ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק אחד עשר · ה
דין גרים שהם אחין מן האם או מן האב ומן האם אסורים לישא נשי דאהדדי ואין חילוק בין נולדו שתיהם בקדושה או א' לידתו בקדוש' והב' שלא בקדוש' והיכ' שא' לידתו שלא בקדושה וא' הורתו ולידתו בקדוש' לכתחיל' אסו' ליש' אשת אחיו ובדיעב' אין מוציאין ובאחין מן האב אסורי' בעריות שהיו אסורים בנכריו' דהיינו אשת אביו ואחות אביו:
בני יודן אמת' אישתחרר שרא להו רב אחא בר יעקב למינסב נשי דאהדדי פי' כל אח' יכול לישא את אשת אחיו א"ל רבא והא רב ששת אסר א"ל הוא אסר ואנא שרינן ומסיק אחין מן האב ולא מן האם כ"ע לא פליגי דשרי למינסב נשי דהדדי שהרי משום לא יאמרו באנו מקדושה חמור' לא שייכ' שהרי אף בגיותן לא נאסרו ומשום דלא אתי לאחלופי בישרא' לא שיי' דהכל יודעי' שאין אבו' לנכרי מן האם ולא מן האב כ"ע ל"פ דאסור' משו' אחלופי כ"פ מן האב ומן האם מאן דשרי בתר אבא שדינן ולא את' לאחלופי ומאן דאסר סבר נמי בני פלנית' קרו להו ואתי לאחלופי א"ד פליג רב אחא אפי' באחיו מן האם דליכ' למימר אתא לאחלופי דהכל יודעים דגר שנולד כקטן דמי וכת' הרי"ף ואקשינן לר' אחא בר יעקב ופריק ואעפ"כ כיון דלא אפסיק הילכתא כוותי' בהדיא עבדינן לחומר' והריטב"א כתב בשם מורו שנראה לו דעת הפוסקים להקל מאחר דאיסור' דרבנן הוא ורב אחא רמי אנפשי' למעבד עובד' ולומר אף שרב ששת אסר אנא שרינן מכלל דקי' ליה שפי' בשריות' כו' ואני אומ' אדרב' מאח' שהוא מדרבנן אין חידוש אם סמך רב אחא אסברתו למשרי אבל מ"מ מאחר דרבא תמה על שריות' דיליה והקשה לו מרב ששת משמע דקאי כותיה ועוד הסוגיא דבפר' ב' לעיל סי' ח' דאמ' גבי אחיו מן האם מ"ש עדו' מערו' כו' משמע להדיא דיש איסור ערוה מן האם בגרים כמו גבי ישראל משום דלא אתי לאחלופי בישראל וכ"ד התו' ועיקר. ולפ"ז באחין מן האם בין שלא מן האב או אף מן האב אסורין בכל עריות שאסורין בישראל אף שלא היו אסורין בנכריותן משום דלא אתי לאיחלופי אף דללישנ' בתר' אפשר דלא פליגי רב אחא ורב ששת אלא במן האם לחודא אבל מן האם ואף מן האב כ"ע מודו דשריין וכ"ד הרמב"ן שכ' לא גזרו בשאר מן האב אפי' הן ודאי מן האב כגון תאומים אלמא אעפ"י שהן נמי אחין מן האם מ"מ לא גזרו מ"מ נראה בעיני דלא פליגא לישנ' בתר' אלישנ' קמא אלא דס"ל ללישנ' בתרא דרב אחא שרי אף מן האם לחוד' דעובד' דבני יודן אמת' דמשמע מן האם לחוד' אבל בהך סבר' דללישנ' קמא אוסר רב ששת אף באם ואב מנ"ל דפליגי עליה וכן משמע לישנ' דתלמוד' דקאמר וא"ד פליג רב אחא אפי' באחין מן האם משמע להדיא דלישנ' בתרא לא בא אלא לטפויי בהא אבל לישנ' קמ' כדקאי קאי וכן פסק הטור להדי' ואין חילוק בין נולדו שתיהן שלא בקדושה או א' לידתו בקדושה והשני שלא בקדושה אבל היכ' שאחד לידתו שלא בקדושה והשני אף הורתו בקדושה נוטה דעת ר"י דלא שייך ביה איחלופי כיון שרחוקים הן מהדדי ומ"מ לא נראה להתיר לכתחילה ואף ר"י לא כתב בבירור למשרי אלא נרא' שאין מוציאין אות' ממנו אם נשא אשת אחיו בכה"ג. ובאחין מן האב אפי' אינן ודאין אלא שהן בחזקת ודאין אסורין בכל העריות שהיו אסורין בנכריותן כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה כו' וכגון אשת אביו לר"ע דדריש בפ' ד' מיתות ע"כ יעזו' איש את אביו ואת אמו זו אשת אביו ולר"א אחות אביו אבל אחות אביו לר"ע ואשת אביו לר"א שריין דלאו איכ' משום שמא יאמרו כו' ולא משום אחלופי דלא שייך קירבת' דאב בגרים. ולענין הלכה כר"ע או כר"א פסק בעל ה"ג וכ"ד הרמב"ם ויש פוסקים כר"א משום דרבנן דר"מ סברי כוותיה בפ' ד' מיתות והרא"ש לא הכריע ע"כ ראוי להחמיר ולאסור בשניהן וכ"כ הטור. ולקמן בסי' מ' נכיח דעיקר הלכה כר"א: