ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן כו
דין אם מקרב ידיו למקום השפיכ' ממש נוטלין ממנו לידי' ואי בזיע דוולא בכונ' משקה אין נוטלין ממנו לידים וגם אין טובלין בו ידים אפי' יש בו מ' סאה וכל כלי שניקב ככונס משקה אפילו אינו רחב כעדשה פסול לנ"י:
ואי מקרב לגבי דוולא דקאתו מכח גברא נוטלין ממנו וכ' ר' יונה בפ' א"ד שר"ל שמשי' ידיו קרוב למקום השפיכ' נוטלין ממנו לידים דכל זמן שהם קרובים למקום השפיכה עדיין מכחו הם באים ודמי' להא דאמרי' בחולין השוחט במוכני כו' כאן בשפיכ' הראשונה כאן בשפיכה שניי' וכ"נ מדברי רש"י ע"כ ואי בזע דוולא בכונס משקה כיון דמשקה מיליף לייף מטבילין בה את הידים ואמר רבא כלי שניקב בכונס משק' אין נוטלין ממנו לידים וכן הגי' בספרים שלנו אבל הרי"ף גורס בזע דוולא בכונס משק' אין נוטלין ממנו לידים דלאו כלי הוא דאמר רבא כלי שניק' בכונס משק' אין נוטלין ממנו לידים ולפי גרסתו גם אין מטבילין דלא חשיב חיבור גם בכונס משקה והטור פסק כגי' שלנו להקל ולטבול בו לומר דהוי חיבור לעניין טביל' ידים אף דלעניין מקוואות בעינן כשפופרת הנוד בכאן הקילו וא"י למה מאחר שאין הכרע לגי' מנלן להקל דילמא גי' האחרת עיקר ואדרבה נר' גי' הר"יף עיקר דלפי גי' הל"ל נמי ואין נוטלין ממנו לידים דאמר רבא כו' גם לא נר' בעיני לומר דכונס משקה הוי חיבור ואף שפרש"י מאח' שהנקב מכניס משק' גדול הוא קצת וקילוח היוצ' הימנו נר' והשופ' דרך פיו לצינור והצינור מקלח ליאור והוי חיבור אבל מנ"ל לתלמודא להא כי לא מצינו לא במשנה ולא בתו' דכונס משקה הוי חיבור ואם נאמר שקבלה הית' ביד' ה"ל למיפסק תלמודא בשום דוכתא דכונס משק' הוי חיבור לעני' טבילת ידי' ועו' טעמ' דחיבו' שפרש"י לפי שהקילו' נר' מאחוריו לישנא דכונס משק' לא משמע שהו' גדול כ"כ שנרא' הקילוח כדאית' בפ' בא סי' כיצ' בודקין כלי חרס לידע אם ניקב בכונס משקה עד דמסיק שאם יורד טיף טיף הוי בכ"מ אלמא דלא איירי שהקילוח יוצא מאחוריו ונרא' כמו שעל' על דע' רש"י ואף שכ' הת' לשם פ' בא סי' דף מ"ט ע"א והא דאמרי' בפכ"ה אי בזיע דוולא בכונ' משק' מילף לייף ומטבילין בו הידים דהיו מחוברי' לנה' לאו היינו בכ"מ דהכא דהתם מיירי כשהנקב כ"כ גדול עד שהמי' מקלחין והוי חיבור ע"י ניצוק וכונס משק' דהכ' שיור' טיף טיף כדאמרי' בסמוך וכ"ז דוחק לחל' ביניהן דמייתי הכא כונ' משק' דהת' דאמ' רבא כלי שניק' בכ"מ אין נוטלין לידים א"כ משמ' דשוין ואף שהתו' דוחקים לתרץ דהכ' איירי כי התם ולא כמ"ש רש"י דאיירי בניצוק וקילוח ומ"מ אע"ג דלא הוי ניצוק דבדבר מוע' הוי חיבור לענין טבילת ידים וזהו דוחק גדול לומר שאפי' טיף טיף מחבר אלא גי' הר"יף עיקר דאין טובלין בו הידי' אלא הוי חבור וכ"ד ה"ר יונה ומ"ה אפי' אי הוה בהאי אריתא דדלאי מ' סאה מ"מ אין טובלין בו משום דהוו שאובין דכונס משק' לא הוי חיבו' למקוואו' כשפופר' הנוד ומ"ש ר' ירוחם דכה"ג הוי חיבור להוציא מדין שאובין דהיינו לפי גי' הספרים שלנו אבל לפי גי' הרי"ף שהיא עיקר מנ"ל לחלק והר"אה כתב אהאי ארית' דדלאי ה"מ בדוולא ששופך ונותן לתוך החריץ עצמו אבל בנותן אותו חוץ לחריץ וממשיך אותו לחריץ כשרים דשאובין שהמשיכ' כשרים לנ"י לכ"ע פי' דווק' במ' סאה וכ' מהרי"ק בשורש כ"ה דכונס משקה הוא נקב רחב כמו עדשה א' ע"כ וכתב ב"י ונ"ל דווקא לענין מקוה כ"כ וכדי לחוש למ"ש התו' בפ' בא סי' דהא דאמרי' אי בזיע דוולא בכונס משקה מילף לייפי ומטבילין בו איירי שהנקב גדול עד שהמים מקלחין ע"כ אבל לפסולי כלי לנ"י בכונס משקה הוי ודאי שיעורא בבציר מהכי טובא ע"כ: