ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ט · סימן ג
דין בין ישראל ששחט בהמה טמאה בין גוי ששחט בהמה טהורה צריכין מחשבה והכשר מים ובששחט בה רוב שנים אפילו עדיין מפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אם שרץ נגע בה אחר שהוכשר במים ואבר או בשר הפורש ממנו הוי כפי' מן החי ואסור לבני נח ואינה מצלת על הבלועים שבתוכה והרובעה חייב אבל כששחט בה סי' אחד אינ' מטמא טומא' אוכלין וכן הדין אם נחרה שחט גוי במקו' שאין עוש' אות' טריפ' ובא ישר' וגמר' שחיט' כשר' מה שא"כ איפכ':
פיסקא כיוצא בו השוחט בהמה כו' אמר רבי אסי שונין פי' כך שנו חכמים ישראל בטמאה וגוי בטהורה צריכין מחשבה והכשר מים ממקום אחר פי' צריך מחשבה להאכילה לנכרי ואי לא חישב לא הוי' אוכל עד שתמות וכן גוי בטהורה והכשר ממקום אחר היינו הכשר מים דדם שחיטה דילה לא מכשר לה דלא איקרי משקה אלא דם חללים כדאמרינן בהשוח' ומיהו דם שחיטה הגונה מכשיר דאיתקש למים דכתיב על הארץ תשפכנו כמים כדאמור בהשוחט אבל דגוי לאו דם חללים הוא ולא דם שחיטה הוא והוי כדם מגפתו וכדם המת ופריך הכשר ל"ל הלא סופו ליטמא טומא' חמורה וכל שסופו ליטמא טומאה חמורה לא בעי הכשר דתנא דבי ר"י וכי יותן מים על זרע מה זרעים שאין סופן ליטמא טומאה חמורה צריכין הכש' אף כל שאין סופו לטמא טומא' חמורה צריך הכשר אמר חזקיה הואיל ויכו' לגוררה ולהעמידה על פחות מכזית שאין בה טומאה חמורה תני רב אושעי' ישראל ששחט בהמה טמאה לנכרי שחט בה ב' או רוב ב' ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אם שרץ נגע אבל בעי הכשר כדפי' אבל לא טומאת נבלות אבר הפורש ממנה כפורש מן החי ובשר הפורש ממנה כפורש מן החי ואסור לבני נח ואפילו לאחר שתצ' נפשה שחט בה א' או רוב א' אינ' מטמא' טומאת אוכלין נחרה אין בה טומאה של כלום וגוי ששחט בהמה טהורה לישראל מפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלה אבר הפורש ממנה כפורש מן החי ובשר הפורש ממנה כבשר הפורש מן החי ואסור לבני נח ואפי' לאחר שתצא נפשה שחט בה א' או רוב א' אינה מטמאה טומאת אוכלין נחרה אין בה טומאה של כלו' וכת' התו' הא דקתני נחרה אין בה טומאה של כלום היינו נמי אין מטמאה טומאת אוכלין דקתני גבי שחט בה סי' א' אלא משום דלא עשה בה דרך שחיטה נקט האי לישנא כלומר נחרה התם פשוט דאין בה שום טומאה כיון דלא עבי' כלל דרך שחיטה שחט גוי במקום שאין עושה אותה טריפ' ובא ישראל וגמרה כשרה שחט ישראל בין במקום שעוש' אות' טריפה ובין במקום שאין עושה אותה טריפ' ובא גוי וגמר שחיטתו פסולה הרוצה שיאכל מבהמה קודם שתצ' נפש' חותך כזית בשר מבה"ש ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה וממתין עד שתצא נפשה ואוכלו אחד גוי ואח' ישראל מותרין בו מסייע ליה לרב אידי בר אבין דאמר הרוצה שיבריא כו' כאשר פיר' הכל בפ' השוחט תו מסיק בעי ר"א שהה בה דרס בה מהו מי הוי כנחירה ולא מיטמאה א"ל ההוא סבא הכי אמר ר"י צריכה הכשר שחיטה כבהמה טהורה אלמא דבעי שחיט' מעליות' ופריך למאי דקדק כל כך שאמר הכשר שחיטה הל"ל צריכה שחיטה כבהמה טהורה הכש' למאי אמר רב שמואל בר יצחק צריכה אפילו בדיקת סכין בעא מיניה ר"ז מר"ש מהו שתציל על הבלועין שבתוכ' א"ל מטמא' טומאת אוכלין ומצלת בתמיה א"ל אינה מטמאה טומאת נבלות ולא תציל אמר אביי אינה מצלת על הבלועין שבתוכה דהא מטמאה טומאת אוכלין והרובע' חייב דהא אינ' מטמאה טומאת נבלה וטעמא דיליה משום דחשיבה כחיה לכל דבריה ומ"ה הרובעה חייב ומ"מ מטמאה טומאת אוכלין שבת אכילה אינה ראוי להציל וכך פי' התו' דין דשני חצאי זיתי' נכתו' בעז"ה לקמן במתני' דשתי חצאי זיתי' וכת' הרמב"ם שאין הלכה כר' יודא ולא כר"י בן נורי: