אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק חמשה עשר › כא

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק חמשה עשר · כא

כ

דין אשה שאמרה מת בעלי ואח"כ מת בני נאמנת מת בני ואח"כ מת בעלי אינה נאמנת וחולצ' ולא מתייבמת ואם אמרה ניתן לי בן במדינת הים ומת בני ואח"כ מת בעלי נאמנת מת בעלי ואח"כ בני אינה נאמנת וחולצ' ולא מתייבמ' וביארנו דמיירי באשה גרושה או כיוצא בה דכבר נפסלה מהכהונ' אבל בע"א אינה חולצת אמרה ניתן לי יבם במד"ה מת בעלי ואח"כ מת יבמי מת יבמי ואח"כ בעלי נאמנת הלכה היא ובעלה ויבמה למד"ה ובאה ואמרה מת בעלי ואח"כ יבמי או יבמי ואח"כ בעלי אינה נאמנת שאין האשה נאמנת לומ' מת יבמי שתנשא וכן אין האיש נאמן לומר מת אחי שייבם את אשתו ודין המזכה גט לאשתו במקום יבם הוה ספק גט וחולצת ולא מתייבמת ואפי' האידנא שאין נוהגין ביבום ובמקום שנתפשט חרם ר"ג מגורשת דוקא בדיעבד וכן אם היבם רחוק וקטן נמי בדיעבד אכן אם הוא קרוב ומכרת אותו אפי' הוא קטן אינה מגורשת בודאי וחולצת ולא מתייבמת וביבם משומד או מוכה שחין או שהיה קטטה בינה לבין היבם הוי מגורשת ודאי דזכות הוא לה ואינה צריכה חליצה:

האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובנה עמהם ובאתה ואמרה מת בעלי ואח"כ מת בני נאמנת מת בני ואח"כ מת בעלי אינה נאמנת וחוששים לדבריה וחולצת ולא מתייבמת ניתן לי בן במדינת הים ואמרה מת בני ואח"כ מת בעלי נאמנ' מת בעלי ואח"כ מת בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת (ומייירי באשה שכבר נפסלה מן הכהונה כגון גרושה או חללה או שאמרה במערה היינו כשמתו אבל בע"א אינה חולצת שמא יבאו עדים ויאמרו שהדבר כן כמו שאמרה שהבעל מת תחילה נמצא שחליצה זו אינו כלום ותנשא לשוק ויאמרו חלוצה מותרת לכהן והכי מוקמינ' הא מתני' בהדיא בפ' האשה בתרא) ניתן לי יבם במדינת הים ואמרה מת בעלי ואחר כך יבמי יבמי ואחר כך מת בעלי נאמנת הלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים אמרה מת בעלי ואחר כך יבמי יבמי ואחר כך בעלי אינה נאמנת שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא [ולא מתה אחותה שתכנס לביתו ואין האיש נאמן לומר מת אחי שייבם אשתו] ולא מתה אשתו שישא אחותה. בעא מיני' רבא מרב נחמן המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו כיון דסניא לה זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו או דילמא כיון דזימנין דרחמ' ליה חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו א"ל תנינא חוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת פי' רש"י מדקתני בתרתי בבי דמתניתי' חוששין ביוצאה בחזקת היתר לשוק ובאה והחזיקה עצמה ליבם חוששין כו' ולא אמרינן לוקמא אחזקה ותנשא ודאי משקר' ומשום דמרחמי' ליה ליבם קאמרה הכי אלמא לא מחזקינן לה בהכי ומדקתני ביוצאת חזקת ליבום ובאה והחזיקה עצמה לשוק חוששין כו' ולא אמרינן לוקמא אחזקת יבום ובודאי משקר' משום דסניא ליה ליבם קאמרה הכי אלמא דמספק' לן אי רחמ' ליה או סניא ליה וגבי גט נמי הכי הוא ואי הוה מזכה לה גט ע"י אחר חולצת ולא מתייבמת ולכאורה היה נראה דהאידנ' שאין נוהגין ביבום א"כ בודאי זכות הוא לה אכן מאחר שכתבתי ביבמות דאם שניהם מכוונים למצוה דאין מוחין בידם א"כ אף האידנ' איכא למיחש אכן במקומות שנתפשטה חרם ר"ג שלא לישא שתי נשים ולא לגרש אשתו בעל כרחה בודאי זכות הוא לה דאין סבר' לומר שתצפה שתמות אשתו וישאנה אפ"ה לא מלאני לבי להקל לגרשה לכתחילה ע"י אחר אבל בדיעבד מגורשת ופטורה מן החליצה וז"ל הוורחכי בתי' בספר אביי אסף מעשה באחד שחלה ותקיף ליה עצמ' והיתה אשתו במקום רחוק והיה לה יבם קטן ושאלו את פי אבא מורי אם בכה"ג זכות הוא לה שלא בפניה או לא ואמר דלא שנא כיון שהתלמוד לא חילק ומורי רבינו משה בר ר' שלמה אמר לי דנראה לו דזכות הוא לה וזוכין לה ואמר שכמדומה לו שמפי רבינו תם שמע הדבר דאמר' בהגדה בריש פרק מי שאחזו מ"ט כי חזית לההיא חדותא בכית א"ל בעי מימית גברא ובעי למינטר ליבם תליסר שנין ויש לדחות דדילמא תליסר שנין שאני ועוד דתרתי איכא דמית וגם בעי למינטר ורפיא בידי עכ"ל. ובראה בעיני נהי דרפי' בידו היינו לכתחילה אכן אי עבר וגירש ע"י אחר פטורה מן החליצה דהא ידוע לכל שאין דעתו של אשה לישב עגונה ולצפות על היבם בפרט ג"כ כשהוא במקום רחוק אכן בקרוב לה ומכרת בו איכא למיחש דשמא מרחמ' ליה וביבם משומד נראה בעיני פשוט דזכות הוא לה ואפי' איגלאי מילת' דבשעת זכוי הגט שב, בתשובה ואפי' אם נשתמד באונס כל שמצא שעת הכושר ולא נמלט הוי משומד גם לעניין גט ואף שכתבתי בפרק השולח דשמא זכות הוא שתצפה עליו שיחזור בתשובה היינו בבעל אבל ביבם שכבר הוא בספק דסניא ליה א"כ כולי האי לא אמרינן דמרחמא ליה וכן הוא מוכה שחין או ידוע שהיה קטטה ושנאה בינ' ובין, היבם שלא מחמת הבעל דבודאי לא מרחמי ליה דדוקא גבי בעל אמרינן דאפי' במקום קטטה ומוכה שחין טב למיתב טן דו אבל לא לגבי יבם הנראה בעיני כתבתי. וכתב הרמב"ם בפ"ג מהל' יבום אע"פ שהאשה נאמנת לומר מת בעלי ותינשא או תתיבם אין היבמה נאמנ' לומר מת יבמי שתנשא לזר הואיל והוא איסור לאו שמא יהא קל בעיניה וכן אין היבם נאמן לומר מת אחי שייבם את אשתו שמא עיניו נתן בה שלא האמינו ע"א אלא משום התרת עגונה עכ"ל ומהאי טעמ' נמי אינה נאמנת לומר מת אחותי דליכ' כאן עיגונה אפי' אם לא תנשא לו ותמה אני על הרמב"ם והטור שלא הביאו הא דאינה נאמנת לומר מת אחותי ואפשר דפשוט הוא להם מטעם שפרישית ומדברי הרמב"ם שמעינן דאשה שפיר מעידה לחברתה שמת יבמה כמו שתעיד שמת בעלה דאין שייך לומר גבי אחרי' שמקילה באיסור לאו כ"א גבי דידה ב זהו פשוט:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה