אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ז › סימן ז

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ז · סימן ז

סימן ו

דין חלב שעל הדקין באורך אמה משמתחילין לצאת מן הקיבה בעי לגרור ומכאן ואילך שומן הוא וכן מנהג לנקר אורך אמה מן הכרכשתא ולהתחיל מן נקב הריעי ולא לצד העליון ובעזים נוהגין לנקר מב' צדדין:

אמר ר"א אר"י א"ש חלב שעל המסס וב"ה אסור וענוש כרת וזהו חלב שעל הקר' ופירש"י ולא שזהו עיק' חלב המכסה את הקרב שהוא תותב קרום ונקלף אלא שאותו חלב המכסה את הקרב דבוק לחלב שעל המסס וב"ה ונר' דוקא מה שעליהם אבל מה שבין המסם וב"ה במקום דבוקה אינו אלא שומן ולא חלב כאשר כתב המרדכי בשם ר"י ומ"מ נהגו איסור בכולן וששאלתם על כרס שלא ניקרוהו מן החלב ונמלח עם בשר אי איכא בכרס גופא ס' כנגד החלב הדבוק אפי' הכרס מותר מיהו החלב שעליו ינקר עדיין ויסירנה מעליו והשאר מותר אבל שאר החתיכו' בשר שאצלו שיגיע בחלב שאין בהן בכל א' בפני עצמה ס' לבטל החלב שעל הכרס אסורות ואין מצטרפין ביחד לבטל החלב כיון דאין החלב מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב כמ"ש מטיפת חלב אם לא ניער וכיס' ואם יש ספק באותן חתיכו' הרבה דאיכא לאיסתפוקי דילמא בהא נגע או בהא נגע כל כה"ג כולו מותר דחד בתרי בטיל ואפי' אם הם חתיכות הראויה להתכבד משום דהא דאמר חה"ל אפי' באלף לא בטיל ה"מ כשהוא אסור מחמ' עצמה כגון חתיכה נבילה וטריפה וכיוצא בהן אבל כה"ג שאסור מחמת ד"א הבלוע בו אפי' ניכרת תחילה איזה חתיכה נגעה ונאסרה ונתערבה אח"כ בשתי' ולא מינכרת בטלה ברוב כ"ש היכא שלא ידע מעולם איזו נגע בחלב ואיזו לא נגעו בחלב דשרו כולהי מספיקא דאכל חדא איכ' למימר דילמ' הא לא נגע ושרו עכ"ל והנה סברתו נהי דרותח במליח' כבישו' כמ"ש ר"י וכמ"ש לקמן מ"מ לא עדיף מבישול גופ' דלא מסייעית החתיכות לבטל האיסור כ"א בניער וכיסה אבל בלא ניער וכיס' אותה חתיכה שנגע באיסור נאסרה אם אין בה ס' כנגד האיסור אבל דעת שאר רבותי' אינו כן אלא משערינן מליחה בס' כמו בבישול ואם אין ס' בשאר החתיכות נגד החתיכה שהחלב דבוק בה נאסרו כולן כמ"ש לקמן בשמעתא דגדי שצלאו בחלבו. אר"י א"ש ריש מעיא באמתא בעי גרירא וזהו חלב שעל הדקין כת' הרא"ש שפירש"י שהראש של מעיים הדקין היוצאין מן הקיב' צריך לגרור החלב מהן עד שיעור אמה מפני שסמוכין לחלב ומכאן ואילך הם דבוקי' בהדורא דכנתא והוא שומן ומותר ובלבד שינקרו אותו מן הוורידין שבו והרמב"ם ז"ל כ' חלב שעל הקיבה הוא חלב שעל ראש המעיי' ועוד כת' שיש מן הגאונים שכתבו דריש מעייא הוא סוף המעיים שיש בו הריעי עכ"ל והרשב"א כת' של"נ דלא נקרא מעייא אלא כרכשת' או חלחולית ומ"מ המנהג לנקרו וכ"כ הכל בו המנהג לגרור שניהם מיהו של צד הקיבה ושל צד הכרכשתא אין גוררין אותו לגמרי לפי שיש שם חלב טהור אבל מסירי' מן הקרום הארוך עם חלבו שאינו דבוק עם כרכשתא כשאר שומן עכ"ל וכ' מהר"י קאר"ו וז"ל וכן הוא בא"ח ועכשיו נהגו להסיר מהכרכשתא הנקראות טבחיא שהוא סוף המעיים דבר מועט כחצי אמה או פחות אפשר שהם תופסי' עיקר הפירוש הא' דאראש המעיים קאמר ולא אסוף או אע"פ שהם מפרשים דאסוף המעיים קאמר תופסי' עיקר כדברי הרמב"ם שלא הזכיר אורך ומשמע דבדבר מועט סגי וי"ש יצא ידי שניהם להסיר אורך אמה מכאן ואור' אמה מכאן עכ"ד ומנהג שלנו לנקר אורך אמה מן הכרכשת' ולהתחיל מנקב הריעי ונהגו לנקר אותו צד של גוף אבל צד העליון שאינו מחובר לחלב הכסלים כלל לא וקורין אותו שיטו"ל והנשים רגילין לנקר מב' צדדין בכרכשתא של עזים ושאלתי לנשים ואמרו מפני שיש לעזים קרום ג"כ למעלה כמו מלמטה והקרום בשעת הניקור הוא נקלף כאח' עם חלב שעליו כמו הצד של מטה אבל בכבש אין עליו קרום מלמעלה ונראה דמשום לא פלוג נהגו לנקר בשל עז מב' צדדין מאחר שדומין זה לזה בקרומי' דומיא דקרום של היותרת כדפי' לעיל עוד כ' בהג"א פ' ג"ה יטול חלב שעל הקבה דאקשת' דאיתר' עד אמה מן המעיים של קבה ויפרידנו בנחת שלא ינתק בכח וישאר ממנו עם הכנת' וכ' המ' שם דכשטב' מושך הדקין בעודן חמין אינו נדבק חלב בהן ונשאר אותו חלב הטעון גרירא בהדיא דכנתא הלכך הבא לאכול מהדרא דכנתא יגרור אמה מן החלב לצד הקבה ואם משך הטבח בדקים ולא נודע מקום צד הקבה צריך לגלח לחתוך הדרא דכנתא סביב עביו כד"ז במקום שנתדבק בה עכ"ל:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה