ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק י · סימן ג
דין אם אנס המלך גרנו חייב לעשר ממקום אחר ואין זה דומה למזיק מתנו' דפטור כי כללא הוא כל חיכ' שלא הפקיע הוא המצוה והשתרשי ליה כגון הכא כשאנס המלך גרנו משתכר בו שהרי הי' צריך לפרוע המעות כל כה"ג עדיין מצותו עליו:
מסקינן בסוגיא ת"ש הרי שאנסו בית המלך גרנו אם בחובו חייב לעשר ממקום אחר וליתן לכהן מפני שהוא כמוכר להן אלמא אע"ג דלא פש ליה גביה מידי חייב וקשיא לר"ח ומשני ש"ה משתרשי ליה כלומר שהוא משתכר בו שהרי היה צריך לפרוע המעות ומ"ה אע"ג דממון שאין לו תובעין הוא מ"מ חייב כשאר חייבי מעשר וכ' הר"ן מהא שמעינן דאע"ג דק"ל כר"ח דמזיק מתנות פטור מ"מ כל היכא דמשתרשי ליה כה"ג חייב וכי תימא אכל מתנו' כהונה נמי הא משתרשי ליה תירצו בתו' דאפשר שהיה מתענה ואני אומר לא כי אלא אפילו לא היה אפשר לו להתענות פטור דהא תנן בפירקי' דבסמוך לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור משום דקנייה בשינוי וה"ל כמזיק מתנות כהונה או שאכלן והתם ודאי הוא משתרשי ליה אלא הכי תרצת דמילתא שכל שנתכוון ליקח מתנות כהונה לעצמו ושינה אותן בצביעה או אכלן אינו משלם אע"ג דמשתרשי ליה שהרי הפקיע מצותו וחיוב ממון אין כאן לפי שאין לו תובעין אבל אנסו בית המלך את גרנו בחובו כיון שלא הפקיע הוא מצותו ומשתרשי ליה עדיין מצותו עליו דמה לי הן ומה לי דמיהם וזה ברור ע"כ ויפה כתב: