ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן לה
דין דאין ליתן פרוסה לשום אדם או לשמש אפילו מן הסתם עד שנודע שנטל ידיו והשמש מברך על כל כוס וכוס ואינו כן על כל פרוס' ופרוסה אם יש שם אדם חשוב שיודע שיתנו לו כל צרכו אבל אי ליכא אדם חשוב מברך על כל פרוסה ופרוסה:
אמר ריז א"ר לא יתן אדם פרוסה לשמש אלא א"כ יודע בו שנטל ידיו והשמש מברך על כל כוס וכוס לפי שאין קבע לשתיי' ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה דיודע שיתנו לו כל צרכו ור"י אמר אף מברך על כל פרוס' ופרוסה ול"פ הא דאיכא אדם חשוב שבטוח השמש שיתן לו לחם כל צרכו והא דליכא אדם חשוב תו מסקינן לא יתן אדם פרוסה לשמש בין שהכוס בידו בין שהכוס ביד בעה"ב שמא יארע דבר קלקלה בסעודה ופי' רש"י בא' מן האורחין קאמר שלא יכעוס ב"ה כשהוא שות' חונקו לו יין ומזיק לו ובלאו הכעס נמי מתוך שחש שלא יכלה הלחם לאורחים הוא מביט ומציץ במה שזה נותן והכוס נשפך מידו ואפילו הכוס ביד השמש שמא ישפכנו לעיל בפרק ג"ה סי' ב' כ' דוקא לשמש יכול ליתן אחד מן האורחין אבל לא לאחר לפי שאין אורח מכניס אורח וכ' הר"י בפ' א"ד דוקא לשמש אבל שאר בני הסעודה יכולים לתת זה לזה כשהכוס ביד ב"ה שמאחר שהוא זימן אותם אינו מקפיד במה שהם נותנים אלו לאלו ולא חיישינן לקלקלה ע"כ ודברים של טעם ומסיק והשמש שלא נטל ידיו אסור ליתן פרוסה לתוך פיו פי' אפילו לא נגע בו בידים כלל ולאו דוקא שלא נטל ידיו אלא אפילו מן הסתם אסור עד שיודע שנטל ידיו כדאי' בברייתא קמייתא ואפילו ליתן לידיו אסור רבותא קמ"לן כדפ' ומהא שמעינן דאסור לשום אדם ליתן לאכול אם לא ידענו שנטל ידיו ולא תימא דוקא שמש שטריד כדאי' בגמ' האי שינוייא דיחוי הוא ולפי האמת לכ"א אסור עד שיודעין בו שהוא נוטל ידיו ומ"מ לא בעינן שרואה שנוטל ידיו אלא אם מוחזק לאדם חשוב סומך עליו שנטל כדאיתא בסוגיא ר"ה בר סחורה הוה קאי קמיה דרב המנונא בלע ליה אומצ' ואכיל א"ל אי לאו דר"ה את פי' שיודע אני בך בודאי נטלת ידיך לא הוה ספינא לך וכ' הרר"י בס"פ א"ד יש למדין מכאן שאין ראוי לתת לאכול אלא למי שיודע בו שיברך ונר' שכיון שמתכוין לעשו' מצוה שנותן בתור' צדקה מותר ע"כ והקאר"ו כ' ואין דבריו נראין דהא ליתן לשמש נמי מצוה הוא ואפ"ה לא יתן לו אא"כ יודע שנוטל ידיו ויפה כתב: