אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ח › סימן קו

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ח · סימן קו

סימן קה

דין דגבינות הגוים אסורים ובארנו דבאיסור הגוים אין הולכין בהם אח' נ"ט ובבשר בחלב וכן בשאר איסורים אין הולכין בהם אחר המעמיד לאסור ביות' בס' אלא מותר בס' חוץ מחמץ בפסח ומשום חומרא דחמץ וגבינה שהעמידו בעור הקיבה אסור בנ"ט עד ס':

פסק כתב הר"ן בפ' אין מעמידין אהא דאמר שמואל מפני מה אסרו גבינת הגוים כו' והקשה הרב ר' יוסף הלוי ז"ל ל"ל למימ' מפני שמעמידין אותה בעיר קיבת נבילה אפילו כשרה נמי ליתסר משום בשר בהל' ותו היכי מיתסר' בכל דהוא דליטעמי' קפילא ולהוי בנ"ט וניחא ליה דאי בש' בחלב לא מיתסר אלא בנ"ט כדתנן במסכת חולין המעמיד בעיר קיבה אם יש בה בנ"ט אסורה ומשום קיבת נבלה נאסר' בכל שהוא דכיון דאוקמי קא מוקים לא בטיל דומיא דהא דאמרינן לעיל בגמרא אבל משום בשר בחלב ליכ' למימר הכי דכל אימת דלא יהיב טעמא לאו בשר בחלב הוא אלא האי באפיה קאי והאי באפיה קאי ולזה הסכים הרמב"ם ז"ל תלמידו בפ' ג' מהלכות מ"א מכלל דס"ל ז"ל דבאיסורים הללו הולכין אחר נ"ט אלא דהכא האסור משום דאוקמי קא מוקים אב' הראב"ד ז"ל כתב דבלאו הכי לא אזלינן בה אחר נ"ט דבכל דבר של גוים לא הלכו בו חכמים אחר נ"ט ואין מטעימי' אות' לקפילא אלא כיון דשכיח בה טעמא אוסרי' אותה לעולם כדי שלא יפרצו שהרי למ"ד מפני שמחליקי' פניה בשומן חזיר אין הולכין בה אח' נ"ט וכן בשמן של גוים למ"ד דפליטתן של כלים אסורין וכן בקורט של חלתית אלמא בכל דבר של גוים אין הולכים אחר נ"ט ע"כ והמ"מ כ' בפ' ג' דהלכו' מ"א על מה שכ' הרמב"ם שם שגבינות הגוים אסורות משום שמעמידן אותה בעור נבלה וז"ל טעם זה נזכר בהלכות ולא חשש רבינו לטעמים אחרים שהאחד הוא לפי שא"א בלא ציחצוחי חלב כו' ואפשר שהוא טמא והאחד הוא לפי שמחליק' פניה בשומן חזיר לפי שלשני הטעמים האלו יש להקשו' יבטל במיעוטו וכן הקשה הרב רבינו ז"ל לטעמי דשמואל ותירץ דכיון דאוקמי קא מוקים אינן בטל וכיוצא בזה נזכר בגמ' שם למעלה מזה וזה שכתב רבינו וא"ת והלא עור הקיבה כו' ומ"מ יש מן המפרשים ז"ל שפי' שאין הולכין באיסורן אילו של גוים אחר נ"ט שהחכמים רצו להרחיק מאכליהם ולא אמרו שיהא חשש בנ"ט בדווקא והבי' ראייה לזה וזה דעת הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל ולדבריהם הטעמים האחרים קיימים הם ע"כ ונראה כדברי החולקי' עליו שאל"כ א"כ הני אמוראי נשתבשו לפי דעת ר' יוסף הלוי ור' משה וכי לבם לא ראה מה שראו הם אם לבם של הראשונים כפחתו של אולם לבינו כמחט סדקית אלא בודאי אף הם ידעו זה ואפ"ה אסרו לפי שאין הולכין באיסורי גוים דרך הכלל להקל לפי שפעמים יש יותר מס' כנגד האיסור ולפעמים פחות גם מה שהם ר"ל דבעור נבלה הולכין אחר המעמיד אפי' ביותר מס' ל"נ כלל דמאח' שחזינן בבשר בחלב שאין הולכין אחד המעמיד ה"ה בשאר איסורים נהי דבשר בחלב דרך בישול אסרה תורה מ"מ מדרבנן אסור בכל ענין כמו שאר איסורים ואם איתה דהוי אזלינן בשאר איסורים אחר העמדה ה"ה בבשר בחלב באיסור דידה שהוא מדרבנן ומה שהביא ר"י הלוי ראייה מהא דאמרינן לעיל בגמר' כדומה לזה דקאמר כיון דאוקמי קא מוקים חשוב כאיסור בעיניה היינו לעניין איסור דע"ז דאסור במשהו אלא דבהנא' לא קאסרו תערובות היכא דליכא איסו' בעיניה א"כ היכא דקא מוקי' ליה חשיב כאיסור בעיניה לאסור אבל בשאר איסורי' דתלו בנ"ט אין חילוק בין הוא קא מוקים ליה או לא מוקי' כל שס' כנגדו שרי כדברי ר"ת דלא אזיל בתר העמדה וראייה משאור דפריך תלמוד' בפ' ג"ה אם אין בה כדי נ"ט כי יש בה כדי להחמיץ מאי הוה (וא"כ מאי פריך) כיון דאפשר לה להעמיד ולהחמיץ אפי' בלא יהיב טעם והיינו שהוא בא מחמת כח וחוזק הקיוהא כדאיתא בא"ז שלהי ג"ה ואף אותם דחשו לאות' כח וחוזק הקיוהא גבי מדוכה לא להכשיר בפסח כ"א בליבון מ"מ נראה דווקא באיסור חמץ הוא דס"ל הכי לפי שהוא במשהו אבל בשאר איסורים שהן בנ"ט כ"ע מודו וכן עיקר והשתא תמיהני מ"ש הטור מעשה בשם ראב"ן שפסק על גבינ' שהעמידו בחלא דשיכרא שאסור להשהות' בפסח משום דאוקי' חשוב בעיניה גם יש לתמוה על הטור ביות' שהבי' דבריו לפסק הלכה וגבי בשר בחלב פסק הוא גבינות שהעמידו בקיבה דמשערינן בס' ולא אזלינן בתר אוקומי ואף שחילקתי בין חמץ בפסח לשא' איסורין היינו לעניין איסור אכילה שהוא במשהו אבל להשהות בביתו שהוא משום בל יראה דאינו אלא בחמץ גמור שיש בו לכל הפחות כזית בכדי אכילת פרס ולא בתערובת חמץ כמ"ש ר"ת וכל המחברי' פשיטא דלא אזלינן בתר אוקומי ופשוט הוא בעיני להתיר ולפי מה שפירשתי ניחא לי נמי מה שהשיב ר"י על מה ששאלוהו על גבינות הרבה שעשו בבית הגוי והניח שם ליבש והי' חתומין בדפוס של עץ כמו שרגילין ושכחו הדפוס בבית הגוי ויריאי' שמא זייף הגוי ויחתו' אח"כ והשיב מאחר שאין גבינות של גוים אסורים אלא משום גלוי כריב"ל שדבריו עיקר ואין אנו נוהגין טעמא דגלוי יש להתיר הגבינות כי התורה חסה אממונ' של ישראל ועוד הגוי ירא לזייף משמע דעיקר הטעם משום דאין גילוי נוהג האידנא וטעם דירא הגוי כו' אינו אלא לצירוף בעלמא עם הטעם דאין גילוי נוהג האידנא וכדי שלא תאמר מאחר דגבינות הגוים נאסרו במניין לא מהני ליה הא דאין גילוי נוהג האידנא ובביאורי לסמ"ג הארכתי בזה וא"כ נימא מנ"ל לסברתו דעיקר הטעם דגבינות הגוים משום גילוי הוא נימא היכא דאיכא למיחש שמא מעמידין בעור נבלה או טחין פניה בשומן חזיר דאיכא למיחש אף האידנ' וכמו שכתב הרמב"ם וא"כ הי' לנו לאסור אף האידנא אבל השתא שכתבו דהרי טעמי לית בהו איסו' ודאי דמסתמא רובא שבהן אין בהן כדי נ"ט אלא שהחמירו בהן לפי שאין הולכין באיסור של גוים אחר נ"ט א"כ בצירוף טעם כל שהוא הולכין להקל כמו כאן דאיכא למימר ירא הגוי לזייף:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה