אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ג › סימן קח

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ג · סימן קח

סימן קז

דין שני בני מעיים היוצאים מן הקיבה בבהמה אם מיד ביציאתן נפרדו זה מזה אפי' אינן מפזר דין כמל' רחב אצבע ונתערבו אח"כ בהדדי אפ"ה טריפה אבל אם במקום יציאתן כרחב אצבע נתחברו יחד אפי' נפרדו אח"כ זה מזה הרבה אלא שנתחברו במקום הוצאת הרעי כרחב אצבע כשרה וכן אם מעי אחר יוצא מן המעיים כעין ענף מן הבד שפיה סתום למטה והמאכל יוצא מן המעיים לתוכה וחוזר ממנו לתוך המעיים אפ' אינו יוצא אלא אחר רחיבת אצבעו מן הקבה אפ"ה טריפה עד שתחזור ויתערב ראש השני עם המעי שיצא ממנו דאז כשרה אפילו לא נתערב אלא משהו במקום הוצאת הרעי ובעוף אפילו לא נתחברו לא למעלה ולא למטה בין בזה ובין בזה בכל ענין כשרה:

העיד נתן בר שילא רב טבחיא דציפורי לפני רבי על שני בני מעיים היוצאים מן הבהמה כאחד שהיא טריפה וכנגדן בעוף כשרה פירש"י בעוף זימנין דהוי ואע"ג דלא משתכח להו הכי ק"ל וי"מ כל עוף דרכו כן משום דמן הזפק עד הקורקבן קנה של מעיין אח' וההוא קרוי בני מעיים ובראש הקורקבן יוצאים בני מעיים גמורים ומסיק בד"א בשני מקומות אבל יוצאים במקום אחד וכלין עד כאצבע כשרה פליגי בה רב אמי ור"א ח"א הוא דהדרי וערבי וח"א אע"ג דלא הדרי וערבי בשלמא למ"ד הוא דהדרי וערבי היינו דקתני עד כאצבע אלא למ"ד אע"ג דלא הדר' וערב' מאי עד כאצבע עד כאצבע מלמטה וכ' הרא"ש רש"י פי' למ"ד והוא דהדרי וערבי שיוצאים במקום אחד סמוכין זה לזה וכלין עד כאצבע שחוזרים ומתערבים ברוחב אצבע וקשה לפי' ולגירסתו דתרווייהו בעי הדרא וערב' אלא דחד אמר הדרי וערבי עד כאצבע וח"א מלמטה וגם לא מיקרי שני בני מעיים אם אינן חלוקים אלא בכאצבע לכך נרא' כפי' רי"ף ז"ל וז"ל פי' כל בהמה הדקין שלה חוט אחד היא ומשוך ואם יצא ממנה מעי א' כמו שיצא ענף מתוך הבד של עץ טריפה בד"א שיוצאים בב' מקומות אבל יוצאים ממקום א' והולכין וכלין עד כאצבע כשרה והוא דהדרי וערבי ונעשו שניהן חוט א' אבל לא הדרי וערבי הוי יתר בבהמה וכל יתר כנטול דמי ז"ל רי"ף ז"ל ונר' שהוא גורס כגירסת הר"ש קר"א בשלמ' למ"ד אע"ג דלא הדרי וערבי היינו דקתני וכלין עד כאצבע מלמעלה אלא למ"ד והוא דהדרי וערבי מאי כלין עד כאצבע מאי כלין מלמטה וה"פ יוצאים ממקום א' ביציאתן מן הקיב' הן מעי א' וכלין עד כאצבע פי' כלה חיבורם עד סוף אצבע ר"ל שהן מעי א' ברוחב אצבע וה"לל כלה עד כאצבע אלא משום דנקט יוצאין בל' רבים נקט נמי כלין בשלמא למ"ד דלא הדרי וערבי היינו דקתני וכלין עד כאצבע כדפרי' שהן מחוברי' ברוחב אצבע ומכאן ואילך הן מפורדת והן לגמרי ב' בני מעיים שאינן מחוברים כלל אלא למ"ד והוא דהדרי וערבי מאי וכלין עד כאצבע והלא צריכין להתחבר יחד ומשני מאי כלין מלמטה פי' דהדרי וערבי כרוח' אצבע סמוך לבית הרעי ולמעלה אפי' אין ברוחב חיבורן אלא משהו כשרה והשתא לא ידעינן כמאן הלכה מהנך תרי אמוראי הלכך תפס רי"ף ז"ל חומרא שניהן דבעינן שיהא רחב חיבורו מלמעלה במקום יציאתו מן הקיבה אצבע וגם למטה סמוך לרעי אצבע ע"כ ולפי דבריו צ"ל מ"ש הרי"ף והוא דהדרי וערבי ונעשו שניה' חוט א' אע"פ שלא הזכי' שיעור העירוב דעתו דכאצבע בעינן ואפשר דכאצבע שהזכיר לעיל קאי והרשב"א בחידושיו הביא נמי גירס' ר"ש קר"א אלא שבסוף גריס מאי כלין כלין למעלה קאמר ופירש בע"א אבל אין נפקותא לעניין פסק הלכה דאף לפי' כיון דלא ידעינן כמאן הלכתא מהנך תרי אמוראי נקטי' בחומרת שניהם דבעינן שיהו מתערבין במקום יציאתה מן הקיבה אצבע וגם למטה סמוך לבית הרעי אצבע וכ' עוד הר"ן ואם באנו עוד לחוש לפי' רש"י צריך ג"כ שיהא הפיצול חוזר ומתערב בתוך רוחב אצבע וכ"פ הרשב"א בת"ה ולי נראה שאין לחוש לחומרא של רש"י כי לא מסתבר שפיצול פחות מכאצבע קרוי שני בני מעים כאשר הקשה הרא"ש ועוד נרא' דב כה"ג אף רש"י מודה כי לא חש רש"י שיחזור ויתערב הפיצול בתוך רוחב אצבע אלא דוקא שאם שני המעיים מתפצלים למעלה בכאצבע שהיא טריפה אבל כל היכא שלמעלה ולמטה הוא מעי אח' אלא שבאמצע מתפצל לית בית מיחש והא אחר שהביא ב' הגירסות ופירוש' כ' וכ"ז אינו מחוור בעיני לפי שבכל הנוסחאות כולן יש כלים מלמטה וכן אין פירש"י ז"ל מתיישב בפשטה של שמועה לפיכך נ"ל דבמעי שהוא יוצא מן הבני מעיים כענף מן הבד ואינו חוזר ומתערב ואין לו אלא פה אחד פליגי דלמ"ד והוא דהדרי וערבי כל כה"ג טריפה כיון דאין אותו מעי חוזר מתערב ומ"ד אע"ג דלא הדרי וערבי ס"ל שאע"פ שאין פיצול זה חוזר ומתערב כיון שאין לו אלא פה אחד ולבני מעיים הוא נשפך כשרה דמאי כלין עד כאצבע לא שיהו מתערבין דוקא אלא שתהא שפיכת' כאחד וכל כה"ג הוי שפיכתן כאח' ונקטינן להאי פירושא דכיון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר כל שהוא כענף היוצא מן הבד אע"פ שהן נשפכים כא' טריפה אבל כל שהמעי א' מב' ראשים כלומר שמתפצל וחוזר ומתערב אע"פ שהוא נבדל באמצע ואפי' כמה כשרה ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה"ש ואף דברי הרי"ף ז"ל מוכחים כן ונר' עוד מדברי הרי"ף ז"ל ומדברי הרמב"ם בפ' הנזכר דעד כאצבע לאו דוקא אלא כל שחוזר ונתערב עם המעי ונעשה אחד מב' ראשיו כשרה ע"כ ומצאתי שכ' הקאר"ו וז"ל ובאמת כי דברי הר"ן נכונים מאוד בעיני ליישב לשון הרי"ף והרמב"ם אלא שלא ישב מ"ש בגמרא בשלמא למ"ד והוא דהדרי וערבי וכו' אלא למ"ד אע"ג דלא הדרי וערבי מאי עד כאצבע עד כאצבע מלמטה ונ"ל דה"פ בשלמא למ"ד והוא דהדרי וערבי היינו דקתני עד כאצבע כלומר שיחזרו ויתערבו ויהיו שניהם כאצבע א' ולא לענין שיעור העירוב תני כאצבע דאפי' במשהו סגי אלא לענין שיתאחדו שני המעיים ויהיו כאצבע א' אלא למ"ד אף ע"ג דלא הדרי וערבי וכו' מאי עד כאצבע מלמטה כלומר שיהיו שניהם כאילו מעורבות והם אצבע א' והיינו שלא תשפוך כל א' לעצמה ואילו כיון ששניהם שופכים למקום א' הרי למטה במקום יציאת הרעי הם כאילו היה אצבע א' וכיון דמספקא לן כמאן מהני אמוראי הוי הלכתא בעי דהדרי וערבי מיהו בכל דהו סגי ע"כ ודברים כאילו אין הדעת סובלת שיהא א נקרא כה"ג למטה אלא נר' לפרש דהוא נמי סבר כגירס' ר"ש קר"א אלא שגריס לבסוף מאי כלין כלין למטה וה"פ בשלמ' למ"ד אע"ג דלא הדרי וערבי היינו דקתני וכלין עד כאצבע דקאי אלמעלה שיהא למעלה יוצאין ממקום א' ר"ל מעי אחד עד כאצבע לכל הפחות ושוב לא יזיק פיצול אפי' אינו מתערב למטה אלא למ"ד והוא דהדרי ומתערבי מאי כלין עד כאצבע הלא הלך הכל במה שחוזר ומתערב ומשני מאי כלין למטה לאו דוקא שבעינן למעלה כאצבע אלא שיהא כלין כאצבע למטה שיחזרו ויתיחדו כאצבע כמו שהוא פירש א"נ שיהו כלין עד שישאר בחיבור דלמעלה ולמטה הכל כרוחב אצבע וזהו שיעור כ"ש אצבע אחת לשניהם וה"ה אפשר בפחו' אלא שאינו בנמצא והיינו ממש כדברי הרמב"ם שכ' וז"ל המעי היתר שתטרף בו הבהמה הוא יתר מתחלתו ועד סופו עד שנמצאו שני מעיים זה בצד זה מתחילה עד סוף במעי העוף או שהיה המעי יוצא כענף מן הבד וה"ה מובדל בין בעוף בין בבהמה אבל אם חזר ונתערב עם המעי ונעשה א' מב' ראשון והרי שניהם מובדלין באמצע ה"ז מותרת ואין כאן יתר ע"כ וה"ט דאפי' האי מ"ד דסבר עד כאצבע הוא קאי אשיעור' דבעינן רוחב אצבע למעלה היינו היכא שאינו חוזר ומתערב אבל היכא שחוזר ומתערב אף הוא מודה דלמעלה ולמטה בכ"ש סגי כדפרי' אלא שלא מלאני לבי להקל ולהוציא דברי התלמוד מפשיטו שאמר כלין עד כאצבע אלא בעינן למעלה כרוחב אצבע בלי פיצול ומ"מ שמעינן מהך פי' דפיצול התלוי שאינו ומתערב אפי' הוא ברחב אצבע למעלה קודם שיתחיל הפיצול אפ"ה טריפה ולא כמ"ש המרדכי וז"ל וראב"ן כתב שאירע במגענ"צא שבא מעי של כבש יוצ' מן הדק' באורך אצבע והיה סתום בסופו והרעי נכנס לתוכו ויוצא מתוכו אל הדקין והסכמנו להתיר שלא מצינו שהטריפו חכמים אלא שנים יוצאים מב' מקומות כעין בעוף שיוצאין מן הקורקבן שני דקים אחד הולך לזפק והשני הן הדקין אבל הכא דק היוצא משאר הדקין הוא ואין זה כנגדו בעוף ורשב"ט נחלק בדבר ונר' לע"ד דפי' האלפס ופי' ר"ח חולקים על הוראה זו ע"כ הרי הוא בעצמו כת' שהרי"ף חולקים עליו כ"ש שהרמב"ם וכל האחרונים חולקים עליו ותמיהני על הטור שכ' וז"ל כ' א"א הרא"ש ז"ל בתשו' הדורא דכנתא שיוצא מאמצעיתה יתרת שתלוי בדקין כמו מעי קטן באורך אצבע כשרה ע"כ ותימא הוא הלא מה שהשיב בתשו' הוא דברי ראב"ן זקנו דלא כדברי הרי"ף כאשר כ' המרדכי בעצמו והוא כב' כ' להחמיר כדברי הרי"ף והא לך התשו' של הרא"ש בכלל עשרים וז"ל ששאלת על הדורא דכנתא שנמצא באמצעית יתרת שתלוי בדקין כמו מעי קטן ארכו אצבע או פחות או יותר ויש להסתפק אי אמרי' כל יתר כנטול דמי והוה ליה כנקבו הדקין או לא דע כי מעשה כזה בא לפני ראב"ן ז"ל והכשירו מטעם שלא מצינו שהטריפו חז"ל בתלמוד אלא ב' מעיים היוצאי' בב' מקומות כגון שיוצאין מהקורקבן ב' דקים א' הולך אל הזפק והב' הם הדקין אבל הכ' דק היוצא מן הדקין ואין כנגד זה בעוף והקשה לו חתנו ר"ש כיון שמטריפין ב' בני מעיים היוצאים מן הקיבה כמו בעוף מן הקורקבן משום דהשני הוי יותר כיון שאין דרכו להיות כך והואיל ונשתנה טריפה ה"נ כיון שאין דרך לצאת מן הדקין יתרת כזה כיון דנשתנה ה"ל יתרת וטריפה ונשאו ונתנו בדבר ומצאו סעד כה"ג ועמדו למניין והכשירוהו ע"כ הרי לך שלא הכריע בעצמו אלא שהביא תשובת זקנו אבל בספרו שחבר אחר התשו' כאשר ידוע וכ"כ מהרי"ק לא הכריע אלא כדברי הרי"ף ממש ושם לא הזכיר אפילו רמז מדברי זקנו הראב"ן כי ראה שכל הגדולים חולקים עליו היכא שיוצא מעי אח' מן בני המעיים של עוף נר' בעיני שהוא שרי אף שאינו חוזר ומתערב ואף שיראה מדברי הרמב"ם לאיסו' שהרי כ' לעיל היכ' שהוא מובדל שהוא יתרת בין בעוף בין בבהמה נר' שהוא תופס פי' שני של רש"י שכ' מה שא"כ בעוף דהיינו ר"ל שיש לכל עוף שני מעיים דהיינו הושט והמעי שיוצאין שתיהן מן הקורקבן אבל כה"ג לא מכשרינין או ס"ל דאף בעוף לא שכיח יתרת א' התלויה אא"כ שהוא יוצא מב' צדדין בשוה מתחילתו עד סופו וקצת משמע לשונו כך שכ' עד שנמצאו שני בני מעיים מתחילה ועד סוף במעי העוף דמשמע כפשוטו וכן באווזות שלנו ראיתי שב' דקין ארוכים יוצאין מן המעיי' בסוף הדורא דכנתא אינו רחוק מסופו סמוך לציאת' ואותה השני דלדולים הרעי יוצא מן המעי אליהן אלא שעומדים לאחוריהן ראשיהן נגד הקורקבן וסוב' כל היכא שאינה בעניין זה שיתרת הוה מ"מ ל"נ דסתמא כת' כנגדה בעוף כשרה וא"כ מה שפסלינן בבהמה מעי המדולדל שאינו חוזר ומתערב וממילא בעוף כשר וכ"כ הרשב"א כפיר' הראשון של רש"י דבשל עוף כשר בכל ענין דהכי קי"ל כרבנן דאין זה שינוי בעוף וכ"כ ר"י להדיא וז"ל שאם נמצא בעוף שיוצאים הדקין מן הקורקבן מכמה מקומות עושין כמה ענפים הכל כשר:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה