ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן ו
דין אפילו אדם הנזהר בכל הפרישות אינו רשאי להחמיר על עצמו למנוע אכילת בשר אחר גבינ' אם לא שב' מכשול לידו שהשיני' נקובי' וקרוב לודאי שלא יוכל לנקרם ומ"מ יוכל לצוו' לבני ביתו שלא יביאו לפניו ב' תבשילי א' של גבינה וא' של בשר בסעוד' א' ובארנו דאחר שנסת' התלמוד אין להחמיר נגד התלמוד זולת סיבה ותקלה שבא לידו ובצירוף שמצינו נמי שהראשונים חכמי התלמוד נמי החמירו עצמם בדבר ההוא:
פיסקא תשובות מהר"ם ששאל אדוני ששמעת' שאני נוהג שלא לאכול בשר בהמה וחיה אחר גבינה ומקיל בבשר עוף בימי חורפי הייתי מתלוצץ בב"א העושים כן ואדרבה שרי ליה מרי היה נר' בעיני כמו מינות עד שפעם א' מסעודה לסעוד' מצאתי גבינה בין השניי' גזרתי על עצמי להחמיר בבשר אחר גבינה כמו גבינה אחר בשר ואין בדבר זה כמו חולק על התלמוד ולא כמוסיף שהוא גורע דהא חזינן פרק כ"ה דאמרי אנא להא מילתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא אכיל בישר' כו' וכל חד מצי לאחמורי אנפשיה לעשות משמרת ובשר עוף אני מקיל כי עוף וגבינה נאכלין באפיקורן ושלום מאיר ב"ב ז"ל ונראה בעיני מאחר שכ' מהר"ש שהי' נרא' בעיניו כעין מינות כו' א"כ משמע להדיא מי שלא בא לידו תקלה לא יכול להחמיר והוי כמו מינות וא"ל מאחר שעיקר תלוי בתקלה שבא לידו א"כ מה צריך לתלות בהני אמוראי דכ"א הוסיף על עצמו כבר תירץ מהרא"י בת"ה סי' ק"א דמשום תקלה שאירע בפעם א' לא ראוי להחמיר לולי שמצינו שהם נמי החמירו ובוודאי כל הני אמוראים שהחמירו לאו משום סיבה שבא לידם החמירו דא"כ מאי אמרי אנא חלא בר חמרא כו' אלא מעצמם החמירו וא"ל איך יכולים להחמיר בלא סיבה ותקלה משום דהאמוראים יכולין שפיר להוסיף ולגזור כפי השעה והנראה להם ואינם נראים כחולקים מידי אבל אחר שנסתם התלמוד פשיטא שאין להחמיר נגד התלמו' זולת סיבה ותקלה שבא לידו בצירוף שמצינו שהראשונים נמי החמירו על עצמם וכ"ש שנראה כמינות מי שלא רוצה לאכול בשר אפי' אח' תבשיל של גבינה ויש מחמירין על עצמם שלא לאכול בשר אחר גבינה בסעוד' א' לפי שכ' בספר הזוהר פרש' משפטי' וז"ל כל מאן דאכיל האי מיכלא דאתחבר כחדא או בשעתא חדא או בסעודה חדא מ' יומין איתחזיא גדיא מקלסא בקלפוי לגבי אינון דלעילא וסייעת' מסאבא מתקרבון בהדי וגרים לאתערא דינין בעלמא דינין דלא קדושין ואי אוליד בר באינון יומין אוזפין ליה נשמתא מסטר' אחר' דלא איהי קדישא עכ"ל:
וכבר כ' המרדכי שמהר"ם היה נוהג שלא לאכול בשר בהמה וחיה אחר גבינה לפי שפעם א' מסעודה לסעודה מצא גבינה בין שינים גזר להחמיר על עצמו ואין זה כחולק על התלמוד ולא כמוסיף שהוא גורע דהא חזינן פרק כ"ה אנא להא מילת' כחלא בר חמרא וכו' וכל חד מצי לאחמורי אנפשיה לעשות משמרת ובעוף אני מקיל כיון דגבינה ועוף נאכלין באפיקורן ע"כ והא ודאי שהוא ז"ל לא ראה ס"ה ואפ"ה היה מחמיר על עצמו משום מעש' שהיה ואע"פ שהיה מקיל בעוף היינו לפי שלא ראה ס"ה אבל אנו שזכינו לראו' טוב ונכון להחמיר בבשר עוף ע"כ וא"י מה היה רואה בזוהר להחמיר בבש' עוף שהוא מדרבנן לדעת מהר"ם גם מ"ש שמהר"ם לא ראה את הזוהר א"כ ר"א ג"כ לפי דבריו לא זכה לראות הזוהר שאם ראה לא היה כותב אכל גבינה מותר לאכול בשר אחריו אלא אין ראייה מן הזוהר דאיירי באכל בשר ואח"כ גבינה ולפי' ר"ת וה"ג דשרו לאכול גבינה אחר בשר אפ"ה ל"ק להו מן הזוהר דמפרשי שאוכל בשר וגבינה בלא קנוח והדחה וכן משמע הלשון שאמ' מתחילה דאכלי כחדא כו' ומ"מ נראה אפילו נזהר בכל הפרישות לא יכול להחמיר למנוע עצמו שלא לאכול בשר אחר גבינה משו' פרישות א"ל שבא מכשול לידו או שהשיני' נקובים והקרוב לודאי שלא יכול לנקר' ויבא לידי מכשול אבל יכול לצוו' לביתו שלא יביאו לו ב' תבשילין אחד של גבינה וא' של בשר בסעודה א' וזה לא נראה כמינות מאחר שלא הביאו לו על השלחן: