ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן קא
דין המבשל במי חלב דהיינו אחר שהוציאו ממנו כל המאכל כגון שכבר עשו הגבינה שבשלו החלב ואוכל צף למעלה ולא נשאר בו אלא מים אם בשל באותן מי חלב אסור מדרבנן ופטור מן התור' וכן עצמות וגידין וקרנים וטלפים שבשלן בחלב פטור:
תנו רבנן המבשל במי חלב פטור דם שבשלו בחלב פטור העצמות והגידין והקרנים והטלפים שבשלן בחלב פטור הפגול והנותר והטמא שבשלן בחלב חייב ומסיק דהאי תנא סבר איסור חל על איסור ואנן לא ק"ל הכי כדפרישית וכתבו התו' דמי חלב פטור הא איסור מיהא איכא דהא כותח מנסיובי דחלבא עבדי' כדאמרינן בריש אלו עוברין ואמרינן לעיל דאסור לאכול בכותח והרא"ש הביא דברי התו' וכ' אח"כ ואני אומר דנסיובי דחלב' אסור מדאוריית' ומי חלב דפטור היינו שהוציאו ממנו כל האוכל כגון לאחר שעשו הגבינ' מבשלי' החלב והמאכל צף למעלה ולא נשאר בו אלא מים בעלמ' והוא הנקר' מי חלב ואעפ"י ששאר רבותינו לא חילקו בזה מ"מ ראוי לחו' לדברי' להחמי' שהרי דברי טעם הן ואפ"ה איסור דרבנן איכא אף באותן מי חלב הרא"ש דלא הוי אלא מיא בעלמ' מאחר דאמרי המבשל במי חלב פטור דמשמע אבל אסור אע"ג שלא אמרו כלל זה דפטור אבל אסור כ"א בפטורי שבת מ"מ מסתבר לומר הכי ובפרט לפי' שחזינן דלאו דווק' חלב אמרה תור' שהרי נסיובי דחלבא שאנו קורין מי חלב אסורא א"כ ראוי לגזר הא אטו הא דהאי נמי מי חלב איקרי וכן נוטין לשון הר"ן שכת' מי חלב אסור' כדברי התו' דכותח הבבלי משו' נסיובי דחלב' דמיתס' ואעפ"י שאין זו ראייה דמי חלב לאו היינו נסיובי דחלבא מסתברא כוותייהו ע"כ ולפי זה מה שמצאתי כ' בהג"ה וז"ל מעשה בא לפני מורי ר"ש בבני מעיים שנמלחו ושהו כדי מליח' וקוד' שהודחו נפלו במי חלב שקורין מוגא בלעז שנתבשלו האש והסירו החלב הקרו' ונשא' הצלול וקורין דיפיריא וצונן היה והתי' הבני מעיים ע"י הדחה מטע' טהור מלוח וטמא תפל שאין כח בדם של בני מעיים לכנוס בחלב ולחזר ולאסור הבני מעיים אמנם אוסר המי חלב ואני דנתי לפניו דבלא זה הטעם יש להתיר מאחר שאין מחזיקין דם בבני מעיים א"כ אין כח בדם עוד להחזי' ולאסור הבני מעיים ע"כ ובודאי ס"ל דאותו מי חלב מותר לגמרי כדעת כל המפרשי' דמפרשי הא דקתני המבשל במי חלב פטור דמשמע אבל אסור וכמ"ש התו' וכן כתב הרמב"ם פטור ואין לוקין עליו דמשמע להדי' שאסור והיינו בנסיובי דחלבא אבל אחר שבשלו אותו אין בו אפי' דין מי חלב אלא כמיא בעלמא הוא ומ"ה כתב לאסור משום דם וא"כ לפי פי' הרא"ש שאפי' לאחר שנתבשלו על האש והוסר הקרוש מהן שעדיין דין מי חלב עליהן ואסור א"כ נאסרו הבני מעיים כל זמן שלא הודחו כרותח כמו שפי' לעיל גבי בשר וגבינה שנגעו זה בזה כו' וא"כ כל דבר מלוח שמצא דבר לח וצלול אצלו אפי' הוא תפל לגמרי בולע כמו שכתבנו לעיל גבי טמא מלוח וטהור תפל עוד כתב הרא"ש וז"ל והרמב"ם ז"ל היה אוסר באכילה דהא בפ"ק דבכורות הצריך פסוק להתיר חלב משום דכל מידי דאתי מחי אסור והכא אמרינן דמי חלב אינו כחלב וליכא קרא למישרי כיון דאתי מחי אסור ולא תתמה שהרי מותר עם האוכל וכשפירש מן האוכל נאסר דהכי אשכחן בדם האיברים דכשהוא מובלע בבשר מותר וכשפירש אסור והר' שמחה ז"ל השיב דדוקא לעניין בשר בחלב אין חשוב כחלב דקרא דקאמר בחלב אמו כמו שיוצא מן האם מעורב עם האוכל אבל לכל שאר מילי הוי בכלל חלב דתנן מי חלב הרי הן כחלב ואמר ר"ל ל"ש אלא להכשיר את הזרעים אבל לעניין בישול מי חלב אינו כחלב ע"כ ואפש' שסברתו של הרמב"ם מדקאמר ל"ש אלא להכשיר כו' דמשמע אבל לא לד"א ומ"מ ל"כ דמאי חזית דדייקת מרישא נידוק מסיפא איפכא דקאמר לענין בישול כו' ולא קאמר לעניין אבר מן החי אינו כחלב וא"כ מאחר דליכא לדייקי מיניה א"כ ניזל בתר סתמא דמתניתן דקתני מי חלב הרי הן כחלב ועוד ליכא לדיוקא מרישא הא דקאמר ל"ש אלא להכשיר זרעים דמשמע למילי אחרינ' לא משום דהתם עיקרא אהכשר זרעים קאי ומ"ה נקט לה וה"ה למילי אחריני וא"ל א"כ מאחר שרוב המפרשים שפירשו דמי חלב הוא נסיובי דחלבא ועלה קתני מי חלב הרי הוא כחלב אבל אותה מי חלב שאחר שבשלו על האש דלא נקרא מי חלב מנ"ל דשרי דלמא אבר מן החי נינהו זה אינו דממ"נ אי מיא בעלמ' חשבינן להו א"כ כמיא בעלמא הוא ואין שם אבר מן החי הוא ואם חשבינן נמי חלב אם כן הרי הוא כחלב ושרי: