אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ח › סימן סח

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ח · סימן סח

סימן סז

דין בשר או גבינה שיש זמן מרובה קצת שנמלחו ועדיין הם לחים ויש בהם ליחלוחית מלח או ציר ולא הורחו אחר המליחה יש לחושבם כרותח לעניין דברי' שיפלו בהם או שיפלו עליהם אבל אם הם יבישי' וניכר לעינים שאין בהם ליחלוחי' כלל אפילו חזרו ונתלחלחו ע"י מים לא נחשב עוד כרותח והא דחשבינן כרותח היכא דלא נתייבש היינו משו' דאמרינן גוף החתיכה חשובה רותח אע"פ שהמלח פסק כחו ותשש כחו לאחר שיעור מליחה מ"מ גוף החתיכה חשיבה רותח כל זמן שהיא לחה אעפ"כ אינה נאסרת מכח ציר שבגומות דלא שייך לומר שהבשר שהוא רותח בולע דבר לח שמוצא אצלו דלא אמרינן הכי אלא בשאר איסורין או בבשר בחלב אבל לא לגבי פליטת דם עצמו:

פסק כ' בא"ז בשר או גבינה שיש זמן מרובה קצת שנמלחו ועדיין הן לחין ויש בהן ליחלוחית מלח או ציר שעליהם יש לחושב' כרותח לענין דברים שיפלו בהן או שיפלו עליהן אבל אם הם יבישים וניכר לעינים שאין בהן ליחלוחת כלל אין לחוש ואם חזרו ומתלחלחות ע"י מים יש לחוש וגבינה שנמלחו חושב ר"י אין נאכלין מחמת מליחה אבל לאחר שנרחצו תו לא חשבינן אין נאכלין מחמת מולחן ע"כ וכ"כ בסמ"ג ובשערים דבשר וגבינה שנוגעים כשהם לחין אם שניהם מלוחים ואינם יבישים שניהם אסורים ומהשתא צריך לחלק ולומר אע"פ שהמלח אחר שפסק כחו דהיינו אחר זמן פליטתו לא חשיב כרותח מ"מ גוף הבשר כל זמן שהוא לח לא פסק מרתיחתו וחשוב כרותח ואוסר אפי' הגבינה ואע"פ שכתב הסמ"ג מדברי התו' דעיקר הטעם מה שאנו מתירין בחתיכות המלוחות זו ע"ג זו ותמצא בהן לאחר ימים או יותר גומות מלאות ציר בין חתיכה לחתיכה והמלח נימוח בתוכו וכבר נגמרה כל פליטתו והיה לו לאסו' כדי קליפת בחתיכה אלא משום דאמרינן דלאחר שנתן המלח כחו בבשר והפליט דמו פסק כחו ומחמת אותו המלח לא יחשב כרותח עוד ועל אותו הטעם כ' הסמ"ג שהוא הגון וא"כ משמע דאפי' גוף הבשר לא חשיב כרותח דאל"כ מה מהני שהמיחוי לא חשיב כרותח מה בכך לא יהא אלא בצונן מ"מ הבשר המלוח אם יחשוב כרותח בולע הו' דבר לח שמוצא אצלו כדאיתא להדיא בש"ד דאם היה הגוזל מלוח כל צרכו אפילו לא היה הכותח מלוח הוי אסור מה"ט אלא בע"כ צ"ל דלהך שינוייא גם גוף החתיכ' שנמלח לא חשיב כרותח לאחר שיעור מליחה ומ"ה כ' מהררא"י בת"ה בסי' קנ"ט דלכך נראה שאין למחות ביד המקיל בכה"ג לצורך סעוד' מצוה ששמו בשר הרבה מבקר וצאן בכלי מנוק' אחד ומלחו ג"כ בכלי אחר אווזות ואחר ששהו הכל שיעור מליחה ויותר כמו חצי יום לקחו האווזות ושמו אותו על הבשר והפכו כל הבשר עם האווזות מלמעל' למט' ולמט' למעל' עד שנגעו הכל זה בזה ונמצא אח"כ שאווזא אחת היתה טריפה ואין ס' בכל הבשר אפילו כנגד אווזא אחת אפ"ה יש להתיר בכה"ג מאחר דלא חשיב כרותח והיו כדבר צונן שנגע בצונן ולא בעי אלא הדחה וק' דלפי דבריו ק' דברי הסמ"ג אדברי עצמו שאוסר בשר וגבינה שנגעו זה בזה כל זמן שהן לחין אפי' אחר זמן פליטת הבשר אלמא דחשיב גוף הבשר כרותח ואף שמהרא"י הרגיש בקושיא וכתב דאין להתיר אלא לצורך גדול דקשה לסתור דברי הא"ז דחשיב להדיא כרות' אפי' לאחר זמן מרובה מ"מ דברי הסמ"ג אינם מיושבים אהדדי דא"א לומר דאיירי קודם שפליט הבשר דמו שהרי לא חילק אלא בין לחין ליבישים אבל כל זמן שהם לחין לא חילק א"כ בודאי ס"ל כדברי א"ז אלא צ"ל דלא אמרינן האי סברא שמוצי' דבר לח אצלו ובולע אלא בבשר וחלב או שאר איסורין אבל דם שדרכו להיות שריק אם אינו בעין נהי דהכא לא שריק לגמרי שהרי הציר מונח בגומא מ"מ מהני סברא זו שאינו נבלע בבשר מאח' שפס' כח המלח שיבלע בבשר וא"כ נהי שהבשר הוא רותח עדיין מחמת מליחה מ"מ אינו בולע דם פליטתו מעצמו היכא דליכא דבר אחר שגורם לכך או מלח או היה חם מחמ' המלח ולא בעניין שהוא רותח בעצמו ומ"ה דברי הסמ"ג ישרים ומה שבנ' עיקר יסודו שאין לחלק בזה דאי ל"ת הכי מאי מקשה לעיל הגאון ששינוי דידהו אההוא בר גוזלא שנפלה לכדא דכמכא דשרי תלמודא משום דהכותח לא היה נמלח כל הצורך הא אם לא היה נאכל מחמת מלחו היה אסור אע"ג דהכותח היה נמלח מימים רבים אלמא אפי' לאחר זמן שיעור מליחה מליח הרי הוא כרותח ומתרצינן דש"ה דהכותח לא פסק כחו שהרי לא פלט כלום ולכך אי הוה מלוח כל צרכו הוי חשובה כרותח לעולם ע"כ ומאי קושיא התם הכותח היה גוף החתיכה שנמלח ולכך אי הוה מליח כל הצורך הוה חשיב כרותח אפי' לאחר ימים רבים אלא בע"כ אין לחלק ולזה הבניין אין לו יסוד כלל דבודאי בתחילת הקושיא דעדיין לא ידעינן בין היכא שפסק כחו כגון שפלט דמו להיכא דלא פליט א"כ כ"ש שאין לחלק בין מלח לבשר אבל לפי התירוץ דמחלקינן בכה"ג בין היכא דפלט להיכא דלא פלי' נוכל לומר נמי ולחלק בין המלח והבשר שהמלח פסק כחו לפי שמפלי' דמו אבל בשר שבלע כח המלח לא נח מרתיחתו ועדיין חשוב כרותח ומה שכתוב התו' שהכותח לא פסק כחו ולא כ' משום שגוף הכותח חשיב כרותח היינו שהאמת תפסו שלא פסק כחו כלל וחשוב ודאי כרותח ועוד יש לומר דאין לחלק בין המלח לגוף הדבר כ"א בבשר שהמלח פסק כחו אחר שהפליט ונבלע כח רתיחתו בבשר אבל בכותח אין לחלק בהכי שאם המלח אינו כרותח אף הכותח אינו כרותח אלא בע"כ חשוב הכל כרותח עוד אני אומר דכי דייקאו אשכחת להדיא שיש לחלק בין המלח שפסק כחו ובין הבשר דהא לקמן כתב הרא"ש להדיא בסימן ע"ד גבי ציר שנמצא בגומות בין החתיכות אמאי אינה אוסרת הבשר דא"ל דלא אמרינן מליח כרותח אלא בשעת פליטתה אבל אחר גמר פליטתה לא חשיב כרותח דהא גבי גוזלא שנפל לכותח אמרינן מליח כרותח אלמא דמשוה ליה ואח"כ בסי' ע"ז במעשה של רש"י כ' להדיא דלא דמי לגוזל שנפל לכותח משום דהתם לא פסיק כחו שהרי הכותח לא פליט מידי וגם הסמ"ג לא כתב האי שינויי' דתו' דיש לחלק דלאחר זמן פליטה לא חשיב כרותח אלא בענין מעשה של רש"י כתב כדברי הרא"ש אלא בוודאי צריך לומ' דדוקא גבי מלח יש לחלק ולומר שאחר שגמר כחו שוב אינו חשוב כרותח להפליט או להבליע הדם שבתוכו בתוך הבש' כמו מעשה של רש"י אבל בציר שבין החתיכות דומה דחשוב כרותח לעולם שהרי הציר לא פליט מידי אלא עומד בכחו ברתיחתו וה"ה הבשר גוף הבשר חשוב כרותח ועומד ברתיחתו ומ"ה ראוי לאסור לחשוב הבשר לעניין בליעת איסור כרותח כל זמן שהוא במלחו ולא הודח בין מליחה ראשונ' שהיא להוצאת דם בין מה שמולחין הבשר להצניע כמו הכותח דהוי חשיב כרותח אי הוי אינו נאכל מחמ' מלחו אע"ג שאין המלח פולט מידי ולעניין בשר וגבינ' כו' שכ' הא"ז אפילו הם יבישים וחזרו ונתלחלחו ע"י מים שיש לחוש ל"נ דאין קרוי לחין אלא מחמת עצמן שאז הוא קרוי כרותח ומפליט הלחלוחי' ולא בע"א וכן איתא להדיא במרדכי פ' כ"ה וכן עיקר הנראה בעיני כתבתי:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה