ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן ד
דין אם יצא רובו של בכור ה"ז יקבר ואסור למוכרו לגוי ובכור בעל מום מותר להאכיל אפי' לגוים ואפילו לכלבים ודוקא במותר בקערה דרך ארעי הוא דמותר להאכיל לכלבים אבל להדיא להאכילו אסור מש' בזוי קדשים וכן מה שמות' להאכיל לגוי היינו דרך זימון אבל אסור למכור לו משום ביזוי ומי שיש לו בכור ב"מ אסור למכור לגוי מחיים:
פסק כתב הר"ן וז"ל ומדתנן יצא רובו הרי זה יקבר משמע שאינו מותר למוכרי לנכרי לפי שאסור בהנאה וה"נ משמע בזבחים בפ' טבול יום דתנן התם אמר ר"ח סגן הכהנים מימי לא ראיתי עיר יוצאות לבית השרפה אמר ר' עקיבא מדבריו למדנו עוד שהמפשיט את הבכור ונמצא טרפה שיאותו הכהנים בעורו אלמא עורו מותר אבל בשר אסור בהנאה ויקבר ואיכא למידק דהא בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין משמע דבכור מותר בהנאה ומזמנין עליו אפי' עכו"ם דתנן התם ב"ש אומר לא ימנה ישראל עם הכהן על הבכור וב"ה מתירין אפילו בעכו"ם תירצו בתוס' דכל שהוא נאכל לכהנים במומו שרי לזמן עליו את הגוי דאיתקש לצבי ואיל אלא דלהאכילו לכלבי' אסו' מואכלת ולא לכלביך אבל היכא שהוא אסור באכילה כגון שנמצאת טריפה לא איתקש לצבי ואיל הלכך אסור בהנאה ויקבר ותדע לך דהא רבי עקיבא הוא דאמר בפרק טבול יום דיאותו הכהנים בעורו אלמא דבשרו אסור ובפרק כל פסולי המוקד' מוקמינן בגמ' דההיא דב"ה שמזמנין עליו את הגוי כוותיה דר"ע ע"כ והנה מ"ש דלהאכילה לכלבי' אסור מואכלת ולא לכלביך נראה דלא דק דלא עדיף עכו"ם מיניה שהרי מזונותיו עליך אלא ואכלת ולא לכלביך לא ממעט אלא טריפה וכן איתא בה"גמר דחולין להדיא שמות' להאכילו לגוים ולכלבי' כשהוא כשר וכן משמע להדי' באשר"י פ' כל הפסולין:
בכור דאתא לידן נימא בה מילתא מי שיש לו בכור בעל מום וניתר ע"י חכם ומסתפי שלא יטרף וצריך לקברו עם עורו אי שרי למוכרו לגוים מחיים או לא נראה שאסור אף שמ"כ בשם הפרנס וז"ל לפיכך כשיפול בו מום טוב והגון למוכרו לגוים מחיים ע"כ ומהר"י קאר"ו הביאו אין חושש אני בזה לפי מה דק"ל כל בהמה שנאבדה ריאה שלה דמחזיקינן לה בתורת איסור לפי שטרפות הריאה מצויה ולא אמרינן בכה"ג מאחר שנשחטה היא בחזקת היתר עומדת אלא לענין בא זאב ונטל הבני מעיים והחזירן כשהן נקובין כו' ולתלות כגון בידא דטבחא ועל הדומה לזה אבל לא בטריפות וכ"ד כל הגאונים שחולקי' על רש"י שהתיר והארכתי בזה בפ"ק א"כ בנדון זה נמי הבהמה בחזקת איסור משום טריפות הריאה וא"כ צריכין קבורה עד שתבדק שהיא כשר' וכל זמן שלא בדק אסור למכור לגוים משום ואכלת ולא לכלבי' דכל היכא דאסור לכלב אסור נמי לעכו"ם כדמוכח פ' כ"ש ולא שרי להזמין לגוי אלא כשהוא שרי לישראל וכבר האריכו בזה התוספות בפירקין וכן האשי"רי בפרק כל פסולי המוקדשין אלא שאין לאסור משום ס"ט אלא וודאי בכור אבל ספק בכור שרי משום דאין כאן ספק איסור אלא ספק ספיקא ספק בכור ספק אינו בכור ושרי למכור לגוים ואם ת"ל בכור ספק טריפה ספק כשר וכשהוא כשר שרי למוכרו לגוי' אבל מ"מ אני חושש בזה לאוסרו למכור לעכו"ם אפילו הוא כשר בוודאי משום ביזוי קדשים דהא גרע טפי ממה שאסור למכור באיטלז שהוא ביזוי קדשים ומ"ה נראה דלא שרי ב"ה אלא לזמן עליו שיאכל הגוי עמו אבל לא למוכרו אפי' ליתן לו חתיכה חיה וה"ה להשליך לכלבים אסו' משו' זילזול קדשים בעלמא ולאו משום איסור ממש משום ואכלת ולא לכלביך כמו שעל' על דעת הר"ן שכ"כ בפירקין ולית' דליכ' איסורא בדבר אלא למעוטי טרפה קאתי וה"ק ואכלת בזמן שהיא ראויה לך לאכול אבל לא לכלביך היינו טריפה דומיא מה שדרשינן גבי שלוח הקן ואת הבני' תקח לך ולא לכלביך שאינו ר"ל שאסור ליקח הבנים וליתן לכלבים אלא למעוטי ביצת עוף טמא כדאיתא פ' שלוח הקן ה"נ אלא שמ"מ איסור דרבנן איכא משום ביזוי קדשים ומ"ש כי מצאתי במ"ק פ"ק דחולין בכור בעל מום מותר להאכילו לגוים ולכלבי' גוי דרך זימון קאמ' כדפי' ולכלב נמי דרך ארעי המותר שבקערה עם העצמות אבל לא להדיא: