ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן סד
דין שוורים שמפילין לשוחטן אין חוששין משום ריסוק אברים אפי' נשמע קולם במפלם אבל אין ראוי לקשור רגליה ולהפילה:
ואמר רב נחמן בית המטבחיים אין בו משום ריסוק איברים ההוא תורא דנפל ואישתמע קול גניחתיה על ר"י ב"ש בר מרתא ושקיל מיני' בשופרי דשופרי א"ל רבנן לא חייש מר לריסו' אברי' א"ל הכי אמר רב צפורניו נועץ בקרקע עד שמגיע לארץ והרא"ש הבי' את הירוש' ביומו דר' פינחס חבטין תורא בחילא פי' בכח אמר להו בחייכון שרו ניהו שרו ליה ערק ואמר ברוך שבחר בהם ובדבריה' דאמרין אילין תורי' דחבטי' בחילא לית בהן משום ר"א ע"כ וכ' הר"ן בשם רשב"א ז"ל אע"פ שגבוה י' קאמר ואע"פ שאחרים מפילין אותו בכח וכדיהיב ר"י טעמא משמיה דרב דאמודי אמיד נפשי' ונועץ צפרניו לקרקע עד שמגיע לארץ פי' מאחר שרואה ומרגיש שרוצי' להפילו מש"כ באילים המנגחי' דלעיל שכל אחד אדרבה רוצה להפיל את חבירו ולפיכך כשחבירו מפילו הוא נופל פתאו' וכת' המרדכי בשם ראבי"ה דאין לקשור רגליה של בהמה ולהפיל אותה דהא בשרגליה קשורין אינה יכולה לנעוץ צפרניה בקרקע ויש בו משום ר"א וכן נמצ' כתוב במ"ק בשם ר"א ממיץ וביש מקומות ראיתי שמדקדקים שאין קושרין כל ד' רגליה אלא ג' ואחד מן השתי רגלים שלפניה שהן הידים אין קושרין אותו ומ"מ אין יוצאין ידי חובתן דהא תרווייהו בע' ובחדא א"א לחזקו ולנעוץ וגם לישנא דנועץ ציפרניו משמע תרווייהו א"ל שנדחוק ונאמר דקאי אשתי פרסאות: