אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ח › סימן נג

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ח · סימן נג

סימן נב

דין שנותנ' עליו חומרי מקום שהלך לשם דוקא בתוך התחום וכן כל החרמות שנעשו בעיר לא נתפשטו יותר מן התחום ובני א"י שבאו לח"ל צריכ' לעשות שני י"ט אם באו ליישוב אפילו דעתם לחזור וקולי מקום שהלך לשם אינו נוהג אם לא שדעתו שלא לחזור לעולם:

טלית שאולה פטור לעשות בו ציצית לעולם ומדרבנן חייבו אחר ל' יום ושאלה צריך להחזיר לו הכלי או החפץ שתובעו אפילו תוך ל' והיכא שמוכח שהשאילו אילו לו לעניין אחד אין מחזיר לו עד שיעשה אותו העניין שהיה צריך לו אפילו הוא אחר ל' יום וטלית שאולה נהגו לברך עליהן ודווקא בתפילת הבוקר ומשום ק"ש אבל אח"כ כל זמן ששאלו לעלו' בו לתורה או לירד בו לפני התיבה אין לברך עליו וי"ש יזהר בדבר שלא לברך כלל אט"ש ואם מצא טלית מקופלת אז יכול לברך בלי רשות רק שיחזור ויקפלה כבראשונ' רק שלא יוציאה ממקומה כלל לא מביתו ולא מב"ה אלא שם ילבש ויניחן:

מסקינן בסוגיא וכי לית לך נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם א"ל חוץ לתחום אכלתינהו וכ' המר' מכאן נהגו העם שלא לנהג חומרי המדינה ומנהג' אלא בתוך התחום כמו כשעושין תקנות לשום דבר ומחרימין על מי שעבר על תקנתם ואם יש אדם שעובר על תקנתם חוץ לתחום המדינה לא עבר על החרם שאין תקנתם נוהגת אלא בתוך תחומה וצ"ע בהגמ"י בהל' נדרים גבי הנודר שלא ליכנס לעיר מות' ליכנס בתחומ' ע"כ ובמיי' שלפנינו לא מצאתי שום הג"ה בזה אכן נ"ל שאין דקדוק משם כלל דבודאי דעת הנודר אינו אלא על העיר ממש ותוך התחו' לא הוי בכלל העיר בפרט בנדרים שהלך אחר לשון ב"א אבל לעניין איסור נגרר כל התחום אחר בני העיר לפי שהוא מהלך בני העיר אפי' בשבת ומ"ה כל מה שגזרו בני העיר או נהגו איסור מקוד' נתפשט אותו הדבר על כל בני יושבי התחום וה"ה מי שבא במקרה בתוך התחום אבל חוץ לתחום לאו דעתייהו עליהו ובספר א"ח כתב בני א"י שבאו לחוצה לארץ אסורים לעשו' מלאכה בי"ט שני ביישוב אפי' דעתו לחזור וכל זמן שלא הגיע ליישוב אפי' אין דעתו לחזור מותר לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן אבל אם הגיע ליישוב ואין דעתו לחזור נעשה כמותן ואסור בין במדבר בין ביישוב וכל חוץ לתחום אין נותנין ח"מ שהלך לשם ובקול' מקום שהלך לשם י"פ שלעולם אינו נוהג כל זמן שאין דעתו שלא לחזור לעולם ע"כ ומה מאוד יפה כיון לאסור לבני א"י לעשות מלאכה בי"ט שני וחלילה להקל לעשו' חול במקום שנוהגי' רבים קודש ואין לך חציפו' ואפקירות' גדולה מזו וראוי לנדותו שמזלזל בי"ט שני והרואים גם כן יבאו להקל ויאמרו חול גמור הו' ואין בו אלא מנהג אבותינו לחוד ובסת' יחללוהו ומעש' בא' מן התלמידי' מארצנו שהלך לא"י וקבע שם דירתו ואחר כמה שנים בא בסחור' למדינתו ודעתו היה לחזור ונהג חול בי"ט שני וגערו בו ושחק עליהם ונפגר במית' משונה ולא זכה לחזור לא"י:

תו מסקי' בסוגיא:

אמר רב יהודא טלית שאולה כל ל' יום פטור מציצית פי' מלעשו' בה ציצית ומדאורייתא פטור לעולם כדאמ' לקמן בפ' רה"ג כסותך ולא של אחרים אלא משום שאחר ל' יום נראי' כשלו מ"ה חייבוהו חכמי' מל' יום ואילך ומ"ה אין ראיי' לדברי ר"ת שפסק דסתם שאלה ל' יום כמו הלואה דאמרי' בפ"ק דמכות המלוה את חבירו אין רשאי לתובעו עד ל' יום וה"ה לשאלה דהא חזינן נמי הכא גבי שאלה דסתמא ל' וליתא דהא נמי תניא בהתכלת הדר בפונדקי בא"י והשוכר בית בח"ל כל ל' יום פטור מן המזוזה ואין הטעם בשביל שתהא סתם שכירות ל' יום אלא עיקר הטעם כדפרי' מפני שנראה כשלו ולא ירדתי לסוף דעת התו' והרא"ש שכ' דמ"ה נראית כשלו לאחר ל' יום לפי שאין דרך להשאיל יותר מל' יום וא"כ השוכר למה חייב אחר ל' וכי אין דרך להשכיר יותר מל' יום אלא עיקר הטעם דל' יום חשוב קבוע ונראית כשלו וכן לכל מידי חשבינן ל' יום כקביעו' אבל לעולם אם תובעו בתוך ל' יום צריך להחזי' לו השאל' א"ל שמוכח מכח אומדו' שהשאי' לו לענין אחד שצריך להמתין לו עד שיעבור אותו העניין וכן תנא באבל רבתי המשאי' חלוק לחבירו לילך לבית האבל אין רשאי לשאול עד שיצאו ימי האבל ברגל עד שיצאו ימי הרגל ובמשתה עד שיצאו ימי המשתה משמע הא סתמא אפי' קודם שיצאו ימי המשתה ורגל נוטלו ולברך על טלי' שאולה כ' התו' שנר' שלא לברך ואע"פ שהיה אומ' ר"ת דנשים מברכות אסוכה ואלולב ואע"ג דפטורות והוי' להו אינו מצוה ועוש' והביא ראיי' מדר' יוסף דאמר מ"ד לי הלכ' כר"י דסומא פטור מן המצות עבדינ' י"ט לרבנן ואם היה מפסיד כל ברכות המצות לא היה שמח בדבר וכן מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין ומסתמא היתה מברכת מ"מ ל"ד לטלית שאולה דשאר מצוות אדם אחר חייב בהן ואילו פטורין ומשום שינויים שיש בהן כגון סומא ואשה אבל הכא כל אדם פטור כשאינו שלו ואעפ"כ המבר' לא הפסיד והרא"ש כתב ול"נ דהא טלית שאולה מיירי ששאל טלית שאינו מצוייצת וקאמר דפטר מלהטיל בה ציצית דכתיב גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אבל השואל טלית מצוייצת אדעת' דהכי השאילה לו שיברך עליה ואם א"א לו לברך אלא א"כ תהיה שלו הוי כאילו נתנה לו במתנה ע"מ להחזי' מידי דהוה אשואל חלוק ומת לו מת אין רשאי לקרוע ואם הודיעו שהוא הולך לבקר את החולה קורע ומשלם לו פחת הקריע' ואעפ"י שלא הרשהו לקרוע כיון דידע שהלך לבקר את החולה הוי כאילו הרשהו ונהגו להתעטף בטליתו של חבירו אפילו בלא ידיעה ומברך וסומכין ע"ז דניח' ליה לאינש דליעב' מצוה בממונו ואם מצאה מקופל' יחזור ויקפלנ' כבראשונה דאי לאו הכי לא ניחא ליה ע"כ ודבר תימא וכי לא ידעו התו' הא דקאמר טלית שאולה כל ל' יום פטור מן הציצית היינו להטיל בה ציצית דהא בסוגיא מוכח להדיא דבהכי איירי דאמר חזיו' הוא דלא הוי קא רמי חוטי א"ל מ"ט לית לך חוטי א"ל טלית שאולה היא ואמר ר"י טלית שאולה כל ל' יום פטור מן הציצית וגם מימרא גופא דר"י כאשר היא כתוב בהתכלת לא איירי אלא לענין עשיית ציצית דקאמר שם אמר ר"י טלי' שאולה כל ל' יום פטור מן הציצית תנ"ה הדר בפונדקי של א"י והשוכר בית בח"ל כל ל' יום פטור מן המזוזה אלמא דבעשייה איירי אלא שדעת התו' אעפ"י שציצית חובת גברא מדמברכינן להתעטף בציצת מ"מ אין מחוייב לקנות טלית בת ד' כנפות כדי שיתחייב בציצית אלא כשהו' לובש טלית בת ד' כנפות חייב בציצית ומה שנוהגין לקנות טלית כדי להתחייב בציצית סמך לדבר מדאמר בסוטה שאמר מרע"ה אעברה נא ואראה את הארץ הטוב' וגו' וכי מרע"ה היה תאב לאכול מפירותיה ולשבוע מטובה אלא כך אמר מרע"ה כמה מצות יש בארץ שאינ' נוהגת בח"ל אכנס לארץ כדי שיתקיימו מצוותיה ע"י כאשר כתב בסמ"ג מפי התו' וא"כ הכא שפטור לעשות בה ציצית איך יברך ברכה שא"צ ולא דמי לסומא ונשים כמו שחלקו בתו' ועוד נראה לחלק בשלמא גבי נשים וסומא אף שהם פטורים מ"מ אינך חייבי' במצווה כמו סוכה והדומה לו שא"א להיות זולתו אבל בציצית דאפשר לכל העולם להיות בלא ציצית אם אין להם טלית בת ד' כנפות וכן מזוזה מי שאין לו בית אינו חייב במזוזה א"כ הפטור ממנה כגון השואל וכל הדומה לו בוודאי לא יברך ומה שדימה זה לשואל חלוק ולעניין קריעה ש"ה דא"א לו בלא קריעה שא"א לו לילך ערום א"כ המשאיל לו הוי כאילו מקנה לו לאותו דבר וכן גם אתרוג דבעינן לכם וא"א לו בלעדו בודאי הקנה לו לאותו דבר כדי שיצא בו ומ"ה אמרו מתנה ע"מ להחזיר שמיה מתנה לעניין זה אבל לא לטלית שאינו מחוייב ללבוש אותו משום ציצית ומ"מ אינני חולק על המנהג שנהגו עתה לברך על טלית שאולה לפי שקיימו וקבלו עליהם שלא להיות בלא ציצית כמו בתפילין ואעפ"י שאין חיוב גמור מ"מ מאחר שצוה הב"ה מצות ציצית לזכרון א"כ רצונו בזה שילבש טלית בת ד' כנפות כדי לעורר הזכרון והא ראייה שמענשים עליו בידי שמים כדאשכחן במנחות מלאכא אשכחיה לר' קטינא וא"ל סדין בקיץ סרבל בחורף ציצית מה תהא עליה א"ל ענשיתו אעשה א"ל בעידין ריתחא ענשינן פי' ר"י ענשיתו אעשה כזה שאינו מחייב בציצית אלא כשהוא לובש טלית בת ד' כנפות כדקאמר התם דאפי' למ"ד ציצית ח"ג נהי דחייב' רחמנא כי מכסה טלית דבת חיובא הוא לאכסויי מי מחייבא רחמנא אבל אשאר עשה פשיטא דמענשין עליו כו' א"כ המשאילן נמי הקנה לו לאותו ענין שיצא בו ידי חובתו והוי כאילו שלו אבל מ"מ ראוי לכל י"ש שלא ילבש טלית שאינו שלו ואם אין לו טלית אחר ילבישנו בלא ברכה כי הברכות אינן מעכבות כך נ"ל עוד אומר אני אפי' לפי דעת המברכים על טלית שאולה היינו הטלית שלובש בעת התפילה עם הנחת תפילין שהוא ג"כ לזכרון כמו תפילין ואפשר קצת לדמות למה שאמרו כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו אבל מי שלובש כדי לעלות בה לתורה או לפני התיבה בודאי יראה שאין לברך עליו כלום ומ"ש הרא"ש שמותר ליקח טלית חבירו בלי רשות אלא שאם מצאה מקופל' יחזור ויקפלנ' וכ"כ ר' ירוחם וז"ל ובלב' שיחזרנו שם מקופל כמו שהיה שאם לא החזירו מקופל ודאי לא ניחא ליה למריה והוי שואל שלא מדעת והוי גזלן ועליה אמר הכתוב ובוצע ברך נאץ ה' עכ"ל אכן במר' מסתפק בזה שכתב ולי אני הדיוט נ"ל דאי מקפילו כבתחילה שרי או שמא כיון שהבעל מקפלו גל' דעתו שמקפיד בדבר מלהשאילו ע"כ ובסמ"ק נמי כתב מיהו טלית מקופל ומונח צרי' ליטול רשו' ושוב עיינתי בפ' המוכר את הספינ' אהא דמסיק קא סברי רבנן ששואל שלא מדעת גזלן הוי בפירש הר"ן שכת' שם וכיון דק"ל כרבנן דאמרי גזלן הוי היה נר' שאסור לאדם להניח תפילין של חבירו או להתעטף בטלי' שלא מדעתו אבל מורי הרא"ה אומ' דבדבר מצו' שאני דניח' ליה לאינש דליעבדי' בממונ' עכ"ל הריטב"א ז"ל ותמיהני אני על פסק זה של רבותינו ז"ל דבהדי' אמרי' ס"פ א"מ מצא תפילין שם דמיהן ומניחן וא"ל ששם אותם וקנאם לא הוי מותרין להניח אותם כשאר גוף אבד' שאסו' להשתמש בה ולא התירו משום מצוה גבי ס"ת נמי גבי אין השואל רשאי להשאיל דאמרי סד"א דניחא ליה לאינ' וכו' קמ"ל ואילו הוה לרבותינו ז"ל שום ראייה הייתי דוחק עצמי ליישב זה אבל עכשיו תמיהני ע"כ ונר' בעיני דאינו דומה מה שבא באקראי בעלמא דבודאי ניחא ליה למיעבד מצוה בממוניה אפי' מצאה מקופל רק שיקפלנו כבראשונה אבל באביד' להניחם תמיד ולהשתמש בה כבשלו בודאי מן הסת' לא ניחא ליה ומ"ה שם דמיהן וכה"ג כתב בנימוקי יוסף ובמקו' שנהגו להניח טליתותיהן בב"ה אם בא אדם להתעטף בה לפי שעה ולהחזירה במקומו מותר ולא חשיב שואל שלא מדעת גזלן הוי כיון דליכא הכא חשש כילוי קרנא ניחא ליה לאינש דליעבדו מצוה בממוניה משא"כ בספרים דשמ' יבא לקרו' בהם הרבה עד שיקרע מרוב משמוש ע"כ גם נראה שאסור להוציאה מב"ה וללבוש הטלית או להניח התפילין דלא ניחא ליה במאי שיוצי' את שלו מחזקתו דהיינו היכא שהניחו במקום מיוחד:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה