ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק חמשה עשר · ז
דין דעד אחד במלחמה אינו נאמן אלא א"כ אמר וקברתיו וביארנו דבשני עדים לא שייך לומר שהעידו בדדמי:
איבעיא להו עד אחד במלחמה פירש שאמר מת במלחמה מהו טעמא דעד אחד מהימן בעדות אשה מלתא דעבידא לגלויי הוא ולא משקר וה"נ לא משקר או דלמא טעמא דעד אחד דמהימן משום דהיא גופא דייקא ומינסבא והכא דלא דייקא ומינסבא משום דאמרה בדדמי פירש וסומכת עליו יותר מאלו אמר מת על מטתו כיון שהיא רואה בדבריו שיש רגלים לדבריו ובעי למיפשט מהא דתניא מעשה בשני ת"ח שהיו באין עם אבא יוסי בן סמאי בספינה וטבעה והשיא רבי את נשותיהם על פי נשים והא מים כמלחמה דמי דאיכא למימר בדדמי ונשים אפילו מאה כאחד דמי' וקתני השיאו כו' ומשני דהתם איירי בכה"ג דאמרי אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימני' דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנין ולא נפשטה וממילא אזלינן לחומרא ואפילו אם נשאת תצא ולא כהרמב"ם שכתב לא תצא שהלך לשיטתו להקל בספיקות אלו כדלעיל סימן ג' ופסק הרי"ף והרמב"ם היכא שאומר מת וקברתיו דמהימן אף דלפי הך בעיא אין חילוק בזה שאם נאמר שלא האמינו חכמים לעד אלא משום דהיא גופא דייקא והכא ליכא האי טעמא לפי שסומכת עליו שאומר קצת דברים נכרים כדפרי' א"כ אפילו וקברתיו לא יועיל ואי לא הוי טעמא משום דדייקא ומינסבא א"כ אפילו בלא אמר קברתיו יהא נאמן דהא בבעיא זו לא תלה בדבר בעד אם אומר בדדמי או לא אלא עיקר הבעיא תלה אם טעמא משום דדייקא ומינסבא כו' מ"מ יש סעד וראייה מעובדא דתלמודא היכא דליכא למימר גבי עד גופא דאומר בדדמי כגון וקברתיו דהא מהימן כדאשכחן לקמן גבי ההוא גברא דטבע בדיגלת כו' ואנסבוה רבא לדביתהו אפומא דשושביניה לבתר ה' יומי אלמא דמהימן בכה"ג היכא דליכא למימר בדדמי כגון הכא שהכירו אחר שהעלוהו דבהכרה ליכא למימר בדדמי וה"ה בקברתיו וכ"ש אם אומר מת על מטתו בעת המלחמה דאין כאן מקום לומר בדדמי והרי"ף הפריז על מידותיו דאפילו בשניים צריכים לומר וקברתיו הא לאו הכי אמרינן דאמרי בדדמי והראב"ד הפריז איפכא שאפילו עד אחד לא בעי קברתיו וליתא אלא גבי עד אחד אמרינן דשמא אמר בדדמי במקום ששייך לומר בדדמי מאחר שאין כאן עדות מספקת ומים שיש להם סוף דמתירין לקמן בפרק אחרון כעובדא דחסא ע"פ עד אחד אפילו בלא קברתיו משום דלא שייך התם בדדמי כיון שעומד וראה כל סביביו המים ושהה שם כדי שתצא נפשו בודאי מת אבל גבי תרי סהדי דמסהדי מדאורייתא בוודאי כל ענין מהימנא ואין לסור מדבריהם ולפסול עדותן אלא שיחקור החכם וידרוש ויאיים עליהם שלא יאמרו בדדמי וכן פסק הרא"ש: