אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ט › סימן ד

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ט · סימן ד

סימן ג

דין עור האדם ועור חזיר ועור שתחת האליה כולן מטמאין טומא' אוכלין כבשר וכולן שעיבדן או שהלך בהן כדי עבודה דהיינו ד' מילין ובן טלאה על גבי קופתו טהורין חוץ מעור האדם ואסור לעשות הימנו שטיחין ההולך מן אנשי החיל לבי' הבית טמא (נ"ל שצ"ל לגיון עיין בפני'):

מתניתין אלו שעורותיהן כבשרן עור האד' ועור חזיר של ישוב רי"א אף עור חזיר הבר ועור חטטרת של גמל הרכה ועור הראש של עגל הרך ועור הפרסות ועור בית הבושת ועור השלי' ועור שתחת האליה ועור האנק' והכח והלטא' והחומט רי"א הלטאה כחולדה וכולן שעיבדן או שהילך בהן כדי עיבודה ומפרש בגמרא ד' מילין טהורין חוץ מעור האדם ריב"נ אומר ח' שרצים יש להן עורות ואין הלכה לא כר"י ולא כר"י בן נורי ואמרינן בגמרא אמר עולא דבר תורה עור אדם טהור ומ"ט אמרו טמא גזירה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין ואיכא דמתני' לה אסיפא וכולן שעובדן או שהילך בהן כדי עבוד' טהורין חוץ מעור אדם אמ' עולא דבר תורה עור אדם שעיבדו טהור ומה טעם אמרו טמא גזירה שמא יעשה אד' עורות אביו ואמו שטיחין מאן דמתני לה ארישא כ"ש אסיפ' ומאן דמתני לה אסיפא אבל ארישא טומאה דאוריית' והילכתא כלישנא בתרא ולחומרא דברישא איכא טומאה דאוריית' ונ"מ בספיקא דאזלינן לחומרא וכ' התו' ה"ה בכל אדם דאסור לעשות מעורו' שטיחין דהא מת אסור בהנאה אלא דלא הוי גזרי רבנן משום הך חששא שיהי' טמא אלא משו' אביו ואמו דחמיר טובא וגמל הרכה דמתני' מפרש בגמר' עד כמה אמר עולא אריב"ל כל זמן שלא טענה בעי ר' ירמיה הגיע זמן לטעון ולא טענה מהו בעי אביי לא הגיע זמנה לטעון וטענה מהו תיקו ואזלינן לחומרא ובעגל הרך נמי פליגי ביה עולא ור"י ולא הבאתיו לפי שמסיק בסוגיא דמתני' יחידאי היא ואין הלכ' כאות' מתני' בהאי דעור הראש של עגל ועור הפרסות ועור בית הבוש' ועור השליל כ"א בעור שתחת האליה לחוד דמתניתין יחידאי כדאיתא בסוגיא וכן הם דברי רש"י אבל הרמב"ם פסק שעור בית הבושת ועור השליל נמי חשוב כבשר כמו עור האליה והיינו דס"ל מה שאמר בסוגיא דמתני' יחידאי היא קאי על ראש של עגל הרך ועור הפרסות דקאי נמי אעגל הרך אבל עור בית הבושת והשליל ועור שתחת האליה הכל שוה ודין אחד להם ולעיל בפ' בהמה המקשה סי' י"ח משמע קצת דלא אמר ר"י שאינו חשוב כבשר אלא בעגל הרך ומשום שסופן להקשות וכן ס"ל בגידין הרכין שסופן להקשו' שאין חשובין כבשר אבל מ"מ ק' על הרמב"ם אמאי לא חשיב נמי עור הפרסו' ולא שייך לומר סופו להקשו' הלא כל הארכוב' הנמכר' עם הראש אפילו בשור הגדו' אין דרך להפשיט העור אלא למלוג השערו' לאכול העור כשאר בשר אפילו בשור הגדול עוד מסקינן בסוגי' הא דתנן או שהילך בהן כדי עבודה הילך אין לא הילך לא והא תני ר"ח אוזן חמור שטלאה לקופתו טהורה אלמא דלא בעינן הילך ומשני טלא' אע"ג דלא הילך לא טלאה הילך אין לא הילך לא אר"ה אמר ר' ינאי ד' מילין תו מסקינן ת"ר לגיון העובר ממקום למקו' פי' גדוד הגוים העוברי' להלח' על בית מלחמתן ונכנס לבי' הבי' טמא שאין לך לגיון שאין לו כמה קרקפל' פי' עור ראש אדם מת זה למכשפות במלחמ' ואל תתמה שהרי קרקפלו של ר"י מונח בגנזי מלכים:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה