ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן ח
דין דאין פודין בבן פקועה:
מסקינן בסוגיא איבעיא להו מהו לפדות בבן פקועה אליבא דר"מ לא תיבעי' לך דכיון דאמר שטעון שחיטה שה מעליא הו' כי תיבעי' לך אליב' דרבנן דאמרי שחיטת אמו מטהרתו מאי כיון דאמרי שחיט' אמו מטהרתו כבשרא בדקולה הוא א"ד כיון דרהיט ואזיל ורהיט ואתי שה קרינן ביה מ"ז אמר אין פודין ור"א אמר פודין א"ל ר"א למ"ז מאי דעתך שה שה מפסח פי' לגבי פסח פשיט' שאין ראוי לפסח משום דחשבינן כאלו כבר שחוט ואנן בעינן שחיטה לשס פסח כ"פ התו' אבל רש"י פי' הפסול לפסח משו' יוצא דופן הפסול בקדשי' ומה שהקשו בתו' א"כ אמאי מסיק לעיל בסוגי' דלר"מ דבעי שחיטה פשי' דפודין ת"ל משום יוצא דופן תירץ הרמב"ן הא דאמרינן לעיל דלר"מ פשיטא שפודין בו היינו מעיקרא מקמיה דמסיק אדעתין דגמרינן מפסח ופרי' א' מה להלן זכר תמים ובן שנה אף כאן ז"ת ובן שנה תפדה תפדה ריבה אי תפדה תפדה ריבה אפי' כל מילי נמי א"כ שה שה מאי אהני ליה וכ' הרא"ש והלכת' כר"א ר"ל שהוא בתר' ותימא הא משמע פשטה דסוגיא דר"א קבל דבריו שהרי הקשה לו מאי דעתך והוא השיב לו כהוגן נמצא דהלכה כמ"ז ובפ"ק דבכורות כתב הרא"ש גופא שר"ת פסק בפ' ב"ה כמ"ז דשמעתין כוותיה ריהטין וכ"פ הטור אלא שכ' אח"כ והרמב"ם כתב שפודין בו לכתחיל' ובוודאי ט"ס הוא וראוי להגי' הרמב"ן שהרי הרמב"ם כ' להדי' שאין פודין בו וכן עיק' איבעי' להו מהו לימנו' בו ראשון פי' שהאם תהיה בראשון והפקוע תהי' כשני לה ר"י אמר מונין בו ראשון ושני רשב"ל אומר אין מונין בו ראשון נעשה כאגוז המקשקש בקליפתו איתביה ר"ל לר"י הבשר מגע נבילה דברי ר"מ וחכ"א מגע טריפה שחוטה בשלמא לדידי דאמינ' דחד גופיה הוא היינו דאתכשר בדמא דאימא אלא לדידך במאי אתכשר א"ל בשחיטה וכדר"ש ואע"פ שאין הלכה כר"ש מ"מ לא אוקמינן מתניתין כר"ש אלא לר"מ אבל לרבנן דאמרי מגע טריפ' שחוטה מדרבנן אתיא לכ"ע כדפירש' איתביה ר"י לרשב"ל עבר בנהר פי' הפקוע הוכשר הלך ב"הק נטמא בשלמא לדידי דאמינא תרי גופי ננהו מ"ה הוכשר אין לא הוכשר לא אלא לדידך דאמרת חד גופ' הוא הא איתכשר בדמ' דאימא בשחיט' יבישתא ודלא כר"ש דאמ' שחיטה מכשרת בלא דם מאן תנא עבר בנהר הוכשר הלך בב"הק נטמ' אר"י ר"י הגלילי היא דתניא רשב"א אמר משום ר"י הגלילי מטמא טומאות אוכלין וצריך הכשר וחכ"א אינו מטמא טומאת אוכלין מפני שהוא חי ואזדא ר"י לטעמיה דאר"י ר"י הגלילי וב"ש אמרו דבר אחד ר"י הגלילי הא דאמרן ב"ש דתנן דגי' מאימתי מקבלין טומאה ב"ש אומרים משיצודו וב"ה אומרים משימותו ר"ע אומר משעה שאין יכולין לחיות מאי בנייהו אמר ר"י דג מקרטע איכא בנייהו וכ' התו' הא דאמרינן מאי בנייהו דג מקרטע לאו בין ר"ע וב"ה קא בעי דמחלוקת' מפורש בהדיא דלב"ה דוקא משימותו אלא בין ב"ש לר"ע קאמר דתרווייהו מחיי' ומפרש איכא בנייהו דג מקרטע פי' שקופץ ומדלג בחוזק דלב"ש טמא ולר"ע טהו' כיון דאם זרקו במים הוא יכול לחיות ומקרטע לשון כח וחיות גדול כמו שהבי' בערוך מדאמר בילמדנו בפ' בהעלותך וכיון שהו' יוצא ורואה את הנר מיד הוא מתחיל שמח ועומד ומקרטע לפניו תדוץ דאב' מתרגמי' קדמיה מקרטע ע"כ בעי ר"ח נולדו בדגים סימני טרפ' מהו תיבעי למ"ד טריפה אינו חיה תבעי למ"ד טרפה חיה בהמה הוא דנפישי חיות' אבל דגים דלא נפיש' חיותא לא א"ד אפי' למ"ד טרפה הוא אינה חיה ה"מ בהמה דיש במינ' שחיטה אבל דגים דאין במינן שחיטה אימא לא תיק"ו הך בעיא אליבא דר"ע אזלא ולית הלכתא כותיה אלא כב"ה דאמרי משימותו ואפי' אם תפרש דר"ע לא סבר כב"ש ומאי בנייהו קאי אב"ה ור"ע מ"מ אין הלכה כרבי עקיבא דק"ל הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו: