אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ח › סימן ט

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ח · סימן ט

סימן ח

דין כל שיש בו ריח תורה אם אכל בשר ל"ש בהמה או חיה או עוף לא יאכל אחריו גבינה עד שישהה כשיעור שמזמן סעודת הבקר עד הערב דהיינו שש שעות ואפי' שהה כשיעו' הזה אם חושש בשר בין שיניו צריך להסירו והלועס לתינוק א"צ להמתין בזה השיעור אלא מקנח פיו ומדיח וסגי והא דשרי בשהיית ו' שעות דווקא כשכבר סילק ובירך אבל אם לא סילק ובירך אפילו כל היום אסור ומי שאוכל בשר ושהה קצת ואח"כ מצא בשר בין שיניו שהייה כדי מסעודה לסעוד' מאותו זמן שנטל הבשר אלא מאכילה ראשונה חשבינן לזמן שהייה אבל הדחה מיהו בעי והאוכל כחל צריך להמתין אחריו כמו אחר בשר אכל אם בא אחריו לאכול בשר א"ע לחטט שיניו וכן צריך ליטול ידיו ולהדיח פיו בין בשר לדגים:

אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכו' גבינה גבינה מותר לאכול בשר א"ל רב אחא בר יוסף לר"ח בשר שבין השניים מהו קרי עליה הבשר עודנה בין שיניהם אמר מר עוקבא אנא להא מילתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא לא הוי אכיל גבינה עד למחר כי השתא ואילו אנא בהא סעודתה לא אכילנא לסעודה אחרית' אכיל' וכ' התו' לא בסעוד' שרגילין לעשו' א' שחרית וא' ערבית אלא אפי' לאלתר אם סילק השלחן ובירך מותר דל"פ רבנן ע"כ וכ"ד ראבי"ה וכת' מהרא"י בשערי' שלו רבים נהגו להקל ועושין להם פשרה מדעתן להמתין שעה א' אחר סעודת בשר וסילקו ובירכו ואז אכלו גבינה אעפ"י דלא אשכחן טעמא ורמז לשיעור זה מ"מ מי ימחה בידיה' הואיל והתו' וראבי"ה מתירין אכן הצנועי' מושכין ידיהם מסעודת שחרית לסעודת ערבית גם נוהגים העולם אפילו כשאוכלין בשר עוף שלא לאכול גבינה אחריו שאין חילוק בין בשר עוף לבשר בהמה ע"כ וא"י למה תפסו להקל להתיר בסילק ובירך אפי' מיד שמן הדין היה לנו להמתין מע"ל וכ"כ ר"ח ז"ל וז"ל ולא מצינו מי שהתיר לאכול גבינה אחר בשר בפחות מעת לעת אלא מ"ע דאכל בשר בסעודה א' ובסעודה אחרת גבינה ואמר על עצמו דבהא מילתא חלא בר חמרא אנא וא"א להתיר בפחות מזה והבשר של בין השניים בשר גמור הוא ע"כ ודומה לזה כ' הרי"ף ז"ל וז"ל שמעינן מהא דהאי דאמר ר"ח אכל בשר אסור לאכול גבינה דלא שרי למיכל גבינה אלא א"כ דשרי ליה שיעור מאי דצריך לסעודה אחריתי דלא אשכחינן מאן דשרי למיכל גבינה בתר בשרא בפחות מהאי שיעורא וא"כ למה לנו להקל כ"כ שלא להמתין לכל הפחות השיעור כמ"ש הרמב"ם ועוד נתקשה בישיבה מה היה דעת מ"ע להיות חלא בר חמרא נגד אביו ואם נאמר בזה היה מתפאר ע"ד כח דהיתרא עדיף א"כ לא ה"ל לומ' אנא חלא כו' אלא נראה שגם אביו לא היה מקובל מרבותיו להמתין כ"ד שעות אלא קבלה הוה בידיה' שלא לאכול גבינה אחר בשר כ"א מסעודה לסעודה והנה אביו תפס להחמיר ואמר שאין נקרא מסעודה לסעודה אלא סעודות הקבועת שאוכל אדם קבע לרוב שיבעין ובריבו תבשילין למי שהיכולת בידו כ"א מע"ל ואעפ"י שאוכל ג"כ מעט בנתיים כארעי הן חשובו' לגבי סעודה הקבועה וכן הוא בין הרבה שרים שאוכלין סעודה הקבוע מע"ל וכן הוא לרוב לאיסתניסים ומ"ה היה חוכך להחמיר שלא לאכול מסעודה לסעודה עד סעודה אחת המוכיחת לכל דהיינו כ"ד שעות והוא אמר אנא כחלא בר חמרא שלא אוכל להחמיר כ"כ ותופס אני פי' מסעודה לסעודה דרך הממוצע לרוב ב"א דהיינו ח' שחרית וח' ערבית וכן הוא עיקר שלא להקל מזה כלל וא"א למחות ביד ב"א שאינם בני תורה אבל בבני תורה ראוי למחות בידם ולגעור בהם שלא יקילו פחות משש שעות בפרט מאחר שבש"ד כ' שכך נהגו העולם כפסק ר' משה שצרי' שש שעות ולא כדברי ר"י שמתיר בסילק ובירך ומ"מ מודה אני לפי' ר"י שתלוי בסילק ובירך דאי לא סילק ובירך אפי' כל היום כולו אסור דהא בעינן סעודה אחרת והרבה ב"א מקילין בזה וטעות הוא בידם כ' הט' י"ד וז"ל אכל בשר ל"ש בהמה חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה כשיעור שמזמן סעודת הבוקר עד סעודת הערב שהוא שש שעות ואפי' אם שהה השיעור אם יש בשר בין השיני' צריך להסירו ובתוך הזמן אפי' אין הבשר בין השיני' אסור לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך ולפ"ז הטעם אם לא אכלו אלא שלעסו לתינוק א"ל להמתין דכיון דלא אכלו אין מוציא טעם והרמב"ם נותן טעם לשהייה משום בשר שבשיניים ולפי דבריו לאחר ששהא כשיעור מותר אפי' אם נשאר בשר בין השיניים והלועס לתינו' צריך להמתין וטוב לאחוז כחומרי ב' הטעמי' ע"כ וק' לי לפי דברי הרמב"ם דעיקר טעמ' דבעי שהייה זמן סעודה משום בשר שבין השינים הוא א"כ מאי פריך בשר שבין השיניים מהו וע"ק אמאי הצריכו חכמים להמתין זמן סעודה ולא אמרו שצריך שינקר את שיניו בטוב וכמו שאמרו בבשר אחר גבינה דסגי בקינוח ולא חשו שלא יקנח בטוב ג"כ ק' לדבריו בבשר אחר גבינה נמי ליחוש לגבינה שבין השיניים אלא שנ"ל דדווקא גבי בשר שמצינו קרא הוא דאמרינן הכי ולא גבי גבינה וכ"ז איננו שוה לי אלא נראה בודאי מה דבעי תלמודא בשר שבין השיניים סתמא מהו משמע כל זמן שהיא בין השיניים והוא בעין ויש לו צורת בשר ואע"ג דקרא דכתיב הבשר עודנו בין שיניהם לא איירי בו אחר זמן מ"מ לק"מ דלא קפיד תלמודא בשיעורא אלא אייתי ראייה דאיקרי בשר דאל"כ אפי' בתוך הזמן מניין דמיקרי בשר דילמא לאלתר ממש כמעשה שהיה במדב' אלא כדפרישית דפשיטא ליה מאחר שאיקרי בשר אפי' הוא בין השיניים א"כ אין חילוק בין תוך הזמן לאחר זמן וכן פי' הרא"ש להדיא דלאחר זמן הוא דקבעי ותמה אני על הטור שלא הביא מסקנ' אביו הרא"ש וא"כ לפי הא שפי' מה דצריך להמתין עד זמן סעודה משום שהבשר נותן טעם עד זמן סעודה וא"כ דינא הוא שהלועס לתינו' א"צ להמתין זמן סעודה אלא בקינוח והדחה סגי למאן דבעי תרווייהו ולפי מה דפרי' לעיל דבקנוח לחוד סגי ה"ה הכא ומל' הטור שכ' אם יש בשר בין השניים צריך להסירו משמע מן הסתם ל"צ לנקר אכן מדברי הרשב"א משמע אף א"י בודאי אלא חושש בזה שצריך לנקר שכת' בחידושיו בשם בה"ע שאם חושש בשר בין שיניו ואפילו שהה צריך להוציא וכ' שנראין דבריו ומ"מ היכא דאין חושש א"ל לבדוק אחריו אם יש בשר בין שיניו וכ' הר"ן נראין הדברים שמי שאכל בשר ושהה קצת ואח"כ מצא בשר בין שיניו שא"צ שהייה כדי סעודה מאותו זמן שנטל הבשר משם אלא מאכילה חשבינן ליה לזמן שהייה ומיהו קנוח הפה מיהא משמע דבעי עכ"ל כ' בש"ל שאסור לאכול גבינה אחר כחל ופשוט שהרי הוא כשאר בשר ממש וחלב שבו הוא חלב שחוט' דרבנן וכ"ש לאחר שקרעו ש"ו שהוא בשר גמור אפי' מדרבנן אלא שהחמירו שלא לבשלו עם בשר ולכן נראה מ"ש האוכל כחל ובא לאכול אחריו בשר שצריך לחטט שיניו כמו בשר אחר גבינה וכן בהג"ה א"ו בשם א"ז חומרא יתירא הוא ולעניין נטילה בין בשר לדגים או איפכא ז"ל הט' י"ד וצריך ליזהר שלא לאכול בשר ודג יחד שקשה לצרעת ויש מחמירין בדבר ליחד לדגים כלים בלבד וא"א הרא"ש ז"ל היה רגיל לרחוץ בין בשר לדג והיה שורה תת ביין והיה אוכלו בנתיים כדי לרחוץ פיו וז"ל מהרא"י בשערים שלא ראיתי נוהגים הכי אפי' פרושי' וצנועים אלא עושים קינוח הפה לחוד והדחה ע"י שתייה ע"כ וא"י למה לא ניחוש דשמא נדבק מן הבשר שעל ידיו מתער' בדגים וכן איפכא וכמו שחשו בין תבשיל גבינה לבשר אבל מה שמיחדין כלים לבדן זהו שיבוש דאינו סכנה אלא בממשו' בשר ודגים שנתערבו בהדי הדדי אבל בנתינת טעם ליכא למיחש כמו שהוכחתי בפרק ג"ה סי' ט"ו תו מסקינן בסוגיא אמר שמואל אנא להא מילתא כחלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא היה סייר נכסי תרי זימני ביומא ואנא לא סיירי אלא חד ופי' רש"י סייר הולך ורואה קרקעותיו מה הם צריכין ומדמדמי האי עניין לאיסורא וקריא אנפשיה חלא בר חמרא למדנו מזה רוב הזהירו' על איבוד ממונו כדי שלא יצטרך לבריות וליהנות מאחרים באם אפשר לו מיגיעתו ומשלו אשרי לו ומ"ה אמרו הצדיקי' מדקדקי' אפי' בפחות משוה פרוטה והארכתי בעניין זה בפרק א"ט סי' ט':

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה