ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן י
דין אפי' הלך ע"ג קרקע אם הוא קלוט בן קלוט דהוי תרי תמיה מותר בלא שחיטה וחלבו וגידו נמי מותר וביארנו דאפ' הלך ע"ג קרקע אין שאר טרפות נוהג בו ומ"מ אם שהה או דרס או החליד או הגרים אסור:
אמר אביי הכל מודים בקלוט שהוא ב"פ שהוא מותר מ"ט כל מעשה דתמיה דכירי אינשי איכא דאמ' הנ"מ בקלוט ב"ק ב"פ שמותר פרש"י קלוט ב"ק ואותה קלוטה פקועה וזה הקלוט נמצא באותו קלוטה פי' לפי' לאו שאמו היתה נמי ב"פ אלא כלומ' פקוע שנמצ' בה ולד קלוט ומפר' מ"ט דכל ב' תמיהי דכירי אינשי וכ' הרא"ש ונ' דמי' דרבנן הוא והלכה אף כל"ק וא"י למה הלא רגיל הרי"ף לפסוק כלישנ' בתרא בכל דוכתא ואף הוא רגיל לילך אחריו בשיטה זו א"ל שתאמר ולחלק בין דיני ממונות לאיסורי דרבנן ובפר' מה שהיא מפני מראית עין אבל מ"מ מנ"ל להקל וכ"כ הר"ן מתחילה כדברי הרא"ש וכ' אח"כ ולדברי הגאוני' שפוסקי' בכ"מ כל"בת כל שהפריס ע"ג קרקע לא שרי ליה עד דאיכא ב' תמיהי ע"כ כ' הרשב"א כל היכא דשרינן משום קלוט' בלא שחיט' מותר נמי אף החלב והגיד וזהו פשוט ומסיק דאד' ב"ח ה"ל בר פקוע דנפל עליה דובא ואתא לקמיה דר"א א"ל זיל שחטיה וכ' תו' ואע"ג דס"ל כרבנן דר"ש בעינן שחיטה בהפריס כו' מ"מ לא אסר ליה משום דרוסת הזאב דדוקא בשחיטה נזיר דילמא אתי לאחלופי בשא' בהמות וכשרואין שאוכל אותה בלא שחיט' אבל טרפות' דידי' לא כולי האי מיפרסם ואף שיש לדחות ולומר דלא מיטרפא בדרוסת הזאב בג' מ"מ אינה נר' דלא על חנם נקט ונפל דובא עליה אלא לאשמעינן דאין לחוש לטרפות וכ"מ מתוך פרש"י ז"ל שפי' הזאב טרפה ולא היתה יכול לחיות וכ' הר"אש ומיהו נר' דאם לא שחטה כראוי כגון ששהה או דרס או החליד או הגרים או שחטה בסכין פגומה כאלו לא שחיט דמי כיון דהצריכוהו שחיטה שחיטה מעליית' בעינן ול"ד לשאר טריפו' ע"כ ואף שרשב"א נוטה להתיר אף בזה מ"מ לא מסתבר כלל וכ"כ הר"ן תש במסקנא וכן עיקר: