ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן נב
דין חלב טהור סותם חוץ מחלב של כרכשתא וטרפשא דליבא דאפילו שהוא טהור אינו סותם וחלב טמא אינו סותם ואפילו חלב חיה שכנגדו בבהמה טמא א"ס ושומן שעל הקורקבן אם ניקב הקורקבן ושומן סותמו כשר ובארנו דלאו דוקא חלב סותם אלא ה"ה בשר סותם:
אמר רב חלב טהור סותם חלב טמא אינו סותם וכן הלכה אע"ג דרב ששת פליג עליה ורבא בא נמי להתיר שאמר חדא דר"ש ועוד התורה חסה על ממונם של ישראל מ"מ אין כך הלכה שהרי ר"פ פליג וא"ל חדא דרב ועוד ספק איסור דאורייתא ורבא גופיה הוא דהדר ביה שהרי אמר משמיה דר"נ חימצא לא סתים ובר חימצא סתים לקמן ובעי ר"ז חלב חיה מהו ומסיק אמר אביי אע"ג דשרי באכילה מ"מ מיסת' לא סתים הואיל וכנגדו בבהמה לא מיהדק ה"נ הכא וכתבו התוספת נשאל לר"י על מחט שנמצאת בקורקבן וניקב הכיס והבשר רק שהיה שומן סותם למעלה והתירו דלא מבעי' לן הכא אלא חלב חיה שכנגדו טמא אבל בחלב טהור דעוף שלא מצינו כנגדו טמא פשיטא דסותם דמיהדק שפיר והסכימו לזה כל האחרונים הרשב"א והמרדכ"י וחלילה לחלוק עליהם בלי ראייה אפילו להחמיר אבל מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך כי אדרבה אני אומר דלא איבעיא ליה לר"ז אלא בחלב חיה משום דחלב טהור סותם אבל שומן העוף לא מצינו שסות' והבא להכשיר סתימתו עליו הראייה ואין לו ונהי דלאו דוקא חלב סותם ה"ה בשר סותם כמ"ש הרמב"ם מ"מ דומיא זה לזה ששניהם גושים ואדוקים בחוברין מש"כ בשומן העוף שרך הוא ואין שייך בו סתימה וזהו מושג לחוש מראות העין ואלמלא בא לידי כה"ג לא הייתי אוכלו אבל חלילה וחלילה לאסו' לאחרי' אמ' ר"נ חלב העשוי ככובע אפי' טהו' אינו סות' מאי ניהו אמרי לי' חיטי דכרכשת' פי' כרכשת' שעשוי קרטין קרטין עגולין כעין כובע ואמרי לי' טרפש' דליב' הוא שומ' הלב עשוי ככובע והלב נחבא בו אינו סותם אם ניקב הלב או הריאה בסמוך לו והוא סותמו וה"ט דריא' הסרוכ' לשומן הלב דאע"ג דהיינו רבית' ואצלו הוא ולמט' מחתוכי דאונ' הוא טרפה דע"כ הריאה ניקב שאין סירכא בלא נקב וסתימה זו אינו כלום וכ"כ הר"ן ומאחר שהטעם דאינו סותם נמי הריאה משום דככובע הוא ולא הוי סתימה מעלייתה א"כ אם בא שנסתם בו כולו ודבוק כשרה וכ"כ במרד"כי וז"ל ומעשה בא לידי באונות שאצל שומן הלב שהיה מקצת דבוקה למטה לשומן הלב דרך גידולו ולא היה יכול להכניס אפילו מחט מ"מ היה דבוק יותר מכדרכו והכשרכו מזה הטעם וכ' ר"ב בשם ר"ח ע"כ ומ"ש מזה הטעם היינו שכתב לעיל מיניה דאם האונא והאומ' סרוכים בשומן היורד בין שתי הערוגות ויכול להכניס ביניהן אצבע קטנה טריפ' ואם דבוק בלא הפרד כשר שכן דרך גידוליהן וא"כ משמע דהאי דבוקה נמי איירי אפי' בסרוכה ואף שאין סירכא בלא נקב וסתי' זו לא מהני כה"ג הוי דרך גידוליו ומהני סתימ' אכן לפי מ"ש התו' והרא"ש דלא אמרינן חלב טהור סותם אלא כגון דקים שנקבו ושומן סותמתן שהוה חלב שלה ואדוק בה מאוד אבל אבר שניקב אין שומן של אבר א' סותמתו שהרי אינו אדוק בו כ"כ וכ"כ בסה"ת וכ"כ הרש"בא א"כ אפילו כה"ג לא הוי סתימה שהרי שומן הלב אינו מינו של ריאה כלל אלא שנוכל לומר אף שאין סירכא בלא נקב אבל הכא תלינן הסירכא בשומן שקלט הריאה אצלו דומיא לריאה הנסרך בשומן הלב שמתירא נמי מה"ט כדפרי' לעי' סי' כ"ה וא"כ ה"נ מאחר שדבוק' כולה אמרינן שכן דרך גידולה וקלטה הריאה אצלה ומ"ה התירוה ומעשה רב ועוד שהרי המרדכ"י כת' נמי לעיל מיניה כדברי שאין חלב טהור סותם אלא מינו כו' והביא מיד הא דראבי"ה לפסק הלכה משמע שאף לסבר' התו' הכשירו ונוכל לסמוך עליו היכא דדבוקה כולו בלי הפרש ובגב האומות הסרוך אל שומן היורד בין שתי הערוגות נמי מכשירין אבל לא באונות הסרוכי' לאותו שומן ערוגות כאשר כתבתי כבר בסי' כ"ח ל':