ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק חמישי · ב
דין עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכ' הימנו חליצה עשה מאמר וחלץ צריכה גט ושם ביארנו דמצות יבמין לקדש תחילה ואה"כ לבעול ואם בעל בלא מאמר מנגדי' ליה ואין עושין מאמר אלא מדעתה וכשהיא קטנה מן האירוסין אלא מדעת אביה ואפי' שלא מדעתה ויכול לעשות מאמר ע"י שליח וגם אם אמר הרי את מקודשת לי בקידושי אחי ובטבעת זו מקודשת והבועל יבמה מברך על בעילת יבמ' ואינו מברך על כניסתה כשמקדשה:
מתני' כיצד דין יבם ויבמה עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה הימנו חליצה עשה מאמר וחלץ צריכה הימנו גט עשה מאמר ובעל הרי זו כאשתו א"ר הונא מצות יבמה מקדש ואח"כ בעל בלא מאמר קונ' ולוקה מכות מרדות מדרבנן דרב מנגיד מאן דמקדש בביאה ומאן דמקדש בשוקא ומאן דמקדש בלא שדוכי ומאן דמבטל גיטא ומאן דמוסר מודעא אגיטא ומאן דמבזי שלוחי דרבנן ומאן דשהי שמת' דרבנן עליה תלתין יומין ולא אתי לתבוע שמתי' שיתירו לו והתנא דדייר בבית חמוה ואם נחשד עמה אפי' עבר על פתח ביתה מנגדינן ונהרדעי אמרי בכולהו לא מנגיד רב לבד מאן דמקדש בביאה בלא שידוכי וא"ד אפי' בשידוכי משום פריצותא וכ' התו' והרא"ש והאידנא סמכינן החתכי' על הא דנהרדעי כו' והארכתי בזה פר' המוכר סי' כ"ב וכתב הטור וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין הלכה כרב אלא בהא שמלקין על המקדש בביאה ולא באינך וכ' עליו הר"י קארו זה משמע לרבינו ממ"ש הרא"ש בפ"ק דקידושין ועל נהרדעי סמכי האידנא כו' ואינו מוכרח בדבריו דאפשר דסמכו וליה לא ס"ל שהרי כ' דרב יוסף ורב יהודא פליגי עלייהו עכ"ל ולא ראה דברי הרא"ש שב' וז"ל והאידנא נהוג עלמא כנהרדעי ואע"ג דרב יוסף אית לי' כלישנא קמא דרב פ"ק דקידושין בשל סופרי' הולך אחר המיקל עכ"ל וכן איתא בתוספת שם ולשון זה משמע דס"ל להרא"ש כנהרדעי שהרי טעמא יהי' למילתיה דבשל סופרים כו' וגם הוא עצמו סותר דבריו שבס' קל"ד מתמי' על הטור בהיפך וז"ל ועוד שכ' הרא"ש שם דהאידנא כהוג עלמא ככהרדעי ולמה רבינו סתם באן דלא כהרא"ש. ומוטב היה לו להקשות דברי הטור אהדדי לפי דעתו ופסק ר"ת דאף ביבמה דמן השמי' החכוה לה וקידושיה מדרבנן מ"מ אסור לקדשה בביאה אלא יקדש במאמר דהיינו קידושין גמורי' ואף שהביאה ביבמה בע"כ אין המאמר אלא לדעת ושלא לדעת לא עשה כלום דהלכה כרבנן דפליגי ארבי בפ' האיש מקדש וא"כ כשהיא קטנה מן האירוסין אין עושין בה מאמר אלא לדעת אביה אפי' שלא לדעתה וכן כתב ר' משה וממילא כשמת אביה עושה בה מאמר ע"י אחיה ואמה ומדעתה או כשהיא אלמנה מן הנשואין והיא קטנה חשבינן לה כיתומה בחיי האב ועוש' בה מאמר מדעתה וע"י אביה כ' ריב"ש שיכול לעשות מאמר ע"י שליח דומה דקידושי' בעלמא ועוד כתב שליבם שעשה מאמר ביבמתו ובלשון הקידושין אמר הרי את מקדושת לי בקידושי אחי ובטבעת זה מקודשת ונהי דאם לא נתן לה טבעת אלא קדשה בקידושי אחיו לא עשה כלום אפי' היה בעין הדבר שקדשה בו אחיי כ"ט מאחר שנתן לה ג"כ טבעת מקודשת משום דדעתה אטבעת דומי' דמלוה ופרוטה דדעתה אפרוטה וכשהוא מקדש את יבמתו מברך ברכ' אירוסין וכותב כתובה כדין כל נושא אשה והיכא שכנסה אותה אח"כ צריך לברך על הבעילה שהיא מצוה וז"ל הטור מדברי בעל העיטור וז"ל כתב הרב המחוור לעניות דעתי הכונס יבמתו מצוה רבה היא ומברך אקב"ו על בעילת יבמה ככל המצות אע"ג דפליגי גבי מלות בעילה שלא דיבמה איכא מ"ד דלא צריכה לברוכי ביבמה דיה צריך לברך ולית' דהא בריך ברכת אירוסין ואי משום דמוסיף מצות יבם הא ליתא למצוה אלא בביאה ואם כן דכל מצוה התלוי באחר לא מבריככ' עובר לעשייתן עד כאן: