אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ג › סימן פו

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ג · סימן פו

סימן פה

דין ניטלו הכליות כשר ואם לקתה אפי' כוליא אחת והגיע הליקוי במקום חריץ דהיינו בלובן שבכוליא טרפה אבל אם ניקבו או נחתכו אפילו הגיע למקום חריץ כשרה מ"מ אם נתחתכה לשנים או נבקעו טריפה אם מגיע למקום חריץ וכן אם חסרה עד מקום חריץ טריפה ואם יש מוגלא בכוליא אפי' לא הגיע למקום חריץ טרפה:

פיסקא ניטלו הכליות אמר רכיש בר פפא משמיה דרב לקות' בכוליא א' טריפה פי' אפי' בכוליא א' ואין חילוק בשום ענין בכל הטריפות בין א' לשתים אמרי במערבא והוא דמטא לקותא למקום חריץ והיכ' מקום חריץ חיורא דתותא מתני וכתב הרי"ף פי' הלובן שבתוך הכוליא והלכתא כרכיש ב"פ אמרי במערבא כל פסול בריאה כשר בכוליא שהרי נקב פסול בריאה וכשר בכוליא וכ"ש היכא דכשר בריאה כשר בכוליא מתקיף לה ר"נ וכללא הוא והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא והרי מ"ז דכשירות הכא והכא אלא אמר רב אשי טריפות קא מדמית להדדי אין אומרים בטריפות זו דומה לזו שהרי חותכה מכאן ומתה וחותכה מכאן וחיתה ומים זכים כשרי' נמי לא אמרן אלא דצילי אבל עכורי טריפה וכי צילי נמי ל"א אלא דלא סריח אבל סריח טריפה וכ' הרא"ש פי' לקותא דמלי' מוגלא והיינו לפי גי' ס"י שלא גרסי לקמן א"א איתמר הכי איתמר יש כשר בריאה ופסול בכוליא ויש פסול בריאה וכשר בכוליא פסול בריאה וכשר בכוליא נקב כשר בריאה ופסול בכוליא מוגלא ול"ג פסול בזה ובזה לקותא דל"ל ליה דלא בא לתרץ אלא על הדיוק שדקדק וכ"ש הכשר בריאה כשר בכוליא ופרי' והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא וע"ז תי' שאין לדקדק כך אלא אדרבה מה שכשר בריאה פסול בכוליא ומה שכשר בכוליא פסול בריאה ולא הזכיר הספר כלל מה שכשר בשניה' ופסול בשניהם ולפי גי' הספרים לא תמצא הפסול בשניהם דאין לקות' פסו' בכוליא אלא מוגלא וכשרה היא בריאה אלא ע"פ רי"ף הוגה בספר כשר בזה (ובזה) מים זכים פסול בזה ובזה לקותא ולגרסא זו מוגלא ולקותא ב' ענינים הם ולקותא היינו שמחמת חולי לקה הבשר ונתמסמס עד שהרופא גוררו ומעמידו על בשר חי ואף על פי שאם ניטלו הכליות כשרה גמירה דעל ידי המסמסה טריפה וגם בריאה פסול כדאמרינן לעיל דנפלה תילחי תילחי ודוק' לקותא היא דפסול אבל ניקב או נחתך אפי' עד מקום חריץ לא מיטרפא בהכי יותר מזיק לה כאב הלקותא מכאב החתך והנקב והכי אמרי' לעיל דהוו מחו' בכוליא וקטלי וקאמר דלא הוי טריפה ולא דקדק אם הגיע למקום חריץ וכן אמרי' בשמעתן דנקב כשר בכוליא ולא מפליג בין הגיע למקום חריץ בין לא (הגיע) ע"כ והנה הרא"ש לא הכריע אכן הטור פסק דטריפה בין בלקותא בין במוגלא ודעת הרבה מפרשים כן אבל מ"מ בין ניקב בין נחתך כשר אפי' הגיע למקום חריץ אבל המרדכי והא"ז כ' דאף רש"י שפי' לקותא מלא מוגלא ה"ה מכת חרב דינו כמוגלא והיינו שמחלקים בין ניקב לנחתך ול"נ דמנין לנו לחלק מן הסתם בין ניקב לנחתך בפרט כאשר כ' כבר בענייני הטחול דליתא להאי שינוי שמחלקים בין ניקב לנחתך אבל כל היכא דכשר בניקב ה"ה בנרתך כדעת הרא"ש ומ"מ אם נחתכה לשנים או נבקעה פסק ראבי"ה דטריפה מדאמרי' לעיל בפירקי' אלא מעתה יפלח כליותי מי קא חייא אלמא לכ"ע דטריפה הוי וכן משמע מפירש"י אע"פ שהתו' דוחי' ופירשו דה"ק מי קחיי בלא רפואה ולא מצינו שעשו לו רפואה אבל אית ליה רפואה דלבדרו עליה סממנים כי האי דמחו בכוליא ול"נ דלישנא מי קא חיי לא משמע הכי אלא כפשוטה והוא בכלל לקותא רק שיהי' החיתוך או הבקוע מגיע במקו' החריץ אבל מ"ש הטור אפי' חיסרה והגיע למקום חריץ כשרה ל"ב דנהי דלקותא גרוע מנקב ונחתך שאין בה חסרון אבל היכא שנחסרה הבשר ואפ"ה יהא כשרה מכ"ש נתמסמס שהרי לא מטרפינן המסמסה אלא מכח דחשיב כאילו אינו וא"כ אם כשר נחסר כ"ש בהמסמסה א"ו בהגיע החסרון עד לובן הכוליא טריפה ולכאורה דבעינן שיתחיל החסרון והמסמסה גם מבחוץ דאל"כ לא עדיף מהריאה דחיסרון מבפנים או הסמסה לא הוי חיסרון ולא מצינו שיהא עדיף לקותא בכוליא מבריאה אלא בתרווייהו פסול לקותא לפי' הרי"ף וגירסתו ועוד כ"ש הוא דאפי' בריאה דמטרפינן בלקותא מבחוץ בכ"ש אפ"ה חיסרון ולקות' מבפנים לא הוי חיסרון כוליא דבעינן לקות' עד דמטיא לקותא למקום חריץ כ"ש דמבפנים לא הוי לקותא אבל אינו כן מאחר דעיקר לקותא אינו אלא במקו' חריץ עצמו וכמ"ש לקמן וא"כ כשהגיע המכה בלובן הכוליא דהיינו החריץ אין זה חיסרון בפנים אלא בחוץ שהרי לובן שתחת המתניים והוא הנכנס בתוך הכוליא וא"כ יוצא מן הכליות לחוץ וגלוי הוא ולא נקרא מכה שבפנים והשתא דאנו תופסין גי' הרי"ף לחומרא דלקותא ומוגלא ב' ענינ' הם א"כ אין לנו ראייה במוגלא דבעינן עד מקום חריץ דהא דוקא בלקותא הוא דאמרי' והוא דמטיא לקותא למקום חריץ אבל במוגלא דאמרי' כשר בריאה ופסול בכוליא במקצת קאמ' אפי' לא הגיע כלל למקום חריץ וכ"פ בא"ז בשם שערים דר"ש בן חפני הכהן דדוקא לקותא בלא מוגלא הוא דכשרה כשלא הגיע למקום חריץ אבל במוגלא אפי' לא הגיע למקום חריץ טריפ' וכן משמע מדברי הרמב"ם שכ' גבי ליקותא דבעינן שיגיע למקום חריץ וגבי מוגלא כת' סתמא אם נמצאת בכוליא ליחה טריפה וא"ל מדאמרי' לעיל בסוגיא מליאה מוגלא טריפה מ"ז כשירה אלמ' דמליאה בעינן ר"ל שיגיע למקום חריץ אין זו ראי' דבודאי אם לא הית' הבועה מבחוץ אלא מבפנים צריך שתגיע הליחה למקום חריץ ומ"ה קאמר מליאה אבל היכא שהית' בועא בולטת מבחוץ ויש בה מוגלא טריפה וזהו שאמרי' כשר בריאה ופסול בכוליא ושוב מה שמצאתי בא"ז אם היתה מכה על כוליא מגבה מחתכין הכוליא לשניים אם אין מכה בפנים כשרה ע"כ ומסתמא איירי כמ"ש שההוא מכה ר"ל בועא ואפ"ה לא פסקנו להכשיר אלא שלא הגיע המכה כלל בפנים אלא הכל מבחוץ הוא אבל אם נכנס לתוך הכוליא טריפה בכל ענין וכ"נ עיקר ולא כדעת הרשב"א והטור בסי' מ"ד שכ' אף במוגלא ומים עכורי' בעינן שתגיע למקום חריץ כי מניין להקל באיסורי דאורייתא היכא שאין להם הכרע וראייות כלל מן התלמוד והא דאמרי' מ"ז כשרי' לא אמרן כו' והרי"ף אזל לשיטתו וגורס דמוגלא פסול בשניה' ומ"ז כשר בשתיהן וא"כ האי לא אמרן קאי נמי אתרווייהו ומים עכורין וסרוחין פוסל בריאה כמו בכולי' וכ"כ הרי"ף לעיל בפירקי' וכ"ד הרמב"ם אבל הרא"ש כ' וז"ל וי"ס שכ' בהן ומ"ז כשרים כאן וכאן לא אמרן וכו' ואין נראה כלל דסתם מוגלא היא ליחה סרוחה או עכורין ולא עדיפא ממ"ז סריחי ועכירי וריאה הנשפכת כקיתין מסתמא המיחוי הוא עכור וכשר' והני רברבי דחזינהו להנהו ריאות דקיימי כנדי כנדי ולא חשו לבודק' אילו היו המים סרוחים או עכורים וכן עמא דבר והכא ודאי אכולי' קאי אפי' לספרים דג' ומ"ז כשרים כאן וכאן ולא אמרן וכו' לישנא דגמ' דלעי' נקט ומ"מ לא קאי כ"א אכולי' ע"כ וכ"כ הרשב"א בשם הרז"ה והסכי' לדבריו וכ"ד הר"ן וב"הת ואין אחד מחכמי צרפת שמסכים לדברי הרי"ף כ"א הרמב"ם ומ"מ בארץ ישמעאל נהגו בני הגולה לאיסור כמותו:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה