ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן ו
דין בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו וחתכה ואח"כ שחט את אמו הבשר טהור ולא אמרינן שמקבל טומאה מן החי שחט ואח"כ חתכה הוי כמגע טריפה שחוטה:
מתני' בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו וחתכה ואח"כ שחט את אמו הבשר טהור ולא אמרי' שמקבל טומאה מן אמה שאין בהמה מקבלת טומאה מחיים שחט את אמו ואח"כ חתכה הבשר מגע נבילה דברי ר"מ וחכ"א מגע טריפה שחוטה פי' אע"פ שהשחיטה אינה מטהרת את האבר להיות ניתר באכיל' מ"מ מטהרת מידי נבלה והוי כטרפה שנשחטה ולענין מה הוי מגע טריפה שחוטה שמטמאת קדשים מדרבנן כטריפה ששחטה ואין חילוק בין עובר חי לבין עובר מת כרבא וכן הלכה וכ"פ הרמב"ם ואע"פ דלקמן בסוגיא גבי מונין ראשון ושני כו' מוקי לה ר"י להאי מתני' כר"ש דס"ל שחיטה מכשר' בלא דם מ"ה הוכשר נמי העובר לקבל טומא' בשחיטה אבל לפי מה דק"ל לעיל בהשוחט דהלכה דאין שחיטה מכשרת בלא דם א"כ אין העובר מקבל טומא' מן האבר לפי שלא הוכשר וטהור לגמרי מ"מ נר' בעיני דדוק' לר"מ דס"ל מגע נבילה הוא דבעינן לאוקמי הכי אבל לחכמים דאמרי' מגע טריפה שחוטה ומדרבנן משום מעלת קדשים ה"ה שמקבל נמי העובר טומאה זו אפי' בלא הכשר וכן משמע קצת לפרש"י למעיין בו שעיקר הקושי' דלקמן שהעובר יקבל טומאה בלא הכשר לר"מ קאמר שמטמא אותו מגע נבילה ומסיק בסוגי' איך העובר מקבל טומאה מן האבר הלא מגע בית הסתרים היא אלא דאמרינן האי עובר כיון דלחתיכה קיים והוי כאלו חתך דמי ואפי' לחכמים דסברי בעלמא דלא אמרינן כחתוך דמי לענין טומא' וטהרה חבורי אוכלין שאני דחשבי' כמפרתי דמו ונגעו בהדי הדדי תו שנינן במשנה בן חי אין שחיטתו מטהרתו לפי שאין במינו שחיטה וחשבינן כנבלה אף לטומאה ומסקינן בסוגיא אמר ר"י ב"י אר"י הכל מודים שמיתה עושה ניפול פי' אבר המדולדל בבהמה ומתה המיתה מפלת אותה ואינה מטמא כאבר מן הנבילה אלא כאבר מן החי והפרש יש ביניהם דאמרי' בהעור והרוטב אמ"ה בשר הפורש ממנו טהור דאין מטמא אלא כשהוא אבר שלם בשר גידי' ועצמות אבל נבילה כזי' ממנה טמא אב הטומא' ושחיט' אין עושה נפול גבי אבר המדולדל ומטהר' מלטמא אע"פ שאסור באכילה וילפינן מקרא דכתיב וכל אשר יפול עליו במות' יטמא מיתה עושה ניפול ולא שחיטה ובעי' דהושיט ידו למעי בהמה ושחט בן ט' חי כולה נבאר לקמן אי"ה גבי השוחט את הטריפה ומצא בן ט' כו' בסימן ט':