ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק י · סימן ד
דין דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי ואי אתיא בהמה שלימה ליד כהן זכה במתנותי' ואי אכלן אחר בתר הכי חייב ודוקא דאתיא שחוטה ליד כהן אבל בחייה לא:
פסק כתב הר"ן אמרי' בגמרא דלמאן דס"ל דמתנו' שלא הורמו כמו שהורמו דמיין אי אתאי בהמה שלימה ליד כהן זכה במתנותיה ואלו אכלן אחר בתר הכי מיחייב וק"ל הכי דרבא מסיק בפ' בתר' דנדרים כמאן דאמר טובת הנאה ממון וכ"ד ר"ת ז"ל מיהו דווקא דאתי שחוטה ליד כהן אבל בחיי' לא דאכתי לא חל חיובא עלה והוה ליה כמפריש חלתו קמח דאינה חלה וגזל ביד כהן עכ"ל ואם אין ט"ס לא אוכל להבין דעתו כי איך תולה דין זה בדברי רבא כי אדרבא משמע בסוף פרק ב' דקידושין דמאן דאמר טובת הנאה אינו ממון צריך לפרש המשנה בכה"ג דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין וא"כ לפי סברתו דרבא ס"ל טובת הנאה ממון בכל דוכתיה א"כ לא שמעינן דאמרינן מתנות שלא הורמו כמו שהורמו ומשום הכי נרא' דט"ס הוא ומ"מ אין ראוי להגיה ולא ק"ל הכי דלא יתיישב מ"ש אחר כך מיהו דווקא דאתי שחוטה ליד כהן אלא כך הוא ראוי להגי"ה וק"ל נמי כרבא דמסיק כו' ואומר אני פשיטא לפי מה דס"ל טובת הנאה אינה ממון וכדברי הרמב"ם שהוא עיקר כאשר כת' בפ' הגוזל סימן ס"א מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין אלא אפילו לרבא דס"ל טובת הנאה ממון לפי סברתו מ"מ לא פליג בהא אכל הני אמוראי דסוף פרק ב' דקידושין דס"ל מתנות שלא הורמו כמו שהורמו וגם סתמא דתלמודא כדבעי התם למיקם פלוגתא דתניא במתנות שלא הורמו מסיק בסוף וא"א כולי עלמ' ס"ל מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין וה"ה דהמ"ל שם איפכ' כ"ע סבירא להו מתנות שלא הורמו כמו שלא הורמו דמיין אלא דהכי ס"ל הלכתא וכן עיקר: