ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק חמישי
א
דין דיש גט אחר גט יש מאמר אחר מאמא ונותן גט לשתיהן וחולץ לאחת ושם ביארנו דלכ"ע גט מהני ביבמה לפסלה וכן מאמר מהני להצריכ' גט אם לא ירצה ליבם:
ר"ג אומר אין גט אחר גט פ' בשתי יבמו' או בשתי יבמי' ואין מאמר אחר מאור ולא בעילה אחר בעילה וחכ"א יש גט אחר גט ומאמר אחר מאמר אבל לא לאחר בעילה פי' כשהיא בתחילה ולא אחר חליצה והלכה כחכמי' דיש גט אחר גט ואסור בקרובו' שתיה' וחולץ לאח' דהא שניהן שוין לגריעותא וכן פסק הטור ועיקר אבל אם יש אח אחר שלא נתן גט או יבמה שלא קבלה גט חולצה חליצה כשירה ועיקר דין זה סי' ב' פ"ד ד' אחין וביש מאמר אחר מאמר נותן גט לשתיהן וחולץ לאח' ומסיק ע"כ לא פליגי אלא בגט אחר גט מהני ביבמ' לפסלה עליו וכן מאמר מהני ביבמה להצריכה גט אם לא ירצה ליבם ולפוסלה על שאר האחין מ"ט משום דגזרו גט אטו חליצה ומאמר אטו יבם כדמפרש בסוגיא:
ב
דין עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכ' הימנו חליצה עשה מאמר וחלץ צריכה גט ושם ביארנו דמצות יבמין לקדש תחילה ואה"כ לבעול ואם בעל בלא מאמר מנגדי' ליה ואין עושין מאמר אלא מדעתה וכשהיא קטנה מן האירוסין אלא מדעת אביה ואפי' שלא מדעתה ויכול לעשות מאמר ע"י שליח וגם אם אמר הרי את מקודשת לי בקידושי אחי ובטבעת זו מקודשת והבועל יבמה מברך על בעילת יבמ' ואינו מברך על כניסתה כשמקדשה:
מתני' כיצד דין יבם ויבמה עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה הימנו חליצה עשה מאמר וחלץ צריכה הימנו גט עשה מאמר ובעל הרי זו כאשתו א"ר הונא מצות יבמה מקדש ואח"כ בעל בלא מאמר קונ' ולוקה מכות מרדות מדרבנן דרב מנגיד מאן דמקדש בביאה ומאן דמקדש בשוקא ומאן דמקדש בלא שדוכי ומאן דמבטל גיטא ומאן דמוסר מודעא אגיטא ומאן דמבזי שלוחי דרבנן ומאן דשהי שמת' דרבנן עליה תלתין יומין ולא אתי לתבוע שמתי' שיתירו לו והתנא דדייר בבית חמוה ואם נחשד עמה אפי' עבר על פתח ביתה מנגדינן ונהרדעי אמרי בכולהו לא מנגיד רב לבד מאן דמקדש בביאה בלא שידוכי וא"ד אפי' בשידוכי משום פריצותא וכ' התו' והרא"ש והאידנא סמכינן החתכי' על הא דנהרדעי כו' והארכתי בזה פר' המוכר סי' כ"ב וכתב הטור וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין הלכה כרב אלא בהא שמלקין על המקדש בביאה ולא באינך וכ' עליו הר"י קארו זה משמע לרבינו ממ"ש הרא"ש בפ"ק דקידושין ועל נהרדעי סמכי האידנא כו' ואינו מוכרח בדבריו דאפשר דסמכו וליה לא ס"ל שהרי כ' דרב יוסף ורב יהודא פליגי עלייהו עכ"ל ולא ראה דברי הרא"ש שב' וז"ל והאידנא נהוג עלמא כנהרדעי ואע"ג דרב יוסף אית לי' כלישנא קמא דרב פ"ק דקידושין בשל סופרי' הולך אחר המיקל עכ"ל וכן איתא בתוספת שם ולשון זה משמע דס"ל להרא"ש כנהרדעי שהרי טעמא יהי' למילתיה דבשל סופרים כו' וגם הוא עצמו סותר דבריו שבס' קל"ד מתמי' על הטור בהיפך וז"ל ועוד שכ' הרא"ש שם דהאידנא כהוג עלמא ככהרדעי ולמה רבינו סתם באן דלא כהרא"ש. ומוטב היה לו להקשות דברי הטור אהדדי לפי דעתו ופסק ר"ת דאף ביבמה דמן השמי' החכוה לה וקידושיה מדרבנן מ"מ אסור לקדשה בביאה אלא יקדש במאמר דהיינו קידושין גמורי' ואף שהביאה ביבמה בע"כ אין המאמר אלא לדעת ושלא לדעת לא עשה כלום דהלכה כרבנן דפליגי ארבי בפ' האיש מקדש וא"כ כשהיא קטנה מן האירוסין אין עושין בה מאמר אלא לדעת אביה אפי' שלא לדעתה וכן כתב ר' משה וממילא כשמת אביה עושה בה מאמר ע"י אחיה ואמה ומדעתה או כשהיא אלמנה מן הנשואין והיא קטנה חשבינן לה כיתומה בחיי האב ועוש' בה מאמר מדעתה וע"י אביה כ' ריב"ש שיכול לעשות מאמר ע"י שליח דומה דקידושי' בעלמא ועוד כתב שליבם שעשה מאמר ביבמתו ובלשון הקידושין אמר הרי את מקדושת לי בקידושי אחי ובטבעת זה מקודשת ונהי דאם לא נתן לה טבעת אלא קדשה בקידושי אחיו לא עשה כלום אפי' היה בעין הדבר שקדשה בו אחיי כ"ט מאחר שנתן לה ג"כ טבעת מקודשת משום דדעתה אטבעת דומי' דמלוה ופרוטה דדעתה אפרוטה וכשהוא מקדש את יבמתו מברך ברכ' אירוסין וכותב כתובה כדין כל נושא אשה והיכא שכנסה אותה אח"כ צריך לברך על הבעילה שהיא מצוה וז"ל הטור מדברי בעל העיטור וז"ל כתב הרב המחוור לעניות דעתי הכונס יבמתו מצוה רבה היא ומברך אקב"ו על בעילת יבמה ככל המצות אע"ג דפליגי גבי מלות בעילה שלא דיבמה איכא מ"ד דלא צריכה לברוכי ביבמה דיה צריך לברך ולית' דהא בריך ברכת אירוסין ואי משום דמוסיף מצות יבם הא ליתא למצוה אלא בביאה ואם כן דכל מצוה התלוי באחר לא מבריככ' עובר לעשייתן עד כאן:
ג
דין שהמאמר הוא שיתן לה פרוטה או שוה פרוטה וכן יכול לעשות מאמר בשטר כמו שאר קידושין ודין דכתוב' יבמין צריך שירטוט:
ת"ר כיצד מאמר נתן לה כסף או שוה כסף וה"ה שיכול לקדש בשטר כשאר קידושין ושטר כתובת יבמין כיצד אני פב"פ קבלתי פב"פ יבמתי עלי לזונה ולפרנסה כראוי ובלבד שתהא כתובתה על נפש בעלה הראשון כו' כדלעיל פ' החולץ וכ' הרי"ף והרא"ש אחריו והאי כסף דקא' בברייתא אליבא דב"ש הוא אבל אנו ק"ל כב"ה שנותן פרוטה או ש"פ ונוסח כתובת יבמין כ' הרמב"ם ביום פלוני כך וכך לירח פלוני שנת כך וכך למניין פלוני למניינא דרגילא למימני במקום פלוני איך פב"פ אתא לקדמנא וכן אמר לנא [אחא[ דמן אבא שכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת ומורית ומחסין ומוקים שמא בישראל לא שביק ושבק ההוא איתתא דשמה פלונית בת פלוני וחזי די מן אורייתא ליבמי יתה כדכתיב בספר אורייתא במשה יבמה יבא עליה וצביאת פלונית דא ואתיבמת לפלוני בר פלוני יבמה לאוקמי שמא בישראל כדכתיב והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת וגו' וכת' לה פלוני יבמה לפלוני' יבמתי' כסף זוזי מאתן דחזו לה דהוו כתיבין בכתובה דכתב לה בעלה קדמאה ואוסיף לה מדיליה כך וכך ודא נדוניא דהנעלת ליה וכו' כשא' טופסי כתובות וכת' הטור וצריך לשרטט בשביל הפסוקים שבה וכבר כתבתי כל דין שירטוט בפ"ק דגיטין:
ד
דין האומר ליבמתו הרי את מגורש' ממני ואי את מותרת לכל אדם מהני לפוסלה עליו ודין האומר ללבלר כתו' גט לארוסתי לכשאכסנה אגרשנה וכתב בו זמן הנתינ' מגורש' ואם כתו' בו זמן הכתיבה אינו גט ולאשה דעלמא אינו גט אפי' כתב בו זמן הנתינה וביבמה הוי ספק:
א"ר נתן לה גט ואמר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת
לכל אדם מהני לפוסלה עליו דגזרינן גט דיבמ' אטו שאר נשים דמהני גט כזו לפוסלה מן הכהונ' ומסיק אמר רמי ב"ח האומר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסכ' אגרשנ' הרי זה גט מפני שבידו לגרשה ומה שאמרינן בפ' כל הגט שאינו גט פי' ר"ת דהכ' איירי שכת' בה זמן הנתינה שיהא אחר הכניסה דאפי' גט ישן לא הוי והתם איירי שכת' בגט זמן של יום הכתיב' ופסול אפי' בדיעבד משום שלא יאמרו גיטא קודם לבנה ואינו דומה לגט ישן דכש' בדיעבד דליכא אלא יחוד בעלמא אבל התם שכנסה ואיכא ודאי ביאה פסלוהו לגמרי כדמשמע לישנא דהתם דקאמר אינו גט דמשמע אפי' בדיעבד ומסיק אבל לאשה דעלמא אינו גט אפי' אם כתב זמן הנתינה שיהא אחר הנשואין כיון שאין בידו לגרשה בשעה שעשה שליח לכתוב גט זו וכתבו התו' והרא"ש דווקא למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל למ"ד [אדם] מקנה דבר שלא בא לעולם הוי גט כו' ואין נפקותא בזה דהא ק"ל דאין אדם מקנה דשב"ל ותמה אני על הטור שכת' וז"ל צוה לכתוב גט לגרש בו אשה בעלמ' לכשיכנס כתב הרמב"ם שאינו גט וא"א הרא"ש כתב דאפי' לאשה דעלמא הוי גט למ"ד אדם מקנה דשב"ל ע"כ ומאי נ"מ בזה מאחר שהוא בעצמו כתב בטור ח"מ דאין אדם מקנה שום דשב"ל ומסיק אבל ליבמתו מאי פי' כשכתב לה לכשאככסנה אגרשה וכנסה וגרשה ביה בגט מי אמרינן כיון דאגיד' ביה כארוס' דמי והוי גט שהרי היה בידו לב' עלי' בעל כרח' ולגרש' אח"כ ולהתיר' או דילמ' כל זמן שלא עש' בה מאמר לא דמיא לארוסתו ונ"מ במאמר דאפי' ריח הגט אין בו כל זמן שלא עבד בה מאמר אבל עבד בה מאמ' פשיט' שיש בה לכ"ה ריח הגט ונשאר בתיקו והוי ספק מגורשת:
ה
דין נתן גט לזיקתו ולא למאמרו או למאמרו ולא לזיקתו אהני ואם נתן גט למאמרו ולא לזיקתו אסורה לו ומותרת לשאר אחין והוא שפי' שנותן למאמרו ולא לויקתו:
בעי ר"ח כ' גט לזיקתו ולא למאמרו למאמרו ולא לזיקתו מהו מי אמר מאמ' עלוי זיק' קא רמי ה"ל כמגר' חצי אשה ולא כלום א"ד האי לחוד' קאי והאי לחוד' קאי ותיפשו' לי' מדרב' דאמ' רבא בפ' ד"א נתן גט למאמרו הותר' צרת' לרבא פשי' לי' לר"ח מיבעי' ליה וכ' הרא"ש ומדפסי' ליה לרב' עבדינן כוותי' ומהני אם נתן גט למאמרו ולא לזיקתו לזיקתו ולא למאמרו דהאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי רש"י פי' אם נתן גט למאמרו לא לזיקתו אסורה לו ומותרת לאחיו דמאמר דעבי' שקלי' נפש לי' זיק' כמעיקרא ודוק' שפי' למאמרו ולא לזיקתו אבל סתמא קיימי בלא יבנה אכל האחין והתו' כתבו ואין חילוק בין לו ובין אחיו דממ"נ להאי לישנא דקאמר רבא הותרה אפי' היא א"כ שריא שפי' לדידיה ולהך לישנ' דקא' רבא אסור' משו' דמחלפ' בבעל' גט א"כ ה"נ אסור' אפי' לאחיו דהא אם נתן גט ליבמתו אסרה על כל אחין ולא דמי להאי דשרי רב' צרת' כשנתן גט למאמרו דהתם בשתי יבמו' הבאים משתי בתי' איירי שאפי' היה נותן גט אף לזיקתו היתה האחרת מותרת לו ומיהו בזה יש חילו' אם נתן גט למאמרו חול' לה ושרי' ואם נתן גט לזיקתו צריכה עוד גט שני למאמרו כי הגט הראשון לא הפקיע המאמר ע"כ וכן דעת הראב"ד דמותר ואני אומר דיפה פי' רש"י דמותרת לאחיו דמאי דעבד בה שקלה והכי הלכתא דהא ק"ל כאינך לישנא דהותר' אפי' הי' ולא אמרי' דמיחלפא כו' מ"מ אסור לו דלא שייך לומ' מאי דעבד שקלה שתהא מותרת לו דה' עיקר נתינת גיטו כדי לבטל מאמרו שלא ייבם אותה א"כ פסל' על עצמו וא"כ אי נתן גט למאמרו אם ירצה אחיו הב' ליב' הרשו' וא"ל יחלוץ לה אח השני חליצה מעולה אבל לדידיה אסורה לעול' וכן הכרי' הרמב"ם והמ"מ כ' שכן דע' הרמב"ן והרשב"א:
דין דיש אחר חליצה שאם חזר וקידשה אחר חליצה צריכה הימנו גט וכן ב' בימו' שבאו מבית א' ובא אחד מהם על אחת וחזר הוא או אחיו ובא על צרתה או קדש' צריכ' הימנו גט ודין דאם חלץ ליבמתו וחז' וקדש' בזיק' יבמין לא מהני אלא בחליצ' פסולה או כשהיה תנאי בחליצה וכשמקד' במאמ' יבמין מהני וכ"ש שאמ' לשם יבמין ושם ביארנו דכשלא ידע האח שחלץ לה אחיו וקדש בסת' שדעתו היה לשם יבום ושוב נודע ומתחר' הוי מקח טעות ואינה צריכה גט אבל אם בעל לעולם צריכ' גט: ו מתני' נתן גט ועשה מאמר צריכא גט וחליצה נתן גט ובעל צריכ' גט וחליצה נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום וסיום המשנ' לא כתבתי לפי שאין נפקותא בהא מאחר דק"ל יש אחר חליצה ויש אחר בעילה אפי' כשהן בתחילה כמו שנפרש וכן הרי"ף והרא"ש לא הביאו אותו א"ר יהודא אמר רב זו דברי ר' עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכ"א יש אחר חליצ' כלום פי' שאם חזר וקדשה אחר חליצה צריכה הימנו גט וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו והא נמי דתנן אין אחר בעילה כלום ותנן נמי הבעילה בזמן שהיא בתחילה אין אחריה כלום אליבא דהאי תנא הוא אבל לרבנן הבעילה נמי יש אחרי' כגון שתי יבמות מבית א' שנפלו לפני ב' אחים ובא אחד מהן על אחת וחזר הוא או אחי' וקידש את צרת' צריכ' הימנו גט דהא ק"ל חייבי עשה הוא כדאמרינן לעיל בפ"ק סי' ל"ה ולשם כתבתי שהוא בלאו אבל אין חילוק בדין זה דהא ק"ל קידושי' תופסי' בכל חייבי לאוין תניא החולץ ליבמתו וחזר וקדשה רבי אומר אם קדשה לשום אישות צריכה הימנו גט לשו' יבמו' אינו צריכ' הימנו גט וחכ"א בין שקידש' לשי' אישו' בין שקדש' לשו' יבמו' צריכ' הימנו גט ומסי' בסוגי' לפ' פלוגתי' אביי אמ' הכי במאי עסקינן כגון דאמר לה התקדשי לי במאמר יבמין ר' סבר מאמ' עילוי זיק' קא רמי ואתאי חליצ' ואפקעת' כבר לזיקה ומ"ה אינ' מקודש' ורבנן ס' האי לחו' קאי והאי לחו' קאי ומעיקרא אילו אמ' לה התקדשי לי במאמר יבמין מי לא מהני השתא נמי מהני רבא אמר אי דאמר לה במאמר יבמין כולי עלמא לא פליגי דמהני והכא במאי עסקינן כגון דאמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין ר' סב' יש זיקה פי' אין הקידושין חלין ביבמה היכ' שקידשה בזיקת יבמין ולא הזכיר בה מאמ' אלא משום זיקה שיש בה וא"כ הכא כבר אתאי חליצה ואפקעתי' לזיקה ורבנן סברי אין זיקה ומעיקרא אלו אמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין מי לא מהני פי' אע"פ שאין הזיקה גומרי' לו שיחלו הקידושין דהא תיקנו מאמר בקידושין והשתא נמי מהני אע"ג שפקע' הזיקה רב שרביא אמ' בחליצה כשרה ואמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין כ"ע ל"פ דלא מהני והכא בחליצה פסולה קמפלגי מ"ס חליצה פסולה פוטרת ומ"ס חליצה פסולה אינה פוטרת רב אשי אמר דכ"ע חליצה פסולה אינ' פוטרת והכא ביש תנאי קמיפלגי מ"ס [יש תנאי בחליצה ומר סבר אין תנאי בחליצה רבינא אמר דכולי עלמא יש תנאי בחליצה והכא בתנאי כפול קמיפלגי מר סבר] בעינן תנאי כפול ומ"ס לא בעינן תנאי כפול וכ' הרי"ף וז"ל בהך פלוגתא דר' ורבנן קא שקלו וטרו טובא לפרושי פלוגתייהו וכולהו טעמא דאית אמרו בהאי פלוגתא דר' ורבנן לא סמכינן עלייהו דלאו אליבא דהלכתא נינהו אלא אוקימת' בעלמא נינהו וליתא לדר' דק"ל הלכה כר' מחבירו ולא מחבריו הילכך בין שקדשה לשם אישות בין שקידשה לשם יבמות צריכה הימנו גט כרבנן ע"כ ומדבריו נראה שגר' גבי ר' שרביא איפכא היכא דאמר לה בזיק' יבמין כ"ע ל"פ דמהני וכן פי' הרא"ש אליביה ומ"ה ליכא נ"מ בכל הני אוקימתות והשת' הוי סבר' אינך אמוראי ממש איפכא מדרבא דהוא סבר מאמר יבמין עדיף מזיקת יבמין ומהני לכ"ע והם סברי דבזיקת יבמין כ"ע ל"פ דמהני גבי חליצה כשר' וכ"ש גבי חליצה פסולה או כשיש תנאי בחליצה אלא פליגי כשאמר התקדשי לי במאמר יבמין או לשם יבמות דכה"ג אי הוי בחליצה כשרה לכ"ע לא מהני אלא משום דהוי חליצה פסולה או תנאי בחליצה פליגי וגם אין הסברא נותנת שיהא זיקת יבמין עדיף אף דפקעה הזיקה שהרי חלצה לה חליצה כשרה מלשון מאמר יבמין או לשם יבמות דאף אם פקעה הזיקה מ"מ יבמתו היא ואינה עליו בכרת ותפסי בה קדושי' ע"כ נראה גירסה שלנו עיקר דכ"ע בזיק' יבמין ל"פ דלא מהני בחליצה כשרה אלא פליגי בחליצה פסולה והשתא הוי הלכתא כאינך אמוראי דפליגי ארב' דהוי בתראי טובא וסברי דבזיקת יבמין כ"ע ל"פ דלא מהני בחליצה כשרה אנח בחליצה פסולה או כשיש תנאי בחליצ' הוא דמהני לרבנן והכי הלכתא ואף דק"ל חליצה פסולה פוטר' כשמואל ואפי' לחזור על האחין אינ' צריכה וק"ל נמי בפ' מצות חליצה דאין תנאי בחליצה אלא הכא שאני משום דבסבר' מועט' אמרינן דמהני גריעות' בחליצה שלא תפק' כל הזיקה כדי שיתפסו הקדושי' אחרי' כמו שפירשו התו' וק"ל נמי כרבא לגבי אביי דמאמר יבמין לכ"ע מהני וכ"ש כשאמר לשם יבמין דעדיף כמו שפירשו התו' כדברי אביי לא מסתבר למימר דהרד אמוראי פליגי אף במאמר יבמין וסברי דלכ"ע לא קני דמנין לנו לאפלוגי על רבא כל כך מאחר דלא אשכחן בהדיא ואדרבה משמע דדוקא בזיקה יבמין לחוד הוא דפליגי ותו לא וכל זה נראה דוקא שידע מן החליצה בין קדשה לה בין קדשה לצרתה בין הוא בין אחיו אבל אם קידש אחיו השני שלא ידע מן החליצה של אחיו אפ' קדש סתם וגילה דעתו שלשם יבום הוא מקדש' ושוב נודע לו ומתחר' הוי מקח טעות ואינ' צריכה גט אבל אם בעל לעולם צריכה גט שקנה אות' בביאה: