ב"ש דנשואה אינ' ממאנת דווק' לחומר' אמרו אבל אם מיאנה איפשר הוה מיאון לעניין שאינו יורשה וכן משמע להדיא בתו' לקמן בפ' ב"ש) ור"א אומר משתגדיל ותבעל משום דאין מעשה קטנה כלום ואין הלכה כר' אליעזר אלא כב"ה דיורש את אשתו קטנה אחר שנכנסה לחופה מיד אפי' לא עמדה בקומתה ויורשה ומיטמא לה ואוכלת בגינו תרומה דרבנן והרי כאשתו לכל דבר אלא שתוכל למאן כדברי ר' יהושע בפרק ב"ש סי' י' וכ"פ הרמב"ם והטור אחריו ואף דמן התור' [אביה] יורש לה אבל מ"מ מכח הפקר ב"ד הפק' תקינו רבנן הירושה לבעל ויש רוצין לחלק דאין אדם יורש את אשתו קטנה אלא שקדשה בקטנות דרבנן תקנו נשואין לקטנה אבל היכא שקדשה אביה דהוי מקודשת מדאוריית' א"כ צריכה נמי חופה לדעת דהיינו בגדלות דחופה במקום קניין עומדת ולא דמי' לנשואי יתומה קטנה דההיא תקנתא מדרבנן היא משא"כ בזו שנעשה בה קידושין גמורי' וא"כ החופה לית בה ממש והוי כזנות לגביה ור"ת כתב דאין חילוק כלל דלעולם יורשה הבעל ויש שפיר חופה אף לקטנה זו ופשיט' ט' שאין האחין יכולין למחות בנשואין ואפי' בעל כרחן של האחין יכול לישאנה היכא שהיא אינו מוחה בדבר ופסק הלכה למעשה באחד שקבל קדושי בתו הקטנה ומת הבת היית' ראוייה לירש נכסי' מרובי' והיתה חולנית ותבע הארוס לישאנה שיכול לישאנה בחזק' ואין מוחין בידו כל זמן שהיא אינה מוחה ודוק' האב יכול למחות כדאמרי' בפ' אעפ"י אי איהי ניחא לה אביה מאי נפקא ליה מיניה ומשני דילמא מימרדה ונפלה עליה מ"ש דבאחין ליכא למיחש כלל ואפי' בתוך י"ב חודש וכן עיקר: