ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ז · סימן ל
דין גדי שצלאו בחלבו אסו' לאכול אפי' מריש אוניה אפי' תחוב בשפוד בענין שהראש למעלה ודין דאין הנאסר יכול לאסור יותר מהאוסר אותו ואע"פ שהנאסר יש לו פיעפוע כיון שהאיסור האוסרו אי' מפעפע אין הנאסר יכול לילך למקו' שהאוסרו אינו יכול לילך שם:
ודין בשר שנמלח ולא הודח הדחה אחרונה ונתבשל בקדירה אז צריך ס' נגד כל החתיכ' כי החתיכה נתבשלה בדמה ואם הדיחה פע' אחת ונתבשלה מותר בלא ס' כי יש בחתיכה עצמו ס' נגד הלחלוחי' מאחר שהודח פעם אחת ועוד יתבאר מזה לפנינו פרק כ"ה סימן פ"ג:
פסק כ' הרא"ש מדברי התו' אע"פ דס"ל גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפי' מריש אוני' אפי' תחוב בשפו' בענין זה שהראש למעלה והחלב הוא למטה אפ"ה מפעפע למעלה מ"מ נוהגין כשמולחים הרבה בשר ביחד ע"ג עצים והציר זב ונופל תחת העצים ופעמי' מוצאין חתיכה א' חציה בתוך הציר וחותכין מה שבתו' ומתירין השא' ולא אמרי' שמפעפע למעלה כדאמרי' הכא לפי שהדם אינו דרכו לפעפע ואפי' דרך הילוכו אמר משריק שריק ולא מובלע כ"ש שאינו מפעפע למעלה ואפילו יש שומן בתוך הציר לא אמר שנ"נ ומפעפע למעלה ואסור כי לדברי ר"א דלא אמר חנ"נ אלא בבש' בחלב ומיהו בלא"ה ניחא הכא דלא אמרינן חנ"נ ואוסר כל החתיכות אלא כשהאיסור יכול להתפשט עם הנאסר וליתן טעם בשאר החתיכות כגון טיפת חלב שנפל על החתיכ' שטעם הטיפה מתפשט בכל החתיכ' ונהי דאין לטיפה כח לאסור שאר החתיכות אותה חתיכה שנאסרה מסייע לטיפה לאוסרה אבל דם שאין לו כח לפעפע למעלה גם שומן הנאסר מכחו אינו נאסר לפעפע למעלה דבכ"מ שאנו אוסרים כד"ק אמאי אותה קליפה אינה חוזרת ואוסרת ובענין זה יאסור הכל אלא ה"ט לפי שאין טעם האיסור עובר כלל יותר מכ"ק הלכך גם הנא' אינו אוסר ועוד דאל"ת הכי אין לך בשר מותר לעולם דהא כל בשר שנמלח כששוהא במליחה יותר מכשיעור מליחה זמן מרובה יש בו טעם מלח יותר ואפ"ה לא אמרינן דמלח שעל הבשר נאסר מחמ' הדם ויחזור ויאסור הבשר וצ"ל משום שאע"פ שטעם המלח נבלע בבשר הדם שבמלח אינו נבלע בו כלל מאחר שהדם אינו נכנס בבשר דדמא משריק שריק ע"כ ואע"פ שאנו תופסין סברא זו עיקר מ"מ מ"ש השערי' בשר שנמלח ולא הודח והניחו לבשלו שאם יש ס' בחתיכה ובמים נגד לחלוחית דם ומלח שעל החתיכה שמותר אף שהמלח נותן טע' בבשר מ"מ מאחר שאין המלח נאסר אלא מכח הדם הנבלע א"כ לא יאסור אותו מאלו המלח כולו דם דבטל בס' ולא דמי לתבלין ושאור של ע"ז כו' שאוסרין מחמת עצמן וכתב ע"ז מהרא"י ר"י בעל התוס' הוא בעל הסברא הזאת והכי נהוג דסברא הזאת אשכחן בכל המקומות בדברי רבותינו ז"ל דאין הנאסר יכול לאסור יותר מן האוסר עצמו ע"כ ורבים שגו בזה ופסקו להית' וטעות הוא בידם כי לא פסק מהר"אי לנהוג אלא כסברא הזאת ולא שיהא הבשר עצמו מותר דהא כתב מהר"י נמי בשערים בדוכתא אחרינא לאיסור וז"ל וכ' בסמ"ק שאם לא הדיחו רק פעם אח' בטוב אין קפיד' הורו רבותי' בדיעבד להתיר בהדחה א' ואע"ג דלקמן כת' שאם לא ראה הישראל אם הדיחו ב' פעמים ונתנו בקדירה אין סומכין על דבריו של גוי היכא שהגוי לא ידע המנהג של ישראל או אין ישראל יוצא ונכנס כו' ובז"הל כתב נמי אותה פסק בס"ת משמע אפי' בדיעבד חוששין לה אם לא הדיחו רק פעם א' וכן איתא בסימ' א"ז דבדיעבד אם הדיחו ב"פ סגי משמע דבחד זימנא לא וכההיא דא"ז נהגינן לכתחילה להדיח ג"פ מ"מ כיון דא"ז גופ' כ' הכי אי לא מסתפינ' מחברי ה"א אפי' בשר שנמלח שלא הודח כלל שרי בדיעבד וכן כתבו הגאונים בשם מהר"ם ויראה דהדברים מוכיחים לעיני' דאין לך חתיכ' שלא יהא בה ס' נגד לחלוחית שנשאר ממים שהרי מוד' פ"א אף את"ל שאין בה ס' נגד דם ומלח שעליה עכ"ל מהרא"י ונרא' בעיני לפרש הא דאסרינן כשלא הודח כלל היינו משום דס"ל הטעם משום דנתבשל בדמא דשמא לא נמוח המלח שיהא בטל ברוטב בס' ומ"ה כת' מהרא"י אין לך חתיכה שלא יהא בה ס' ולא אמר אין לך קדירה כו' או אין לך חתיכה שלא יהא בה ס' עם הרוטב כמו שהזכיר הא"ז דמשמע דלא בא להתיר אלא מכח שיהא בו ס' בחתיכה ולא שיתבטל בתוך מים ורוטב שבקדירה והיינו משום דהוי כנתבשל בדמא וחנ"נ ע"כ הוצרך לומר שאין לך חתיכה כו' אבל אנו לא קים לן שיהיה ס' בחתיכה נגד דם שעליה אלא כנגד הלחלוחית כמ"ש מהרא"י ומ"ה כתב בהג"מ בשם מהר"ם היכא שנמלח ולא הודח ונתבשל בקדירה דשרי כי בכל פעם יש בכל חתיכה לבטל דם שעליו משמע להדיא שלא בא להתיר מכח ביטול הרוטב אלא מכח חתיכה עצמו רק דברירא למהר"ם דבכל פעם יש בחתיכה ס' נגד דם ומלח שעליה ואף שלא הזכיר מלח בדבריו לאו דוקא קאמר אלא כלומר נגד איסור דם דהיינו עם המלח וא"ל ס"ל כר"א דס"ל דלא אמרו חנ"נ כ"א בבשר בחלב ומ"ה לא בעינן ס' כ"א כנגד הדם לבד כמ"ש בסמ"ק ז"א שהרי א"ז פסק הלכה למעשה דבכ"מ אמרו חנ"נ ואפ"ה כתב באותה הג"ה דלעיל דאי לא מסתפינא כו' רק דם לחוד ולא הזכיר מלח אלא דלאו דוקא קאמר דם לחוד אלא איסור דם קאמ' והיינו דם ומלח ועוד מלשון המרדכי בפג"ה שכ' ומורי הר"מ רגיל להורות היכא שנפל איסור על דופני הקדירה כו' משמע להדיא דס"ל דבכל איסורין אמרינן חנ"נ אלמא לאו דוקא דם לחוד קאמר אלא עם המלח קאמר וכן עיקר אלא דלא ברירא לן שיהא בחתיכה גופא ס' נגד דם ומלח כמו שברור למהר"ם אבל מ"מ שמעינן מיניה דבעינן שיהא בחתיכה גופה ס' נגד דם ומלח ולא שמצטרף עם הרוטב וא"ל א"כ מה טעם האוסרין אפי' בהדחה אחת מאחר שיש בודאי ס' אפי' בחתיכה נגד הלחלוחית נשאר עליו וכמ"ש מהרמ"י כו' דס"ל דמלח נ"נ ומאחר שהמלח לטעמי' עביד לא בטילה כל זמן שנ"ט אפי' יש הרבה יותר מס' וכמ"ש הסמ"ג שכן הוא הטעם לאות' שאוסרין הבשר בלא הדחה אחרונה אע"פ שיש ס' כנגדו ע"ש אכן על הס"ת יש לתמוה שכ' אם לא רא' הישראל שהדיחו ב"פ כו' וכ' נמי דלא משערינן המלח יותר מאלו כוליה דם ובטל לעולם בס' ואף אם תבא ליישב ולו' (דלאו דוקא קאמר) שלא ראה שהדיחו ב"פ (אלא ר"ל) כדינו ואיכא למיחש שמא לא הדיחו כלל ויש קצת ראייה לזה שהרי הסמ"ג כ' נמי כדברי הס"ת וכת' סתמא ולא ראה הישראל אם הדיחו הבשר אם לאו כו' דמשמע כפשוטו דלא הדיחו ב"פ כדינו ואפשר שלא הדיחו כלל ומש"ה ס"ל אסור דשמא לא יהא ס' בגוף החתיכה כנגד דם ומלח שעליה דלא ברור לן שיהא ס' לעולם בחתיכה כו' ואפ"ה קש' על ש"ד שכ' האי פסק דס"ת שאם לא ראה הישראל כו' וכ' בריש השערים שאם יש ס' בחתיכה ובמי' נגד הדם ומלח שעליה דשרי וא"כ מה איסו' בדבר אפי' לא הדיחו בדיעבד דא"א שלא יהא ס' בחתיכה עם הרוטב נגד דם ומלח דמהר"ם ס"ל אפי' בחתיכה גופא איכא ס' א"כ עם הרוטב ליכא מאן דפליג אלא צ"ל מ"ש השערים וכן הס"ת שאם לא ראה הישראל כו' דמשמע שאם לא הודח כלל דאסור בודאי לא שכתבו כן לפסק הלכה לאיסור אלא אגב שיטפא דאינך לא סמכינן אדברי של גוי כלל לא לאיסורא לא להיתר כגון אם מלגו התרנגול' וא"י אם מלגו בכלי ראשון או מלחו בכש"מ וכתב נמי הא שלא ראה אם הדיחו כדינו ואליבא האוסרים שאומרים כל זמן שמלח נ"ט אוסר וכדפרישי' אבל לדברי השערים והס"ת שרי בדיעב' אכן לענין פסק הלכה לא ק"ל כוותייהו אלא בהא שאין המלח יכול לאסור מאלו כולן דם ובטל בס' אבל במה שהם משערים עם החתיכה והרוטב לא ק"ל הכי אלא בעינן ס' בחתיכה והיכא דליכא ס' בחתיכה הוה כמו שנתבשל בדמו ואנו לא בקיאין בזה לברר איזה חתיכה עתה שיש בה ס' ואיזה שאין בה ס' וכן לשון המרד' משמע שכתב על בשר שנמלח ולא הודח שאסרו הרוקח משום דדם שפיר' אסור ומה שנסרך על הבשר ונתבשל עמו אסור כו' אלמא משום דבעינן ס' בחתיכה וליכא למימר משום שהמלח אוסרו דלטעמיה עביד ולא בטיל שהרי כ' להדיא שאסרו משום דם שנתבשל עמו ואיירי לשם אפי' לקדירה מלא מים כמו שמסיק אח"כ גבי בש' יבש ואף דלא נהגינן לאסור בבשר יבש אבל בבשר לח נהגינן לאסור וכן קבלתי ועיקר ומ"ה כת' מהרא"י שאפי' שבדיעבד יש לסמוך על הא"ז בשהדיחן רק פ"א משמע כשלא הדיחו כלל דאסור מן הסתם דלא ברירא לן שיהא ס' בחתיכה נגד הדם אם לא נגד הלחלוחית שעליה מהדחה אח' ובעבור זה הארכתי כי הרבה מורים אשר לא שמשו זקנים בהוראה מתירין אפילו בשר לח נגד הקבלה: