ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן כט
דין אם נטל הראשונים ולא הגיעו לפרק אין מוסיף עליהם אלא צריך לנגב ידו תחילה ואח"כ נוטל והוא שלא היה טופח על מנת להטפיח אבל היה טופח על מנת להטפיח רשאי להוסיף ובמים שניים יכול להוסיף עליה' אף אם לא הספיקו מתחילה לטהר את כל המים הראשונים יכול להוסיף עליהם ודין שא"ע ליטול שני ידיו כאחת אלא אפילו זא"ז ולא בעינן שיהיה נטילה בשוה אלא אפי' א' בנטילה וא' בשטיפה סגי:
תנן התם במסכ' ידים מוסיפין על השניי' ואין מוסיפין על הראשונים והנה בפי' הרא"ש שפיר' על מס' ידים כת' וז"ל הנוט' ידיו צריך ליטול עד הפר' וראשונים ושניי' דתנן בכולה מכילתן היינו בששופך על ידיו פעמי' כדי ליטול יפה וכך היא דין נטילה אם אדם שופך על ב' ידיו רביעית כא' נטהרו ידיו אבל כששופך פעמיי' נטמאו הראשונים והשניים מטהרים את הראשונים וקא אמרה מתני' דאם נטל הראשונים ולא הגיעו לפר' אין מוסיף עליהן שכל מה שמוסיף עליהן הוא מוסיף טומאה כיון שלא נטל בפעם א' עד הפרק אלא צריך לנגב תחילה ואח"כ נוטל אבל השניים שבאים לטהר הראשוני' יוכל להוסיף עליהם ואפשר לומר דהא דאסרה מתניתין להוסיף על הראשונים היינו שאינו שופך אלא במקום שלא הגיעו המים הראשונים אבל אם כשהוסיף נטל עד הפרק בשטיפה א' שרי וה"ט משום דאין דרך נטילה בכך כדאיתא בפ"ב דגיט' אמרי דבי ר' ינאי אין ידים טהורות לחצאין עכ"ד והוא נלקח מפי' ר"ש ואף שר"ש הביא עוד מן הירו' שכ' דין זה דשני' אמים אחרוני' וקרי ליה שניים ומ"ה כ' הטור וי"מ שניים מים אחרוני' וראשונים מים ראשוני' ול"נ דתלמוד' דידן דקרי ליה מים האחרונים אי איתא דתנא דידן הוי קרא לי' שניים אף הוא הוה ק"ל שניי' ועוד אפשר דאף לתלמוד הירו' לא בעי למימר דמתני' איירי במ"א דכולה מסכת' לא איירי אלא בטהרת ידים ולא במ"א שהוא משו' מלח סדומית ועוד אני אומר דאפי' תאמר שמים שניים דמתניתין איירי באחרונים מ"מ נר' דא"ל במים שניים שבאים לטהר המים הטמאין שלא להוסיף עליהן בשלמא בראשונים ממש אין נטילה לחצאין אבל בשניים שאינם באין משום נטילה שהרי אם שפך עליהן רביעית כא' תו לא צריך אלא שאם לא נטל בשטיפה א' שצריך לטהר המים הראשונים פשיטא שאין חילוק בין בבת א' בין בב' ג' פעמים והרמב"ם ס"ל דהך משנה כולה לעניין תרומ' נשרי' ולא לחולין ומ"ה לא כתב דינים אילו בהל' נ"י ואזיל לשיטתו דס"ל דלא בעי שניים לחולין וכבר כ' דליתא לדבריו וכל המחברי' חולקים עליו אבל מ"מ לעניין פיר' המשנה שפי' ר"ש סבר נמי כותייהו דקאי דוק' אמי' שנטל ולא הגיעו לפר' שלא יטול אח"כ במקו' שלא הגיע למים אבל אם באו ליטול אח"כ כאחת יכול ליטול ואף בנוטל חצי פרק אם היו עדיין ידיו טופח ע"מ להטפיח חשוב כנטילה א' ושרי ליטול אח"כ במקום שלא נטל בראשונ' וכ"כ הכל בו בשם הראב"ד וז"ל ראשוני' אין נוטלין לחצאין כגון דמשא פלגא ופלגא דידא דליכא משקה טופח ע"מ להטפיח ובודאי ראייתו מהא דמסקינן בריש פ"ב דגיטין בעי אילפא ידים טהורות לחצאין או לא טהורות לחצאין ה"ד אילימא דקא משו בי תרי מרביעית והא אנן תנן מרביעית נוטלין ידים לאחת ואפי' לשניים ואלא דקא משי חד ידא והדר משא לאידך והתנן הנוטל ידו א' בנטילה וא' בשטיפה ידיו טהורות ואלא דקא משי פלגא פלגא דידא והאמרה דבי ר' ינאי ידים אין טהורות לחצאין ל"צ דאיכא משקה טופח וכי איכא משקה טופח מאי הוי והתנן הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה ל"צ דאיכא טופח ע"מ להטפיח הא נמי תנינא טופח להטפיח חבור דלמא לעניין מקוואות כו' ע"כ ומאחר שבעייא לא נפשטה אזלינן לקולא בכל מידי דמדבריהם וכ"ש בנ"י דכל ספק בנ"י להקל ועוד נר' בעיני דהך בעייא אפשיט' לפי מה דמסקינן לעיל גבי ארית' דדלאי דאי ניקב בכונס משקה דהוי חיבור אע"ג דלגבי חיבר מקוואות בעינן כשפופרת הנוד בנ"י הקילו כ"ש בטופח ע"מ להטפיח דהוי נמי חיבור לנ"י ואפילו לפי מה שהכרעתי לעיל דגי' הרי"ף עיקר דלא הוי' חיבור אף לנ"י בכונס משקה מ"מ ל"פ כולי האי אסברת גי' זו דלכל הפחות חיבור נ"י לא גרע מחיבור מקוואות ומהא דאילפא איכא סייעת' לפי' הרב ר' יונה וסיעותיו דבעי רביעי' לכל א' מדמסקינן ה"ד אי דקא משו בי תרי מרביעית כו' והשתא איך ס"ד הא דקאמר טהורו' לחצאין ואף שפי' רש"י ז"ל וז"ל דקא משו בי תרי מרביעי' והיינו לחצאין דלכל חד פלגא שיעורא אין הלשון דלחצאין משמע הכי דה"לל ידים טהורות בחצי שיעור ועוד דהשת' לא הוה פי' לחצאין דומיא לכל הני בעייות דמסיק אח"כ דכולהו הוי לעניין נטילה דמי שאינה נוטלין בפעם א' אלא עיקר כפי' הר"ר יונה דלכ"ע בעי רביעי' לכל א' וא"כ כששני' נוטלין מרביעית צריכין אח"כ עוד רביעית לשניהן וא"כ נמצא שהנטילה היתה לחצאין וע"ז פשיט דשפיר הוי נטילה בכה"ג: