ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן פג
דין דמלוח הבשר צריך לפזר עליו מלח הרבה עד שלא ישאר בו מקום בלי מלח ואוזא ותרנגולת צריך למלחם גם מבפני' ולשפשף במלח בידו מבפני' היטב בכל צדדיו ואחר ששהה שיעור מליח' צריך להדיח ג"פ ומיהו אם לא הדיחו בדיעבד רק פעם א' היטב מותר וכשמדיחין חין הבשר בקער' לאחר מליחה צריך לתת מים בכלי תחילה ואח"כ הבשר ומיהו אם נתן הבשר בקערה תחילה מותר בזמן מועט ואם הודח הבשר בכלי חולבת והוא מלוכלכ' קצת צריך שיהא בבשר ס' נגד הלכלו' והכלי צריך הגעלה ודווקא שהיה בו לכלוך חלב ממש אבל לא היה רק ליכלוכי מאכל חלב א"צ ס' ומותר והיכא שהדיחו הבשר בכלי שני והמים רותחים שהיד סולדת בו לא נאסור בדיעבד ומ"מ ראוי להזהר לכתחלה ועוד בארנו דאם לא מלחו העופו' גם מבפנים או שלא מלחו חתיכת בשר מב' צדדין או לא מלחו הרבה אסור לקדרה ומ"מ אם לא עבר יום שלם שנמלח מצד אחד יחזור וימלח מצד השני אבל אם עבר יום שלם אסור ומ"מ לצלי מותר:
אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא א"כ מלחו יפה יפה וכ' הרא"ש שצריך לפזר עליו מלח הרב' שלא ישאר בו מקום בלי מלח ואווזא ותרנגולת צריך למלחם גם מבפנים ובימי חורפי הייתי משתומ' עליו מאין לו חומר' זו הלא מסקינן בזבחי' דתמלח בא לרבות ואמרינן כיצד מולחו הופכו וחזר ומלחו וכן לקדרה אלמא דלא בעינן טפי וזו היא מ"ש יפה ר"ל משני צדדין והרשב"א הפריז על המדה והקיל טפי שאמ' אפילו מצד א' סגי בדיעבד והא דאמר התם מולחו והופכו ומלחו וכן לקדרה לכתחילה עושין כן לקדרה אבל לא שהוא מעכב וכמו שצריכן לפרש לפי מאי דגרסי' וכן לצלי כמ"ש לעיל בפ"ק בסי' כ"ו ול"נ כלל דהא שמואל קאמר אין הבשר יוצא מידי דמו דמשמע דאפי' דיעבד ומה שהקשה הרשב"א א"כ חתיכה עבה ליבעי לחותכה לשני' וזה לא מצינו או אם חתך אח"כ ממנה ליבעי מלח במקום החתך ובעיני לק"מ כי דרך המלח להפליט הדם ומתפשט לחוצ' בכל צדדיו ומ"ה צריך למלוח כנגד כל היכא שהוא פתוח וק"ל לרבנן שאפילו היא עבה ביותר מפליט כל דמו אבל אי לא מכל צדדים אז אותו הצד שלא נמלח עומד הדם על שפתיו לצאת ואין שם מלח שיפליט אותו בכח לחוצה ובמרדכי חדש מ"כ שאם היא חתיכה עבה צריך לבקעה קודם מליחה ושיבוש הוא גם מקצת גדולים ס"ל שצריך לשפשף כדרך שמולחין הבשר לזמן מרובה גם זו ליתא דא"כ הל"ל אין בשר יוצא מידי דמו עד שישפשפנו במלחו ומ"ה נמי חוזרני מסברתי שהייתי סובר שחומרא יתירא הוא דברי הרא"ש במ"ש שצריך לפזר עליו מלח הרבה כו' אין זו חומרא ודינ' הכי דאל"כ הל"ל אין הבשר יוצא מידי דמו עד שימלחנו ויהכדרו ויחזור וימלחנו כלישנא דבריית' דזבחי' אלא יפה יפה ר"ל יותר ממה שצריך במליחת קדשים דהיינו שיפזר עליו מלח הרבה שלא ישאר מקום בלי מלח ומה שאומר התם וכן לקדר' קאי אמה שצריך להפכו משתי צדדין והטע' דבקדשים מליחה אינה להוציא את הדם אלא משום ברית מלח די בזה שהוא נמלח משני צדדין אבל להוצאת הדם א"א להוציא הדם אלא שהוא נמלח מכל צד כדמשמע שלא יהא בו מקום ריקן כ"ש לפי גירסתנו שגרסינן וכן לצלי רווחא שמעתא טפי דבצלי הוא הדרך למלוח ולהפכו ולחזור ולמלחו מצד השני אבל בקדרה שהיא להוצאת דם לא איירי התם כלל דמה לו לאביי להזכיר הא שמואל כבר השמיע לנו דין מליחות קדרה כדפרישי' ומ"ה נראה מי שירצה למלוח אווזות או תרנגולים לקדרה שיבקענ' לשניים כדי שיכול למלוח מצד הפני' ג"כ היטב באופן שביארתי ואם לא יעשה זאת צריך לשפשף במלח בידו בפנים היטב מכל צידי הפנימית חוץ כנגד העצם עד שלא ישאר מקום שלא נשתפשף במלח ומה שאמר צריך להדיח יפה יפה היינו לאחר ששהה כדי צלייה צריך לרחצו ב"פ ראשון להעביר המלח והדם ושניי' להעביר לחלוחי' המים הראשונים שנשארו מהדחה הראשונה והג"א כתב בשם הא"ז דמדיחין אותו ג"פ שניים כמו שמפור' בפנים ושלישים לטהר מים השניי' שנגעו בראשוני' וכה"ג אומר ריב"א גבי נ"י מיהו בדיעבד אם לא הדיח הבשר אלא ב"פ שפיר דמי ע"כ אבל בסמ"ק כתב אם לא הדיחו רק פעם אחת בטוב אין קפיד' וכתב מהרא"י בשערים וכן הורו רבותי והארכתי בזה בפר' ג"ה סי' ל' וגם לשם כתבתי שאם לא הודח כלל שאין לו היתר ואינו בטל בס' דחשבינן כאלו נתבשל בדמה ומ"מ לכתחילה נוהגין להדיח ג"פ כדברי הא"ז ואותן שדרין אצל הנהר רוחצין אותו מתחל' היטב ואח"כ תוחבין אותו במים ב"פ כדי לקיי' המנהג שנהגו להדיח ג"פ ומתחלה שורין שמדיחין בו הבשר ורוחצין אותו היטב מן המלח והדם ואח"כ מערין עליו מים עוד ב"פ ואם אינם רוצי' לערות עליו כגון במקומו' שהמים דחוקי' ואינם מצויים לרוב רוחצים הכל בכלי של מים וצריך להדיח הכלי בין רחיצה לרחיצה ובש"ד כתב וכשמדיחין הבשר בקערה לאחר מליחה צריך לתת מים תחילה בכלי ואח"כ נותן הבשר במים להדיחו ומיהו אם נתן הבשר בקערה רגילין להתיר בזמן מועט כזה וגם שהה כבר שיעור מליחה בכלי מנוקב או על הדף ע"כ ונמצא כתוב בהג"ה דאפילו לפ"ז אם הדיח בשר בכלי חולב' מלוכלכת קצת מן החלב אפשר לאסור ולהצריך ס' נגד הלכלוך והכלי צריך הגעלה ע"כ ויש טעם לדבר מאח' דחשוב הבשר כרותח א"כ מצא הלכלוך של החלב אצלו ובולע וכ"ש הכלי שנאס' אם הוא כלי חרס דבקל הוא בולע משום טמא מלוח וטהור תפל אפי' לא היה בו שום שיור מאכל אלא שהיא חולבת נאסרה מכח טעם בשר שבלעה אבל אם היא הקערה של בש' לא נאסר מכח הדם שבמלח לפי שהמל' אחר שהפליט דמו פסק כחו ולא חשוב עוד כרותח א"ל שהה הרבה עד שהי' בו ציר כעין מעשה דרש"י שכבר כתבנו לאיסור ומה שנאסר הבשר כשהוד' בכלי חולבת שאינה נקיי' דווקא שנשתייר בה מליכלוכי חלב ממש אבל מליכלוכי פירורי מאכל חלב אפי' הוא לח לא אמרינן שמוציא לח אצלו ובולע כ"א דבר לח וצלול כמו חלב דלא עדיף מחלב רך ולח שכתבתי לעיל גבי טהור מלוח וטמא תפל שמותר וזהו סיוע לדברינו מ"ש גבי דגים שנמלחו כו' בסי' ע"ג שנאסרים מיד בלי שיעור מליחה שחום המלח דהוי כרותח פולט ומבליע מיד ומה שאינו נאסר מיד קודם נתינת המים משום שכבר שהה ופלט כל צרכו ומ"ה התיר רש"י אפילו נמצא אח"כ בציר שלו והיכא שהדיחו ברותחים בכלי ראשון נאסר אפילו אחר שהעבירו הרותחין מן האש אפי' הוא בשרא דתורא שאינו מתבשל בכ"ר מ"מ דם והלחלוחת שעליה נתבשל ונכנס בבשר אבל לא נמלח כלל אינו נאסר ולא תשגיח במ"ש מהר"ם בת"ח שלו דאפילו לא נמלח אסור לא דק כאשר כתבתי בפ' כירה סי' כ"ה וא"כ אפי' בשר שנמלח והודח אלא שלא שהה שיעור מליחה ונתנו בקדירה רותחת שהעבירו מן האש ונזכר והוציא אות' ממנ' שאינו נאסר והיכא שהדיחו ברותחין שהן בכלי שני והיד סולדות בו כתב רשב"א לא ידענא מה אדון בזה ואל תשיבני ממה שמולגין תרנגולת בכלי שני דהתם לא נמלח' ואם פלט הדם וחזרה ובלע' מאחר שלא נתבשלה חזר ויוצא הדם ע"י מליחה או ע"י צלייה אבל בש' זה שכבר נמלח ושהה כדי מליחה שוב אין מליחה וצלייה מועילין להפליט ע"כ והמרדכי כ"כ בשם מהר"ם וקצת בלשון אחר ובשר שנמלח' ושהה כדי מליח' וקודם הדחה נתנוהו בכ"ש ברותחין לא ידענא מה אדון ביה משום דא' בירו' פרק כירה תמן תנינן כלי חרס בלוע תבלין אין מתבשל פי' דעירוי כלי ואל תשיבני שמולגין תרנגול בכלי שני שהיד סולדות בו דהתם לא נמלח ואם פלטה דם וחזרה ובולע מאחר שלא נסתלקה הנוצה חוזר ויוצא הדם או ע"י מליח' או ע"י צלייה אבל בשר זה שכבר נמלח ושהה כדי מליחה אין שוב מליחה וצלייה מועילים להפליטה ע"כ והוא נבך וצריך להולמו אם אין כאן טעות סופר כי בסמ"ג ג"כ הביא דבר זה ודייק מיניה דעירוי ככלי ראשון וכ' נמי שמעינן מן הירו' דדווקא ע"י עירוי הוא דאמרי' מתבשל ובולע אבל כלי שני אינו בולע ואינו מבשל כו' וזהו היפך מדברי מהר"ם ונ"ל שדעת מהר"ם מאחר דבעי תלמודא לומר מתחילה דכלי חרס בולע ותבלין אין מבשלין א"כ ס"ל דעירוי ככ"ש שאינו מבשל ואפ"ה היא בולע א"כ ה"ה נמי כ"ש אף שאינו מבשל מ"מ בולע וא"כ ה"נ נימא כלי שני מבליע הדם שבתוך המלח כגון תרנגולים ונאסר' ודו"ק וא"כ לכתחילה ראוי להזהר אבל בדיעבד אינו נאסר לפי מה שכתב לעיל בס"ס ס"ג שכלי שני אינו מבשל וגם אינו מפליט ומבליע הדם שבתוך המלח בבשר דהא המלח לאחר שפסק כחו לא חשוב עוד כרותח ואל תשגיח במ"ש מהר"ם בת"ח שלו לאסור אף בכלי שני בשם או"ה גם דעת מהרא"י שכלי שני אינו מבשל כלל ולא מפליט ומבליע כאחת ולפי מ"ש שצריך למלוח מבחוץ ומבפנים א"כ אם לא נמלח אלא צד אחד או לא מלחו בו במלח הרבה כדפרי' אסור לקדרה דהא שמואל קאמר שאינו יוצא מידי דמו דמשמע דאפי' דיעבד וכן הוא דעת מהרא"י ולא הבאתי את דבריו לפי שהוא תופס שיטה אחרת דגרסינן וכן לקדרה ואני כבר כתבתי דגירסא הנכונה הוא וכן לצלי ומ"ש המר' וז"ל שיש מי שאסר תרנגולת שנמלחה מבחוץ ולא מבפנים וכתב שבא מעשה ליד ר"י שנמלח ראש כבש שנמלח מבחוץ ולא מבפנים והורה שלא למלחו פעם ב' ולא יבשל אותה אלא יצלה אותה דנורא משאיב שאיב וכתב בשם הרוק"ח שהר' שמואל והר' שמרי' מכשירין בעוף שנמלח מבפנים ולא מבחוץ כי מה לי מליחת עוף מבחו' למליחתו מבפנים ובשם הר"ר אביגדור כתב שאם נמלח' מבפנים ולא מבחוץ אם יחזור וימלח מבחוץ למה לא יהא מותר לבשל ומיהו כל שלא מלח אלא מצד אחד משמע דאסור לקדרה ע"כ והנה דעת הר' אביגדור היא עיקר בעיני לאיסור והתיר לאיסור כמו שפירשתי ובהיתר נמי דלא עדיף מחתיכות בשר שלא נמלח' שקבלה דם מבשר שנמלח ולא פלט כל דמו שיחזור וימלחנה כמו שכתבו לעיל בסי' ע"ז ומ"מ דוקא שלא עבר יום שלם שנמלח שעדיין פתוח לפלוט ציר דידיה פולט מה שבולע מצד השני אבל אחר יום א' אסור וכ"כ מהרא"י שכך הדין בראש כבש שנמלח מבפנים ולא מבחוץ וכן איפכא ומכל מקום אפילו אם עבר יום שלם שרי בצלייה ולא דמי לבשר שנפל בציר שאם לא שהה כבר שיעור מליחה שיחזור וימלחנה אבל שהה שיעור מליחה לא מהני ליה אפילו צלייה וכן חתי' שלא נמלחה שקבלה דם מחתיכה שנמלח למאן דלא ס"ל דיחזור וימלחנה לא שרי ליה בצלייה שאני התם שקבל דם ממקום אחר דחיישינן שלא יצא ע"י צלייה והוי דם שפירש ממקום אחר ונאסר משא"כ בחתיכה עצמה שאף אם לא יצא ע"י צלייה הוי דם שלא פירש ושרי: