אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ז › סימן מג

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ז · סימן מג

סימן מב

דין ביצת עוף טמא או של נבילה וטריפה שנתבשלה עם אחרו או עם תבשיל של היתר אם היא קלופה אוסרת וצריך ס' וא' של היתר כנגדה ואם אינה קלופה אינה אוסרות אבל ביצה שיש בה אפרוח או דם אפילו של עוף טהורה אוסרות המתבשל עמה אפילו אינה קלופה עד שיהא בהיתר ס"א נגדה ודין חצי זית של נבילה או של חלב שנפל לקדיר' צריך ס' חצאי זית נגדו ודוקא בדבר עיקרו מן התורה אבל דבר שעיקר האיסור אינו רק מדרבנן אפילו אם הוא כזית אז בין בלח בין ביבש מבטלין ברוב' ואפי' לכתחילה מבטלי במין במינו אבל מין בשאינו מינו אם הוא בלח אוסר עד ס':

נחזור לסוגיא:

ביצה בס' ואין ביצה מן המנין א"ל רב אידי ב"א לאביי למימר' דיהיב טעמא והא אמרי אינשי כמיא דביעי דלא יהבא טעמא ומשני הכא במ"ע דאית בה אפרוח וכ' התו' והרא"ש וה"ה נמי אם נמצא בה דם דשדא תיכלא בכולה וחשיב כאילו יש בה אפרוח וענין מציאות הדם בביצה באיזה מקום אסור כבר כ' בפ' א"ט וכ' הרא"ש בירושל' במס' תרומה קאמר דוקא באינן קלופות אבל בקלופות יהבי טעמא והא דלא מפליג הכא משום דסתם ביצים בקליפות מבשלי להו וכ"כ הר"ן וז"ל בגמ' משמע לכאורה דביצים טהורו' ששלקן עם הטמאו' אפי' קלופית מותרות הדא דתימא ששלקן בקליפתן אבל שלקן כשהן קלופות שיעור אחד יש להן ע"כ והנה יראה מדבריהם מה שאמר הדא דתימה כו' דקאי אמ"ש ביצים טהורות ששלקן עם ביצי' טמאו' מותרות וליתא אלא קאי אמאי שאמר לשם דקליפת איסור מעלין את ההיתר וכן איתא בירושלמי שלפנינו להדיא דקאי דווקא אקליפי איסו' מעלין את ההיתר דוקא כששלקו בקליפיהן אבל שלק קלופי' בשאינו קלופו' או אינן קלופית בקלופות צריכין שיעור אח' פי' לפי אומד הדעת ואף התו' נשמרו בזה שכ' בז"הל ונראה דטמאה שהיא קלופה ואפשר דאסורה ובירושלמי גבי גיעולי ביצים משמע דיש חילוק בין קלופות לשאינן קלופות ושמ' לענין זה נמי יש חילוק והא דלא משני הכא הא בקלופה הא בשאינה קלופה משום דסתם ביצים מבשלין אותן בקליפתן ע"כ משמע להדיא כמ"ש ומ"מ אין להקל מאחר שהתי' דימו להחמיר אבל בשאר טמאים נר' להקל כסתמא דתלמודא דהכא וכן פירש"י בס"פ א"ט גבי גיעולי ביצים מותרות דהיינו ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות ונהי דר"ת חולק על פירושו ופי' כפי' בערוך מיירי בבצים שלא נגמרן קמ"לן דאין בהם איסור אמ"ה מ"מ על דינו לא שמענו שחילק בפרט מאחר דירושלמי נמי אינו אוסר אלא באפרוח או בנמצא בה דם ותדע שהרי לשם כתב התו' פי' ר"ת ופי' בערוך ופסקו כאן דביצים טמאות נתבשלו עם טהורות אינו נאסרת אם לא בנמצא בהן דם או שהטמאה קלופ' ולא בע"א ולא כמ"ש הס"ת והסמ"ג אחריו וכן המרדכי דמה שאמר התלמודא הב"ע באית ביה אפרוח דיחוי הוא ואדיחוי לא סמכינן ודבר תימא הוא להחמיר שלא לצורך בלי ראייה כלל וכן משמעות התלמוד לא משמע כלל דבלשון דיחוי הוא אלא אוקימת' קמיית' וכ"ד הרי"ף והרמב"ם וכל שאר המחברים ועיקר וכתב הרשב"א דביצת נבילה וביצת טריפה דינה כדין ביצת עוף טמא דכל שאינה קליפה אינה אוסרת ומסקינן דביצה בס' והיא אסורה בס"א והיא מותרת וכ' הרא"ש מדברי הרמב"ן דה"ט לפי שיש בביצים קטנים וגדולים לפיכך הוסיפו בה אחת להשלים בינונים ולפ"ז אם נתבשלה בתבשיל של היתר א"צ אלא ס' מן התבשיל לבטלה וכ"כ הטור להדיא אבל לפי' הרמב"ם שפי' משום דבריה הוא הוסיפו עליה אחת א"כ אין חילוק ולעולם צריכין ששים ואחת כנגד ביצה האסורה אם היא שלימה ואני אומר מאחר דתלמודא סתמא קאמר ששים ואחת והיא דמשמע סתמא אפי' ההיתר אינו ביצים אלא תבשיל לעולם בעינן ס' א' כנגדה דומיא דגיד בס' ואין גיד מן המנין דבודאי גיד בתבשיל קאמר ולא בס' גידין ואף שיש להקשות מדקאמ' תלמודא לעיל אר"נ גיד בס' ואינה מן המנין ביצה בס' ואינה מן המנין דמשמע להדיא דסגי בס' של היתר לבד האיסור ובשלמא לפי' הרמב"ן י"ל דדברי ר"נ איירי בתבשיל עם ביצה והכא מיירי בנתבשל ביצה עם שאר ביצים אבל לפי' הרמב"ם צ"ע אם לא שנאמ' דר"נ לא דייק בשיעור אלא בא לומר שהאסור אינה מן המנין גבי גיד וגבי ביצה משא"כ לגבי כחל שהיא מן המנין אבל לעולם צריכה גבי ביצה אחת יותר ואף שהרשב"א בחידושיו השיג על הרמב"ם וכ' מאחר שלא איירי הכא אלא בפליטת איסור מה מועיל שהיא בריה אין חילוק בין פליטת שאר איסור לפליטת בריה לעולם הוא בס' אם לא שנפרש כמ"ש הרמב"ן לי נראה שלא ירד כלל לטעמו של הרמב"ם וז"ל בהלכות מ"א ביצה שנמצא בה אפרוח הנשלק עם ביצים המותרו' אם היתה עם ס' וא' הרי הן מותרי' היתה עם ס' בלבד נאסרת הכל מפני שבריה בפני עצמה היא שעשו היכר בה והוסיפו בשיעורה אבל ביצת עוף טמא שנשלקה עם ביצת עוף טהור לא אסרה אותם ואם טרפם אלו עם אלו או שנתערב' ביצת עוף טמא או ביצת טריפה עם בצים אחרי' שיעורן בס' ע"כ והנה הוא סובר שדעת הרמב"ם מאחר שביצה היא בריה בשיש בה אפרוח מ"ה הוסיפו בפליטה א"כ בגיד נמי שהוא בריה למה לא הוסיפו בשיעורו וכן כל בריה בשנתבש' עם ההיתר נוסיף כשיעור וכן מהו שאומר עשו בה היכר אם תלוי הענין בחשיבות הביצ' מהו שעשו בה היכר אלא כך הוא דעתו מאחר שביצ' שיש בה האפרוח הוא מין של הית' שהרי הביצה מותרות ואף האפרוח סופו להיות מותר אלא שבריה בפני עצמה הוא ונאסר' לא מן הכח' היוצא מן הטמא ולאו שסופו להיות טמא ומ"ה עשו בה היכ' להוסיף על שיעור' כדי שלא תקיל ותזלזל בה בתערובת והשתא עלו דברי הרמב"ם יפה אבל מ"מ אין לסמוך עליו ולהקל ולומר שאם ביצה טמאה או טריפה נתבשלה עם שאר ביצה להתיר בס' בשאר איסורין אלא בעינא ס' וא' דשמא עיקר הטעם שאין הביצות שוות ותו מסקינן ההוא כזית תרבא דנפל לדיקולא דבישר' פי' קלח' סבר רב אשי לשעורי' במאי דבלע דיקולא א"ל רבינא לר"א האי דיקולא דהיתירא בלע דאיסורא לא בלע וכדפרישית לעיל בס' ל"ד ותו מסקינן ההוא פלגא דזיתא דתרב' נפל לדיקולא דבישרא סבר מר בר ר"א לשעורי בתלתין פלג' דזיתא א"ל אבוה לאו אמינא לך לא תזלזי' בשיעורי דרבנן ועוד האמר ר"י חצי שיעור אסור מן התורה וכ' הא"ז הלכך אפי' חצי זית חלב או נביל' או פחות בעינן ס' ולא מזלזלין בשיעור דרבנן דוק' דומיא דחלב ונבילה אבל בדבר שעיקר איסורין דרבנן ולית ביה איסור דאורייתא אפילו כזית וטפי מכזית בטל דרובא בעלמא ולכתחילה נמי מבטלינן ליה כדפירש בפ"ב דע"ז ע"כ לשם פי' דבין ביב' בין בלח מבטלו לכתחי' במין במינו מאחר דליכא למיגזר אטו שלא במינו מאחר דליכ' דאוריי' וכן הורה ר' שמחה הלכה למעשה אבל בשלא במינו דפשיט' דבלח אוסר עד נתינת הטעם ועיין לקמן בסי' נ"ט:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה