ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ז · סימן יב
דין הטומן הראש ברמץ למלוג או לצלות צריך לכוין שיבא בה"ש למטה כדי שיזוב הדם וכן אם הניחו אנחיריו ונעץ בו קנה או ד"א מותר ואם הניחו על הצדדים או אנחיריו ולא נעץ בו כלום המוח אסור והראש מותר ואפי' קליפה א"צ וביארנו דהאידנא אין מולגין תרנגולת ברמץ וכשמולגין הרגלים צריך לנקוב הטלפים ואם לא ניקבם מה שבתוך הטלפים אסור והשאר מותר וכן אם מולחם ולא ניקבם נמי דינא הכי הוא ובארנו דלפי' נראה מה שמולחי' הרגלים על השיער תחילה ואח"כ מחריכן אין ראוי אלא העיקר למולחם אחר חריכה:
רישא בכיבשא אותבי' אב"הש דאיב דמא ושרי אצדדין מיקפ' קפי ואסור אותביה אנחירי' דץ ביה מידי שרי ואי לא אסיר א"ד אנחירי ואב"הש דאיב אצדדים אי דץ ביה מידי שרי ואי לא אסיר וכ"כ בעל ה"ג האי מאן דמטוי רישא צריך לאנוחי אב"הש לתתאי כי היכי דנידוב דמא והיכא דאישתלי ואפכי' מוקרא הוא דאסור ורישא גופיה שרי אלמא דאינו אסור אלא המוח הנתבשל בתוך הקרו' אבל הראש מותר ואפי' קליפה א"ל ודוקא לצלי אבל לא לבישול כמ"ש לקמן סי' י"ג וה"ט לפי שהקרום מפסיק בין הדם שבתוכ' לבשר גבי צלי אין הדם נפלט לחוץ ואפי' אם קצת מן הדם נפלט ונכנ' לתוך בשר אמרי' כב"בפ גבי צלי וכן הביאו בעל הש"ד וכת' עוד וז"ל ובתרנגולת לא שייך זה שמשליכין הראש ואפי' נתנו על הרמץ אין איסור רק הראש ע"כ והנה דברים סותרין זא"ז שמתחילה אמר שאין אסור רק המוח ואח"כ כתב שאין אסור רק הראש א"ל שתאמר לאו דוקא קאמ' אלא כלומר שאין אוסר אח"כ התרנגולת אבל על הראש לא קפיד שבלא"ה אין רגילין לאכלו וכ"כ מהרא"י וז"ל הא דמשליכין הראש יראה משום דכת' ר"ת דהיכא דחתך הראש הוי כמנותח כל בשר א"א ולא חיישינן תו למידי אם לא נשחט הוורידין כדאמר במר' בפ"ה וכיון דחותכין אותו א"כ תו משליכין אותו דלא חשיב ע"כ ומ"ה הראש של אווזא שמהבהבין באור וברמ' להסיר השיער חוששין העולם להבהוב זה כאילו הוא נצלה בדמו ואסור המוח ע"כ המנהג הוא שמסירי' המוח עם הקרום שעליו וכ' הרא"ש מדברי התוספ' וז"ל שמגלגלים תרנגולת ברמץ למולגו ולכאורה היה נרא' דאסור דלא שרי ברישא אלא אנחירים וזה לא שייך בתרנגולת ויש לחלק דדווקא בראש של בהמה שיש עצמו' ודברי' המעכבים לצא' את הדם אבל בתרנגולת האש שואב את הדם ואינו מתקבץ בשום מקו' וכ"כ בה"ג האי מאן דמטוי רישא כו' ומשמע להדי' דלא אסור אלא משום קרום שיש בו דם ולכך גם המוח אסור שנתבשל בתוך הקרום וגם חוטין שבלחי אסורין אם לא חתכן וגם רגלים מותר לחרוך אותה בלא מליח' ובלבד שיסיר הטלפי' כי הם מעמידי' את הדם ע"כ והנה מ"ש על גלגול התרנגולת ברמץ כ"ד כל האחרונים אלא שמהר"אי כתב בשערי' שלו לא ראיתי בגבולינו נוהגין ואיפשר לא משום חששא איסור נמנעו או נימא דאיכ' חשש איסור מפני הכבד שעדיין בתוך התרנגולת ונבדא עלוי בשרא אסור לכתחילה אפי' בשפוד כ"ש כה"ג ע"כ ומ"ש נמי הרא"ש שחוטין שבלחי אסורין אם לא חתכן זהו סברת ר"י בעל התוספ' אבל המחבר גופי' ס"ל דשרי לצליי' בלא חיתוך כלל כמ"ש לעיל ומ"ש שרגלים מותר לחרוך אותה בלי מליחה כ"כ במרדכי להיתר אלא שיש שמחמירין ומולחין אותם קוד' ההבהוב באור וכ"כ בעלי ש"ד ז"ל וכן מותר ברגלים שמשימין על האש להסיר השיער דלא אסרינן רק הראש דלפעמים נתבשל המוח עם הקרום אבל דם שנשאר בשאר מקומות מישאיב שאיב דמא ומיהו המחמיר לנקוב המנעלים של רגלים כדי שיצא את הדם תע"ב ויש שמחמירין ומולחין הרגלים ושוהין כשיעור מליחה ומדיחין אותו קוד' נתינתו על האש להסיר השיעור והמנעלי' דהיינו הציפורין ואח"כ חוזרין ומולחין אותה כהוגן משום דמליחה הראשונה היתה כנגד הטלפים והשיער ולא נכנס בבשר כל הצורך עכ"ל והנה מ"ש לנקוב המנעלי' כו' כ' מהרא"י בשערים שלו וז"ל הכי נהיגינן ואם לא ניקבו המנעלי' וחרכן הרגלים נוהגין לאסור מה שבתוך המנעלים והשא' מותר דלא דמי למלוח בכלי שאינו מנוקב דהכל אסור לפי דברי ר"פ דהתם המקום דחוק לדם מלצאת אבל כאן סתם רגלים מונחין בחריכתן לארכן ויש רוח להן של כל הרגל שמחוץ למנעל לצא' דרך ארכו ולמה נאמר שהוא זב והולך דרך המנעל כי אין דרך הדם שיזוב למטה אלא להתפשט לצדדין ע"כ ובסמ"ק נמי כ' אע"ג דגבי בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב אסרינן הכא לא מחמרינן כולי האי אלא אוסרין מה שבתוך הטלפים והיינו כדברי מהרא"י ועל מ"ש שכתו' יש מחמירין למולחן מקוד' כו' כת' בספ' ת"ה וז"ל ולא ידעתי מה יצא י"ח אף בחומרא זו שאם מליחה ראשונה לא נכנסת בבשר רק מעט למה היה מועיל ולמה היא באה אבל נרא' שהמלח אין השיער מעכבן להפליט הדם הבשר כו' ואילו שמחרכין תרנגולות על האור שמעתי משם הרב ז"ל שצריך להדיח ב"הש יפה יפה כדי שלא ישאר שם דם בעין ומתבשל שם ואוסר ע"כ והנה מ"ש דמליחה מה תועלת כיון שלא נכנסה בבשר מחמת השיער תמיה הוא בעיני דילמ' ג"כ אותה החריכ' אינה מבשלת יותר מכניס' המליח' הראשונה ויש ליישב לע"ד דבודאי בע"כ לאותם שמחמירין ס"ל דאותה חריכה אינה דומה למליח' ראשו' אלא נכנס בכולו דאי ס"ל שאינו נכנס בכולו ואפ"ה מחמירין כדי שלא יעצר הטלפים א"כ המליחה שהיא קודם הסרת הטלפים ג"כ אסור כמו אותה חריכה אלא ודאי דקים להו דאותה מליחה לא נכנס רק מעט ואין בה לאסור אפילו כשהן בטלפים אבל החריכה בטלפים היא מעצר מלפלוט ואוסר יותר ממליחה וא"כ מליח' ראשונה מה מועלת כיון שלא נכנסה כמו החריכה וגם המר' כתב שהמליחה ראשונה א"צ וחומרא הוא וכי נמלחו בתחילה קודם שהסירו הטלפים או ניקבו המנעל אז אסרינן מה שנמלחו בטלפים כל מה שבתוך הקליפ' כדעת הסמ"ק והחריכה ג"כ אסרינן מה שבתוך הקליפ' לדברי סמ"ק דבודאי היה היא ומאחר שהחמירו לנקוב המנעלי' מקודם א"כ מליחה זו מקוד' מה מועלת ולמה צריכה ראוי למלוח אחר החריכה והוא יותר מן המובחר כיון שנחרך השיער כ"נ בעיני אע"פ שכתב הי"ד בסי' ע"א וכן הדין בטלפים מחתך אותם מעט למטה ומולחה לאו שצריך כך אלא לאפוקי מאותן שאמרו שאין מליחה מועלת כשיש בה עדיין שער כאשר כתב לעיל מיניה בשם הרשב"א שאין למלוח עם השער קמ"לן שמותר ומ"ש בסי' ס"ה א"צ למלחה תחילה משמע ראוי למלוח אינו כן רק כנגד המחמירי' קאמר שסברו שצריך מליחה בתחילה כו' לכן קאמר א"צ ומ"ש בתר הכי אלא שצריך להסיר הטלפי' כלומר זו צריך ולא מליחה אבל לעולם מצוה מן המובחר למלוח אחר חריכה ומ"מ אין איסור למלוח תחילה קודם חריכה שהרי אין השיער מעכבו כמ"ש הטור אלא שזו היא מן המובחר נ"ל ע"ד כתבתי ואע"פ שאין המנהג כן: