אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ז › סימן כ

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ז · סימן כ

סימן יט

דין אל יסרהב אדם בחבירו שיאכל אצלו ויודע שאינו סועד ואל ירבה לו בתקרובות ויודע בו שלא יקבל ואל יפתח לו חביות המכורות לחנוני כדי לפתותו שבשביל כבודו פתח וכן כל כיוצא בזה ואפילו בסתם אסו' משום גניבות דעת מ"מ אם אינו מתכוון כלל להטעותו אלא פותח החביות לצורך עצמו והוא סובר שבשבילו הוא פותח איהו דקא מטעי אנפשיה:

תניא היה ר"מ אומר אל יסרהב אדם בחבירו שיאכל אצלו ויודע בו שאינו סועד ואל ירבה לו בתקרובת ויודע בו שלא יקבל ואל יפתח לו חביות המכורות לחנוני שהו' סובר שבשבילו הוא פותח אא"כ הודיעו אבל בסתם לא ואע"ג דלא א"ל שבשבילו הוא פותח ואיכא גניבות דעת דממילא הוא סבר דבשבילו הוא פותחו דלא מסיק אדעתיה שמכרה לחנוני וכת' התו' והרא"ש שלא דמי להאי דלקמן מ"ז בריה דר"נ הוה קאזיל מסוכר' לבי מחוז' ורבא ור"ס הוה קאתו לסיכרא פגעו אהדדי הוא סבר לאפיה הוא דקאתו א"ל למה להו לרבנן דטרוח ואתו כולי האי א"ל ר"ס אנן לא הוה ידעינן דקאתי מר אי הוה ידעי' טפי הוי טרחינן א"ל מ"ט אמרת ליה הכי הא חלישתי' לדעתיה שהוא היה סובר תחילה שכבדנוהו השיב לו ר"ס אם לא היכן מגלין לו הוי קא מטעינן ליה א"ל רבא איהו דקא מטעי נפשיה דהתם איבעיא ליה למ"ז לאסוקי אדעתיה דלא יצאו לקראתו דמנא להו דידעי נביאות ודלא כרש"י שפי' דהא דאמר לא יפתח לו חביו' פתוחות לחנוני דאמ' לו בשבילך אני פותח כו' חדא דאא"כ הודיעו לו לא משמ' הכי אלא משמע אפי' בסתם אסור כל זמן שלא הודיעו ועוד מדפריך בסוגיא מר"י שפתח חביות המכורו' לחנוני לעולא וכי ס"ד למימר דר"י משקר לעולא אלא אפי' בסתם אסור אא"כ הודיעו ואני אומ' שאם היה כפירש"י לא היה על לב התלמוד למיפרך מהא דר"י כלל שיהא מותר אפי' לשקר חלילה דאפי' לגוי לשקר משום שארית ישראל לא יעשו עולה וגו' כדפי' לעיל ומ"מ נר' נהי דבסתם אסור אפי' לא משקר היינו שמראה את עצמו כאילו עשה בשבילו ולכבודו אבל אם הוא אינו מתכוון כלל להטעותו אלא פותח חביות לצורך עצמו והוא סבור שבשבילו הוא פותח איהו דקא מטעיה נפשיה וא"צ להודיע כ"כ הר"ן וכן מורה ל' הרמב"ם לא יפתח לו חביות שהוא צריך לפותחן למוכרו כדי לפתותו שבשביל כבודו פת' וכן כל כיוצא בזה ע"כ משמע שאם לא בא לפתוח לא ותו כ' אפי' מלה א' של פתוי ושל גניבות דעת אסור אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות ע"כ ותו מסקינן ולא יאמר לו סוך מפך ריקם ואם בשביל כבודו מותר פי' כבודו של אורח להודיע לבריות שחביב עליו ת"ר לא ילך אדם לבית אבל ובידו לגין המקשקשי' פי' חסרים ולא ימלאנ' מים מפני שמטעהו ואם יש שם חבר עיר מותר פי' חבורת עיר כלומר שיש לשם רבים וזה מכוין להחשי' את האבל בעיניהן ואני אומר חבר עיר מותר כשיש שם חבר העיר חשוב כרבים ורוצה להחשיב את האבל בעיניו ת"ר לא ימכור אדם לחבירו סנדל של מתה בכלל שחוטה מפני ב' דברים א' מפני שמטעיהו שאין העור כ"כ חזק כמו בשל בריאה ואח' מפני הסכנה כו' ולא ישלח אדם לחבירו חביות של יין ושמן צף על פיה ומעשה באחד ששיגר לחבירו חביות מלא יין ושמן צף על פיה הלך וזימן עליה אורחי' ומצאו של יין וחנק את עצמו ואין האורחין רשאין ליטול ממה שלפניהם וליתן לבנו או לבתו של בעל הבי' אא"כ נטל רשות מב"ה והא דקאמר לבנו ולבתו רבותא קאמר אפילו הני שמן הסתם ניחא ליה מ"מ לא יעשה משו' מעשה שהיה כדלקמן אבל לאדם אחר פשיטא שלא יתן כמ"ש בפ' המוכר את הפירות כתוב בספר בן סירא שקלתי בכף מאזניים לא מצאתי קל מסובין וקל מסובין אורח מכניס אורח כו' ומסיק ומעשה באחד שזימן אורחים בשני בצורת ונתן לפניהם בג' בצים בא בנו של בע"ה נטל כל א' מחלקו ונתן לבנו של ב"ה בא אביו של תינוק ומצאו שהיה עוזק א' בפיו ושתים בשתי ידיו חבטו בקרקע ומת כיון שראתה אמו כך עלתה על הגג ונפלה ומתה אף הוא עלה לגג ונפל ומת אר"א ב"י על דבר זה נהרגו ג' נפשות מישראל ודוק' לבנו ולעבדו הוא דלא יתן אבל לשמש המשמש בפניהם בסעודה שרי דהא לקמן בפ' כ"ה מסקינן ת"ר לא יתן אדם פרוסה לשמש בין שהכוס בידו בין בידו של ב"ה שמא יארע דבר קלקלה בסעודה ודוח' לומר דמיירי בנטל רשות מבעה"ב ועוד מסקינן בריש פ"ג שאכלו השמש שהיה משמש על השני' הרי הוא אוכל עמהם אע"פ שלא נתנו לו רשות דניחא להו דמייתי להו לידי זימן ושוב מסקינן במסכת ד"א זוטא הנכנס לסעודה לא יקח חלקו ויתנו לשמש שמא יארע דבר קלקלה בסעודה אלא יטלנו ויניחנו ואח"כ יתננו לו ע"כ:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה