אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק יא › סימן ג

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק יא · סימן ג

סימן ב

דין דשותפות גוי חייב בתרומה וגוי שלקח שדה של ישראל ומירחה אז הלוקח אותה תבואה מן הגוי פטור מלעשר ואף על פי שגדלה בשדה של ישראל:

פסק ואף דמסקינין דתרומה ממעטינן שותפות הגוי לכ"ע ול"פ רבנן ור' אלעאי אלא בשותפו' דישראל אכן לא ק"ל הכא אלא בסוגי' דלעיל דקאמרי וא"א שותפות דגוי בתרומה דרבנן חיובא מחייבי דתניא ישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי רשב"ג אומר של ישראל חייב ושל גוי פטור ע"כ ל"פ אלא דמ"ס יש ברירה ומ"ס אין ברירה אבל שותפות דגוי ד"ה חייב וכ"כ הרמב"ם ופי' רש"י דדגנך לא בא למעט שותפות אלא אתא למעוטי דיגון גוי כגון גוי שלקח שדה של ישראל ומירחה הלוקח אותה תבואה מן הגוי פטור מלעשר ואע"ג שגדלה בשדה של ישראל כדאמרי' במנחות פ' ר"י מירו' הגוי פטור א"נ דגנ' ולא דגון גוי ולאשמועי' דיש קנין לגוי בא"י להפקיע מידי מעשר וחלקו של גוי פטור שאם חזר ומכרו לישראל אינו חייב לעשר אבל חלקו של ישראל חייב ואע"ג דמצאנך משמע להו ולא שותפי' גוי לא משמע להו מדגנך למעוטי של שותפות גוי דדגן כמאן דפליג דמי שהרי חולקי' אותם במדה וקרינן ביה דגנך בחלקו של ישראל אבל צאן כל בהמה ובהמה יש לגוי חלק בה ולא קרינן בחד מינייהו צאנך והא דפליגי ר' ורשב"ג בטבל וחולין מעורבין כו' פסק הרמב"ם דהלכה כר' והארכתי בזה בב"ק גבי דינה דברירה וכת' רש"י הא דטבל וחולין מעורבין זה בזה אני שמעתי שאין לו תקנה לפי שאם בא להפריש נמצא מפריש מן הפטור על החייב ול"נ שיש לו תקנה בשני צדדין אם יש לו טבל ממקום אחר מפריש על זה חציו שאין חייב אלא חציו ואם אין לו טבל אחר מפריש מיניה וביה לפי כולו כגון אם יש לו עשרי' מפריש שנים מהם שאם אין מפריש אלא אחד לא נפטר לפי שזה שהפריש יש חציו שאין שם מעשר חל עליו לפי שהוא פטור ועומד אבל כשמפריש שנים הרי השם חל על האח' ופוטר את העשר' המחוי' והא ליכא למימר דלמא שניהם המופרשים בחלקו של גוי גדלו ואין שם מעשר עליהם דתניא בגמ' דר"ה גבי חדש וישן המעורבין דק"ל אין תורמין מזה על זה וקתני צובר את גרנו לתוכו ונמצא תורם מן החדש שבו על החדש שבו ומן הישן על הישן שבו וכי היכא דפריש חדש וישן בחולין איכא נמי חדש וישן במעשר ה"נ הכא נמצא תורם מן החייב שבו על החייב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו ואפי' מאן דפליג עליה דההיא הכא מודה דהתם הוא דאיכא למימר אין בילה לא נבללו יפה שמא אין חדש במעשר לפי חשבון הנותר בחולין ואין ישן במעשר לפי חשבון הנותר בחולין אבל הכא יש בילה דהא בכל חיטה וחיטה יש לגוי ולישראל חלק כיון דאין ברירה וכי אפריש מיניה וביה יש במעשר מן החיוב כפי החייב ומן הפטור כפי הפטור ובתוספתא דדמאי מצאתי הטבל והחולין שנתערבו אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי החשבון כלומר מפרש ממקום אחר לפ' חשבון טבל זה ואם לאו נוטל מן החולין כפי תרומת מעשר שבטבל וא"י מהו ע"כ אבל הרמב"ם פי' התוספתא יפה קרוב לדברי רש"י ז"ל וז"ל בפ"ח דמעשר הפירות שתורם מהן תרומה גדולה ותרומת המעשר הן הנקראין חולין ואם פריש מהן שאר מעשרותיו הן הנקראין חולין מתוקנין בכ"מ טבל שנתערב בחולין מתוקנין מין במינו שא"א להלך אחר הטעם אם יש לו פירות אחרות מוציא על אותן טבל תרומה ומעשרות לפי חשבון ואם אין לו פירות אחרות להוציא על אותו הרי הכל אסור עד שיפרוש וכשהוא מפריש מפסי' מן החולין המתוקנין כדי תרומ' מעשר שבטבל כיצד ק' סאה של טבל שנתערב בק' סאה של חולין מתוקנין מפריש מן הכל ק"א וכל שהפריש טבל וישאר צ"ט חולין מתוקנין נמצא מפסיד סאה אחת וכן אם היה אותו טבל טבול לתרומה מפסיד מן החולין מתוקנין כדי תרומה ותרומת מעשר ולמה מפסיד סאה זו כדי שלא יאמר ק' שהפריש הן לחולין והק' שהשאיר היא הטבל וכן אם הי' הטב' פחות מן החולין או מרובה על החולין מגביה הטבל וכדי תרומ' מעשר שבטבל מן החולין או כדי תרומה ותרומת מעשר אם היה הטבל טבל לתרומה כו' וכן אם נתערב מעשר טבול בחולין מתוקנין כו' והאריך והכל באופן זה ואף הראב"ד מודה לזה אלא שהשיג במ"ש שמפסיד הסאה אפי' היכא דנתערב ק' בק' וז"ל תמה אני מאוד על דבריו למה מפסיד סאה זו ואם לא יטול הא' מה תיקן והלא כל ק' וק' בספק טבל ויש בכל ק' וק' ספק תרומת מעשר שהם שני סאין ועכשיו שיטול ק' וא' הרי הצ"ט מתוקנין אפי' הם טבל ודאי ובלבד שיוציא התנאי בפיו והק"א שנטל ג"כ צריך לקרוא לשם תרומת מעשר שבהם מספק הרי ב' סאין של תרומת מעשר מספק מ"מ והכל מתוקן בכך שאין כאן אלא סאה אחת ודאי ויעלה בק"א מהשתא נתבטלו דברי התוס' בסוף פרק השולח שכ' אמה שפירש"י לשם טבל וחולין ומעורבין כו' אין לך כל חטה שאין חציה טבל וחציה חולין שחלק הגוי פטור ואף לאח' שחלקו התבואה הלוקח מן הגוי צריך לעשר וישראל צריך לעשר את שלו מיני' וביה ולא ממנו על טבל גמור ולא מטבל גמור עליו מפני שמפרי' מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור אבל כי מעשר מיניה וביה מעשר שלם נמצא מעשר מן חיוב על החיוב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו וכ' התו' נראה דאין תקנה לטבל זו דכיון דאין ברירה שמא הגיע לו כל חלקו של גוי או חציו ולא ידעינן כמה ואי מעשר מיני' וביה שמא מעשר מחלקו והשאר חלקו של גוי או איפכא או מקצתו ומיהו יכול לתקנן שיפריש עליו ממקום אחר וגם עליו ממקום אחר ואחרון אחרון מקולקל עד שלא ישאר כ"א מעט וכל המעשרות והתרומות יתנם לכהן ולוי ע"כ וכבר הוכחנו שיכול לפרוש עליו ממקום אחר וגם רש"י גופא חזר כאן ממ"ש בפ' השולח שלא יכול להפריש עליו ממקום אחר וגם מיניה וביה יכול לעשר עליו באופן שפירשנו:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה