אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק ארבעה עשר › ז

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק ארבעה עשר · ז

ו

דין קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו וכן בכל אסורים דאורייתא אבל אביו מצווה לחנכו במצות ולהפרישו מכל איסורי' וביארנו דב"ד מצווין להזהיר את האב שיפריש את בנו קטן מאיסורי' ודווקא על איסורי דאורייתא מצווין ב"ד למחות באב שיפריש בנו אבל לא בשבותים דרבנן וביארנו דגם ב"ד אע"פ שאין מצווין להפרישו אסורי' להרגילו בידים בחלול שבת אפי' בשבותי' דרבנן וביארנו דטוב הוא שלא להאכיל שום טומאו' ונבילות אפי' לקטני' וגם למינקת עכו"ם שמניקה את בן ישראל:

רב יצחק בר ביסנ' אירכסו ליה מפתח דבי מדרשא בר"ה בשבת' אתא לקמיה דר' פדת א"ל זיל דבר טלי וטליא פי' הנהיג של תינוקות זכרים ונקבות וליטיילו שם דאי משכיחו להו אייתו להו אלמא קסבר קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו ופריך רבא ממתניתין שני אחין אחד חרש ואחד פקח נשואין לשתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשתו מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם והא הכא דלאו איסורא דידה איכא ולאו איסורא דידיה איכא וקתני מוציא אשתו בגט אמר רב שמעי' גזירה משום התרת יבמה לשוק פי' שאי אמרינן תיחב חרשת גבי דחרש לא ידע אינשי דטעמי משום דקטן אוכל נבילות הוא אלא סבר דקדושין דידה דחו לה לזיק' דפקחת אחות' ואתי למשריי' לאחותה לשוק כשאר אחות אשה וכתב הרשב"א דמשמע בדוכתא טובא כשאמרו קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו דאיירי אפי' בקטן שהוא מופלא סמוך לאיש ובהדיא איתא בפרק יוצא דופן גבי מופלא סמוך לאיש שמעית מינה קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו ומאחר שהגיע לחנוך ומחנכין אותו למצות וא"כ איך אין מפרישין אותו מן האיסור וצ"ע ושמא נאמר דלא אמרו מחנכין אלא למצות עשה אבל לא למצות לא תעשה כמו שאמרו קטן היודע להתעטף אביו קונה לו טלית וכן גבי תפילין ע"כ ואני אומר סבר' הפוכ' קא חזינן ותמה אני איך יצאו דברים כאלו מפי קדוש דלמצות קמחנכין ואין מניחין אותו בשב ואל תעשה מעבירה אין מפרישין (וכתב בשבולי הלקט אם צריך אדם לחפץ שבר"ה או שבבית אחר ור"ה מפסיק ביני' יוליך שם תינוקת אם יקחוהו מאיליהם טוב הדבר כדאיתא בפרק חרש ואם לא יבחנו להביא יעשה מחיצה של בני אדם כו' אבל מבית חבירו לביתו לא יעשה כך לפי שצריך עירוב כל זה בסת' מ"מ צריך אדם ליזהר בזה שאין להתיר אלא בשעת הדחק וצריך שלא ידעי שלשם מחיצה נאספו שאם ידע א' מהם אסור וכן נמי בקטן שלא יהא עושה ע"ד אביו שאם יודע שנוח לאביו בכך אסור להוליכו שם ע"כ ומסיק וא"כ יש לתמוה מה שכתב הרמב"ם וז"ל קטן העובר שבות דרבנן כגון שתולש מעציץ שאינו נקוב או מטלטל בכרמלי' אין ב"ד מצווין להפרישו דמשמע להדיא הא בדאוריי' מפרישין הפך ממה שכ' כאן ואמת שהטור א"ח סי' שמ"ג השיגו וכ' ואיני יודע למה כ' העובר על שבות דרבנן דאפי' בדאורייתא נמי אין ב"ד מצווין להפרישו כי ההוא דפרק חרש דאירכסו מפתחו' דבי מדרש' כו' אבל לא השיגו מצד עצמו שכתב במקום אחר שאפי' באיסור דאור' אין ב"ד מצווין להפרישו ובק"ארו מצאתי שכתב בשם הגדול מהרר"י מפאסי' וז"ל מה שכתב הרמב"ם בפ' כ"ד גבי שבות דמשמע דווקא שבות אבל לא איסור תורה לא קאי ארישא דקתני אין ב"ד מצווין להפרישו דאפי' באיסור תורה נמי אין ב"ד מצווין להפרישו אלא אסיפא דקתני ואם הניחו אביו אין ממחין בידו קאי וקאמר דהיינו באיסור דרבנן דווקא אבל באיסורי תורה ממחין ב"ד ביד אביו, שלא יניחנו לעשות איסור וזה יתיישב על מה שכתב בסוף הלכו' מאכלות אסורו' שאע"פ שאין ב"ד מצווין להפרישו מצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו ואהאי מצוה ב"ד מצווין להפרישו באיסור התורה דווקא אבל לא באיסור דרבנן וכיוצא בזה מצאתי שכתב מורי חמי הרב החסיד ההר"ח ע"כ וקרובים הם הדברים לפי מה כ שחלקתי) שעושה בידים גם קושיא שלו אינו נראה בעיני כלל אפילו לצ"ע דלא אמרו מפרישין אלא גבי ב"ד ולא אמרו מחנכין אלא גבי אביו אבל הב"ד אינן מחוייבים לחנך אלא להפריש האדם מאיסור וכן יראה מלשון הרמב"ם וז"ל קטון שאכל אחד ממאכלות האסורות או שעשה מלאכה בשבת אין ב"ד מצוין עליו להפרישו לפ' שאינו בן דעת בד"א בשעשה בעצמו אבל להאכילו בידים ואפילו דברים שאיסורו מדברי סופרים וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד ואפילו בדברים שהם משום שבות אע"פ שאין ב"ד מצוין להפריש את הקטן מצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו כדי לחנכו בקדושה ופרישה שנאמר חנוך לנער על פי דרכו וגומר ע"כ וכל זה נראה בעיני דוקא באסורי' שאינו מעניין אכילת טומאה ונבילה אבל מאכלות של טומאה ונבילה ראוי להפריש הקטון ממנו אפילו לא הגיע לחנוך כמו שכתב הא"ז והוא בהג"ה אשיר"י פרק א"מ וז"ל צריכים להזהיר את המינקת תאכל נבילות וחזיר וכ"ש שלא להאכילה דברים טמאים וראייה מאחר שאמו אכלה ממין ע"ז וזה גרם לו לעת זקנותו שיצא לתרבות רעה ע"כ וכן כתבו המקובלים שאכילת שקצים ודומיהם מטמטמין הלב והשכל וע"כ נכון לכל ירא שמים להזהר:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה