ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן עד
דין דאין דרוסה לכלב ובארנו דעניין הדריסה לא שייך אלא ביד אבל לא ברגל ואין דריסה אלא בצפורן לאפוקי שן דלא הוי דרוסה ואין דריסה אלא מדעת לאפוקי אם נפל על הבהמה ונתקע צפרנו דלא הוי דרוס' ואין דר' אלא מחיים לאפוקי אם דרסה ומקמי דשקיל לסחופיה קטלוה או שפסקו ידו לא הוי דריס' ואפ"ה אין לסמוך ע"ז לשחוט העוף בעוד שהנץ שוכב עליו וארי שנכנ' בין השוורי' ונמצא צפורין הארי בגב של א' מהם בין לחה בין יבישה חוששין שמא ארי דרסה ואפי' היא והם שותקי' ולא לזה לבד חוששין אלא אפי' לכל שוורי' שבדיר ודוקא כשראו שנכנס הארי אבל לא ראו תלינן שמא בכותל נתחכך והיכא שראינו שארי נכנס והוא שותק והם שותקים או הוא והם צווחים וכן אם קטע רישי' דחד אין חוששין אבל אם הוא שותק והם מקרקרים חוששין וכן אם פצע א' מהם חוששין ודוקא שנכנס בדיר של בהמות אבל אם נכנס למקום שהבהמות רועו' אפי' שמענו שצווחות והוא שותק אין חוששין ובארנו דהיכא דספק הוא אם על או לא או ספק ארי או כלב או שמא בקנה אין חוששין:
אמר רב יוסף נקיטינן אין דרוסה לכלב אמר אביי נקיטינן דהני דדרסי דלא דרסי אלא ביד לאפוקי רגל דלא ואין דריסה אלא בצפורן לאפוקי שן דלא עד דמינקב לחלל ואין זה פירוש כמו עד שתנקב לחלל דלעיל סימן ע"א גבי חתול ונמייה וכמ"ש כלל דיש בהם דריסה כשמגיע לחלל כי הכא כ"ע מודו שאין בו דריסה רי"ף כ"א כקו בעלמא ואינו דרוסה אלא מדעת לאפוקי שלא מדעת דלא כגון שנפל על הבהמה ונתקע בה צפרניו ואין דרוסה אלא מחיים לאפוקי לאחר מיתה כגון שדרסי ומקמי דלשקלה לסיחופיה קטלוה אי נמי דפסקיה לידיה מה"ד בהדי דדרס שדי זיהריה קמ"ל בהדי דשלף שדא זיהרים ואין לסמוך על זה ולשחוט את העוף בעוד שהנץ יושב עליו לפי שלפעמים כשהנץ רודף אחר העוף הוא מכהו בצפרניו דרך פריחתו וארי שנכנס לבין השוורים ונמצא' צפורן הארי בגבו של אחד מהן בין היא לחה בין היא יבשה חוששין שמא ארי דרסה ואפי' הוא והם שותקים וה"ה לכל הדורסים וכ' הרשב"א ולא לזה לבד חוששין אלא לכל שוורים שבדיר דלא אמרינן נח בו רוגזיה אלא כשהרג וכמ"ש לקמן (בסמוך) ודוקא ראו שנכנס ארי אבל לא ראוהו שנכנס תולין שבכותל היו צפורן זה ונתחכך בכותל ונתחב בגבו משום דהוי ס"ס ספק נכנס ספק לא נכנס ואת"ל נכנס שמא צפורן זה לא מיד ארי היה אלא בכותל נתחכך אבל צ"ע בתרי ותלת צפרנים כיון דאיכא הוכחה שאין המתחככים ב' וג' יושבת להם בגבם לעולם ובדרא דצפרנים ודאי ארי נכנס ודרס' וקרוב הדבר לאסור ע"כ ואע"פ שלכאורה חד ספיקא הוא דשמא נתחכך בכותל מ"מ מאחר שלא ראינו שנכנס אז קרוב הדבר שנתחכך בכותל אבל כשראינו שנכנס אע"ג דאיכא למימר בכותל נתחכך כיון דקיימא לן חוששין לספק דרוסה אסור דאיתמר רב אמר אין חוששין לס"ד ושמואל אמר חוששין לס"ד והלכה כשמואל דחוששין לס"ד כדפסק אמימר ומסיק לכ"ע ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא ספק על ספק לא על אימור לא על על ויתיב בינייהו הוא שתיק ואינהו שתקי אימור שלמא עבדי וכבר כ' המהרא"י בת"ה והבאתי לעיל סי' ע' דלא אמרי' שלמא עביד אלא היכא דלא חזינן דנגע בהו אבל היכא דחזינן דקפץ עליה כדרך הדורסים אע"פ שהוא בן תרבות לא תלינן דדרך שחוק ותרבות עשה מדשתק השור דאדרבא אמרינן מרוב ביעתותא שתק ע"כ קטע רישיה דחד מינייהו אימור נח רוגזיה וכתב הר"ן מיהו דוקא כשנכנס לתוכן ועמד עמהם דכיון שהוא יכול לדרוס כרצונו אמרי' דכי קטע רישיה דחד מינייהו נח רוגזיה אבל כגון אלו החתולים שעולים על כלוב מלא עוף ומכניסים ידיהם בפנים ודורסים אע"ג דקטע לרישיה דחד מינייהו לא נח רוגזיה מש"ה דמתוך שהם בורחים אף הוא כועס עליהם עכ"ל וכתב הרשב"א הא דאמרינן הרג נח רוגזיה דוקא כשהרג אבל אם פצע אחד מהם ולא הרגה חוששין לכולם דכ"ש שחמתו בערה בו כשהצילה עצמה ולא הרגה איהו צווח ואינהו קמקרקרי אימור בעותי הוא דקא בעתו אהדדי כ"פ דאיהו שתיק ואינהו קמקרקרן מ"ס אזוקי מזיק להו ומ"ס מחמת בעיתותה הוא דקא מקרקרן וכ' הרשב"א דוקא שנכנס בלול מלא עופות או בדיר של בהמות שהוא להם מקום צר שאין דרך לברוח מפניו אבל ארי שנכנס למקום שבהמות רועות שם אפי' שמענום צווחות והוא שותק אין חוששין שאנו אמרים ברחן מפניו ולא השיגם: