ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק חמישי · ד
דין האומר ליבמתו הרי את מגורש' ממני ואי את מותרת לכל אדם מהני לפוסלה עליו ודין האומר ללבלר כתו' גט לארוסתי לכשאכסנה אגרשנה וכתב בו זמן הנתינ' מגורש' ואם כתו' בו זמן הכתיבה אינו גט ולאשה דעלמא אינו גט אפי' כתב בו זמן הנתינה וביבמה הוי ספק:
א"ר נתן לה גט ואמר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת
לכל אדם מהני לפוסלה עליו דגזרינן גט דיבמ' אטו שאר נשים דמהני גט כזו לפוסלה מן הכהונ' ומסיק אמר רמי ב"ח האומר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסכ' אגרשנ' הרי זה גט מפני שבידו לגרשה ומה שאמרינן בפ' כל הגט שאינו גט פי' ר"ת דהכ' איירי שכת' בה זמן הנתינה שיהא אחר הכניסה דאפי' גט ישן לא הוי והתם איירי שכת' בגט זמן של יום הכתיב' ופסול אפי' בדיעבד משום שלא יאמרו גיטא קודם לבנה ואינו דומה לגט ישן דכש' בדיעבד דליכא אלא יחוד בעלמא אבל התם שכנסה ואיכא ודאי ביאה פסלוהו לגמרי כדמשמע לישנא דהתם דקאמר אינו גט דמשמע אפי' בדיעבד ומסיק אבל לאשה דעלמא אינו גט אפי' אם כתב זמן הנתינה שיהא אחר הנשואין כיון שאין בידו לגרשה בשעה שעשה שליח לכתוב גט זו וכתבו התו' והרא"ש דווקא למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל למ"ד [אדם] מקנה דבר שלא בא לעולם הוי גט כו' ואין נפקותא בזה דהא ק"ל דאין אדם מקנה דשב"ל ותמה אני על הטור שכת' וז"ל צוה לכתוב גט לגרש בו אשה בעלמ' לכשיכנס כתב הרמב"ם שאינו גט וא"א הרא"ש כתב דאפי' לאשה דעלמא הוי גט למ"ד אדם מקנה דשב"ל ע"כ ומאי נ"מ בזה מאחר שהוא בעצמו כתב בטור ח"מ דאין אדם מקנה שום דשב"ל ומסיק אבל ליבמתו מאי פי' כשכתב לה לכשאככסנה אגרשה וכנסה וגרשה ביה בגט מי אמרינן כיון דאגיד' ביה כארוס' דמי והוי גט שהרי היה בידו לב' עלי' בעל כרח' ולגרש' אח"כ ולהתיר' או דילמ' כל זמן שלא עש' בה מאמר לא דמיא לארוסתו ונ"מ במאמר דאפי' ריח הגט אין בו כל זמן שלא עבד בה מאמר אבל עבד בה מאמ' פשיט' שיש בה לכ"ה ריח הגט ונשאר בתיקו והוי ספק מגורשת: