אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ד › סימן ז

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן ז

סימן ו

דין השוחט את הבהמה ומצא בה עובר בין אם הוא בן שמונה או בן ט' בין חי בין מת מותר ואין טעון שחיטה וחלבו מות' וגיד' נמי מות' וכל זה כשלא הלך ע"ג קרקע אבל אם הלך ע"ג קרקע טעון שחיטה וחלבו וגידו אסור:

מתניתין השוחט את הבהמה ומצא בה בן ח' חי או בן ט' מת קורעו ומוציא דמו מצא בה בן ט' חי טעון שחיטה וחייב משום אותו ואת בנו דברי ר"מ וחכ"א שחיטת אמו מטהרתו רש"א אפי' בן ה' שנים וחורש בשדה שחיטת אמו מטהרתו קרעה ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה לפי שלא נשחטה אמו והלכה כחכמים דאמרי שחיטת אמו מטהרתו והוא שלא הפריס ע"ג קרק' פי' שלא הלך ע"ג קרקע אבל אם הלך אסור בלא שחיטה משום מ"ע דלא אתו לאחלופי וחלבו מות' דחשוב בתוכו כבשר אבל דמו אסו' דלא גרע מדם האברי' וזו נמי איירי דוקא שלא הפריס ע"ג קרקע אבל אם הפריס ע"ג קרק' אפי' חלבו אסור תניא לענין גיד הנש' שנוהג בשליל כה"ג וחלבו אסור דברי ר"מ רי"א אינו נוהג בשליל וחלבו מותר וק"ל כר"י לגבי ר"מ וק"ל כר"י לגבי ר"ל שאמר אף לדברי המתיר בחלבו אוסר בדמו והנה הא"ז כ' וז"ל ומסתבר בגידו נמי מותר כחלבה דהא לאו בהמ' הוא וראבי"ה כ' משום רב האי גאון דגיד הנש' נוהג בו וצריך לנקרו עם שומנו דגיד ע"כ ולכאורה היה נרא' לומר שלא עלה על דעתו לחלק בין חלבו לגידו כדאיתא בסוגיא על הא דבעי למימר שלא הלכו בו חכמים להקל אלא על עסק שחיטה הא לכל שאר הדברים שוה לבהמה ופריך למעוטי מאי אילימא למעוטי חלבו וגידו דשליל מיפליג פליגי דתניא ג"ה נוהג בשליל וחלבו אסור דר"מ רי"א אינו נוהג בשליל וחלבה מותר אלא שדע' ראבי"ה שאין הלכה כר"י אלא כר"מ וחלב נמי אסור וכן דעת הרמב"ם והעיטור אכן ראיתי במרדכי שכ' בז"הל ראבי"ה כ' בשם ראב"ן דג"ה נוהג בו וצריך לנקרו עם השומן משום דאשר על כף הירך כתי' סתמא משמע דוקא ג"ה אבל בחלבו מודה דשרי ומ"מ לפי הסוגיא נר' שאין לחלק ותרווייהו שרי וכד' הרי"ף ורוב המחברים ומ"מ אכתו' נמי דעת האוסרי' מה עלה על דעתם לחלו' ולאסור חלבו וגידו משום דמסקינן בסוגיא הטילה נפל רי"א חלבו כחלב בהמ' רשב"ל אומר חלבו כחלב חיה רי"א חלבו כחלב בהמ' אויר' גרים רשב"ל אומ' חלבו כחלב חיה חדשים גרמי א"ד כל היכי דלא כלו לו חדשיו לא כלום היא פי' ואינו חיי' עליה משו' חלב אלא משו' נבילה וכ"פ הרמב"ם כי פליגי היכא דהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב של בן ט' חי וא"כ ר"י אמר חלבו כחלב בהמה חדשים גרמי רשב"ל אומר חלבו כחלב חיה חדשים ואוירא גרמו וא"כ דעת האוסרי' היכא דכלו לו חדשיו שאסו' חלבו וה"ה גידו דק"ל כר"י לגבי ר"ל ומ"ה אוסר ראבי"ה אפי' בסתם שליל דלא בקיאין אנו אם הוא בן ז' או בן ט' שכלו לו חדשיו כבר אבל אינו כן כמ"ש הרא"ש דבריו בביאור הנכון ז"ל הושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב מבן ט' חי ואכלו ר"י אמר חלבו כחלב בהמה חדשים גרמי ואפי' לר"י דשרי חלב בן ט' היינו כשנשחטה אמו דניתר בשחיטת אמו אבל קודם שחיט' חלבו כחלב בהמה ור"ל אמר חלבו כחלב חיה חדשי' ואוירא גרמי ואפי' לר"מ דאוסר ה"מ לאחר שחיטה ויצא חי לאויר העולם וכן פי' התו' ולא כמ"ש רש"י ז"ל במתני' דטעמא דר"מ משום חדשים דא"כ בן ט' מת היכא שרי ר"מ כולו חוץ מדמו והלא צריך לידע אימת' מת אי קודם שחיטה אי לאחר שחיטה אלא אפי' מת לאח' שחיטה מותר כל זמן שלא יצא חי לאויר העולם ואל תתמה לר"י כיון דנקרא חלב בגמר חדשים למה ניתר בשחיט' אמו דיו לולד שיה' כאמו דאין שחיטתה מטהרת חלבה וי"ל דגזירת הכתוב הוא שהרי למדנו מוכל בבהמה תאכלו שאם חותך מן העובר מותר ואלו נחתך מן הבהמה אסו' ומה שדמו אסור לפי שהוא נבלע בכל הגוף וחשיב כדם האברי' שפי' של בהמה עצמה וכ' כ"ז אע"פ שאין נפקותא במחלוקתם לענין א"ו דאף לר"ל אם אינו אוסר משום חלב אסור הוא משום בשר מן החי בשביל שכ' ר"מ ז"ל השוחט את הבהמה ומצא בה שליל כל חלבו מותר ואפי' מצא חי מפני שהוא כאבר מאמו ואם שלמו לו חדשים ומצאו חי אע"פ שלא הפריס על גבי קרקע ואין טעון שחיטה חלבו אסור וחייבין עליו כרת ומוציאין ממנו כל חוטין והקרומים שאסורי' בשאר בהמות ונר' שהוא ר"ל דר"י ור"ל פליגו בפלוגת' דר"י ור"מ דר"י כר"מ ור"ל כר"י ופסק הלכה כר"י ול"נ כלל שיחלוקו האמוראים במחלוקת התנאים אם לפסוק הלכה באו לימא מר הלכה כמר ומר הלכה כמר אלא ודאי כ"א אמר דבריו אליבא דכ"ע והלכה כר' יהודא דאמר חלבו מותר אפי' בבן ט' חי והא דקי"ל כר"י לגבי ר"ל דדמו אסור היינו חייבין עליו כרת אם הוא דם הנפש כדמשמע להדיא בסוגיא אף הרמב"ן פי' דדוקא לר"י הוא דאיכא כרת אבל לרבנן דפליגי אפי' בדם התמצי' וסברי שהוא בלאו א"כ דם השליל לא עדיף והוה נמי בלאו וכן אית' בתו' שדם השליל אינו אלא כדם האברי' והוא בלאו והיינו לרבנן אבל מן הסוגי' לא משמע הכי דיש חילוק בין ר"י לרבנן בדם השליל ואדרבא דאמרי' לשם דלר"ל דס"ל אף לר"י דם השליל באזהר' אע"פ דס"ל לר"י דאפי' על דם התמצי' חייב כרת ה"מ היכא דמחייב אדם הנפש אבל היכ' דלא מחייב אדם הנפש כגון דם השליל אינו חייב על התמצית וא"כ לר"י דמחייב על דם הנפש דשליל ה"ה לרבנן ומ"ה כתב ברי"ף דק"ל כר"י לגבי ר"ל דלא"כ למנ"מ הוא דק"ל כר"י הא ק"ל הלכ' כרבנן לגבי ר"י וכ"ד הרשב"א והר"ן:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה